קשה, לשיטת הרמב"ם, מאי שנא: בין: שאר מצוות עשה שהמבטלם אינו לוקה מכת מרדות כמשמעות ספר המצוות, ומי שבא על חייבי עשה אינו לוקה מכת מרדות מדבריהם. לבין: אוכל מעשר שני קודם שיכנס לירושלים ואוכל ביכורים באנינות ושואל את הקוסם שעל ביטול עשה דידהו, לוקה מכת מרדות מדבריהם
קרא עודקשה, לדעת התבואות שור, מאי שנא: בין: המרים אבן ופתח ידו להפלתה, דלא חשבינן כמעשה בידיים וככוחו, אלא כגרמא והעדר עשייה, ופטור ממיתה. לבין: העוזב אחיזת ידו בתינוק בראש הגג, דחשבינן כמעשה בידיים וככוחו וחייב מיתה - ולא כגרמא. ובין: שחרור אחיזת אצבעותיו מחץ מתוח, דחשבינן כמעשה בידיים וככוחו וחייב מיתה - ולא כגרמא.
קרא עודקשה, מאי שנא: בין: תחילת שאלת גשמים שתקנו חז"ל לאחר את שאילתה ט"ו יום לאחר הרגל, כדי שהרחוקים ישובו לביתם בלא טורח. לבין: הפסקת שאלת גשמים שחז"ל לא ראו לנכון להקדים הפסקת שאילתה ט"ו קודם לרגל, כדי שאותם עולי הרגל הרחוקים ילכו בלא טורח.
קרא עודקשה, מאי שנא: בין: מי שבירך ברכת שהחיינו, בליל חג סוכות, תחת גג סגור, דאינו צריך לחזור ולברך ברכת שהחיינו, היות ולא גרע ממי שבירך בשעת עשיית הסוכה דאינו צריך לחזור ולברך. לבין: מי שברך ברכת שהחיינו על ארבעת המינים ולאחר מיכן גילה כי אחד מהמינים כגון הדס היה פסול או מהופך דצריך לחזור ולברך שהחיינו ולא אמרינן סברא זו דלא גרע ממי שבירך שהחיינו בשעת עשיית הלולב דיצא ידי חובת ברכת שהחיינו.
קרא עודקשה בדעת הרמ"א, מאי שנא: בין: עושה סוכה תחת סככת האילן ותקרת הבית, והסירם, שאין כאן פסול "תעשה ולא מן העשוי", הואיל ואין הפסול בסכך עצמו ממש, אלא חיצוני לו. לבין: מי שהקדים הסכך לדפנות, דלא מהני משום "תעשה ולא מן העשוי" למרות שאין הפסול בגופו ממש, אלא חיצוני לו (העדר דפנות).
קרא עודקשה לדעת הגר"ח והגרי"ז מאי שנא: בין: טומאת בית המנוגע ותפילין של ראש, דלא אמרינן לגביהם "רובו ככולו", היות והוי עניינים התלויים במציאות, ולא בפעולות. לבין: רוב הדס עבות ומשולש, מחיצות ודפנות ברשות היחיד וסוכה, דאמרינן לגביהם "עומד מרובה על הפרוץ" ומהני מדין "רובו ככולו", למרות היותם עניינים של "מציאות" ולא "פעולות".
קרא עודצ"ב מה החילוק בין העובר על גזירת תקרה בסוכה דאמרינן לגביה כי עכ"פ קיים מצוות סוכה דאורייתא. ובין: גט שנפל בו פסול דרבנן דאמרינן כי המגרש בגט זה מדאורייתא הגירושין חלים, ובמידה ונשאת על פי גט זה תהא צריכה גט מהבעל השני מדרבנן בלבד. לבין: העובר על "גזירת שמא ימשך אחר שולחנו" וישב ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית, דלגביה אמרינן כי לא יצא ידי חובת מצוות סוכה דאורייתא.
קרא עודקשה מה החילוק בגדר ספייה לקטן באיסורים דמצינו דהוי ממש איסור דאורייתא לבין האכלת קטן ביום הכיפורים יותר מכדי צרכו שלגבי חולה שיש בו סכנה מצינו שאם אוכל כזית יותר ממה שהותר לו נכנס לאיסור כרת - ונהגו העולם להתיר באכילת קטן יותר מצרכו
קרא עודמצינו בגמ' שהנהנה מקול של כלי קודש אין לו מעילה משום שאין בקול הנאה ממשית, וכך גם נפסק ברמב"ם ומנגד מצינו ברמב"ם הל' שופר שאם תקע בשופר של עולה יצא יד"ח והסיבה שלא עובר במעילת הנאת קול משום שמצוות לאו להינות נתנו . ויקשה מה החילוק
קרא עודהמסתפק אם בכלל שמע קול שופר ביום השני, נקטינן ספק דרבנן לקולא, – ופטור מלתקוע. אולם שמע תקיעה ספק כשרה ביום השני, כתקיעת טומטום, וכן שהה בין התקיעות באונס, – לא אומרים ספק דרבנן לקולא, משום ששני ימי ר"ה הוי כחד יומא, ומחמירין בו דיחזור ויתקע כיום הראשון.
קרא עודבמעמד ראש השנה שאירע בימי עזרא ונחמיה, לפי המסופר בספר נחמיה עזרא והלויים מנעו את בכיית העם המתעוררים לתשובה בראש השנה. מאידך רואים שהחיוב / המנהג החל כיום לפיו יש לבכות בתפילות ראש השנה, ואף מעלה גדולה היא עד למאוד.
קרא עודהמקיים מצוות תשובה חייב להתוודות בפיו ולקבל על עצמו בקבלה מוחלטת לעתיד, שלא ישוב לזה החטא לעולם (עד שיעיד עליו יודע תעלומות!). אולם רשע המקדש אשה "על מנת שאני צדיק גמור" אמרינן כי די בכך שהרהר תשובה בדעתו ולא התוודה בפיו, ולמרות שמן הסתם לא עקר לגמרי את רצונו והרגליו לחטוא.
קרא עוד