2 דקות קריאה
12 Dec
12Dec

נערך והוגש ע"י רבני המכון הרה"ג ר' אביעד טרופ ור' דוד גולובנציץ שליט"א

חנוכה - תשפ"ב // 

ראה שו"ע חלק אורח חיים סימן תרע"ה סעיף ג' שפסק דהדלקת נר חנוכה של קטן נחשבת כלא עשה ולא כלום.  

"אבל אם הדליקה חרש שוטה וקטן לא עשה ולא כלום.

בפשטות כוונת השו"ע היא שקטן אינו יכול להוציא גדול במצוות הדלקה של נר חנוכה בדיוק כמו שקטן אינו מוציא גדול בשאר מצוות. 

יחד עם זאת וכפי שמובא ברמ"א (וכך גם משמע משער הציון שם בס"ק י') קטן שהגיע לגיל חינוך בוודאי שהדלקתו לעצמו חשבינן לה למצווה.  

"ולדידן דכל אחד מבני הבית מדליק בפני עצמו קטן שהגיע לחינוך צריך להדליק גם כן" (רמ"א שם). 

אם כן פשיטא, דנר חנוכה של קטן שהגיע לחינוך יהיה אסור בהנאה כדין נר חנוכה של גדול שאסור בהנאה. 

לעניין איסור הנאה מנר חנוכה ראה שו"ע סימן תרע"ס סעיף א':  "...לפי שאסור להשתמש בנר חנוכה... ואפילו לבדוק מעות או למנותן לאורה אסור..." 

ברם, בשו"ת עמודי אור סימן מ' אות ב' ד"ה "ודע" פירש השו"ע הנ"ל שאין הדלקת קטן נחשבת ל"משמעות מצווה" כלל כלפי אחרים. 

כלומר, אליבא דבעל עמודי אור אחרים יהיו מותרים בהנאה מנר חנוכה של קטן. 

וכך דייק מדבריו גם הגרש"ז אוירבך זצ"ל בספרו "מנחת שלמה" ח"ב ס' נ"ח אות מ"ב (לעניין זה ראה משנ"ב "דרשו" ס' תרע"ג, הערה 12). 

והנה, פסקינן להלכה שקטן שהגיע לחינוך חייב בסוכה ובלולב. 

והדין הוא שברגע שמקיים אדם מצווה פעם אחת בסוכתו ולולבו נאסרים הסוכה והלולב בהנאה לכל העולם עד שיצא החג. 

לעניין זה ראה שו"ע או"ח סימן תרל"ח וס' תרס"ה. 

ובפשטות גם סוכה או לולב של קטן שהגיע לחינוך  אסורים בהנאה לכו"ע עד שיצא החג בדיוק כמו סוכה ולולב של גדול. 

ולא מצינן בראשונים באחרונים ופוסקים דמאן דהוא חולק על כך. ואף השו"ע גופא - שממנו מדייק העמודי אור את פסקו הנ"ל, אינו מעיר דבר בהלכות סוכה ולולב (הקודמים להלכות חנוכה ואיסורם מדאורייתא), שלולב וסוכת קטן אינם נאסרים בהנאה, משמע לכאורה שדין לולב וסוכת קטן כגדול לעניין זה. 

ואם כן קשה, לדעת העמודי אור,  מאי שנא: 

בין: נר חנוכה של קטן שאינו נאסר בהנאה לאחרים מהטעם שאין כאן "משמעות מצווה". 

לבין: סוכה ולולב של קטן שהגיע לחינוך, שברי שאסורים בהנאה מכיוון שסו"ס קיים מצוותו בכך, ולא אמרינן לגבי הא שאין משמעות  למצוותו.


סיכומי תשובות לשאלת "חילוקא" האחרונה – ע"פ החברים המשיבים

1. רבים השיבו בכיוונים דומים העולים לדרך אחת: 

בשונה מלולב וסוכה ומצוות רבות אחרות שבהם יש "חפצא של מצווה" – לכן החפצא נאסרת בהנאה כסוכה ולולב למרות שאין מעשה המצווה של הקטן נחשב כמעשה מצווה גמור ביחס לגדול, שהרי אינו יכול להוציאו וכו', ובכל זאת די בכך להחשיב את החפצא להיות חפצא של מצווה ואיתקצאי למצוותו ולכן אוסרו בשימוש אחר. 

לעומת זאת נר חנוכה אין  החפצא "נר השמן" -אלא פעולת ההדלקה בלבד, כלומר צריך מעשה גברא של "הדלקת נר למצוות נר חנוכה" בלבד, ומה גם שאם היה חפצא של מצווה -לא היה זה ה"שמן", שאינו אלא "היכי תמצי" להדלקה זו, אלא המצווה היא ה"שלהבת" הדולקת בלבד, ושלהבת אין בה ממש, לכן ליכא כאן באמת "חפצא של מצווה" לומר בה "איתקצאי למצוותו". אלא שלמרות כן בנר חנוכה יש דין על ה"גברא" בלבד איסור ליהנות לאור שלהבת זו. אך כל זה במצווה גמורה של הדלקת נר חנוכה, אך מצוות הקטן שאינו קיום מצווה גמור כלפי הגדול, לא חשיב בקיום מצוותו להחיל איסור על הגברא לאוסרו עליו בשימוש והנאה. 

2.  יש רצו לטעון שאולי כל דברי ה"עמודי אור" מיירי דווקא בנר של קטן שלא הגיע לגיל חינוך, ובאמת קטן שהגיע לחינוך – על אף שאינו מוציא גדול להני שיטות – מ"מ נרו נאסר בשימוש כמו גדול. 

ברם, זה אינו לכאורה, שהרי העמודי אור מסתמך בפסקו זו על לשון השו"ע שכתב בס' תרע"ה סע' ג': "אבל אם הדליקה חש"ו לא עשה ולא כלום... ויש מי שאומר בקטן שהגיע לחינוך מותר..." ופירש העמודי אור ש"לא עשה ולא כלום" היינו שאין בהדלקתו משמעות מצווה כלל דלאו בני כוונה נינהו. והנה משמע להדיא מלשון השו"ע דהדעה הראשונה מדברת גם בקטן שהגיע לחינוך, שהרי רק אחרי זה מביא השו"ע שם דעה שניה החולקת וסוברת שמהני הדלקת קטן שהגיע לחינוך, ובשונה מהדעה הראשונה. הוי אומר: הדעה הראשונה אינה מבדילה בדינה בין קטן שהגיע לחינוך לבין קטן שלא הגיע לחינוך בשניהם "לא עשה ולא כלום". 

וכן משמע מהרמ"א שכתב – בהתייחס לדעת הראשונה (יעוי' משנ"ב שם ס"ק י"ד) – שאף לדעה הראשונה שלא עשה ולא כלום, מ"מ הקטן שהגיע לחינוך ידליק בביתו לקיים מצוות עצמו. 

3. יש שהשיבו: 

הנה המשנה ברורה ס' תרע"ג ס"ק ח כותב טעם לאיסור הנאה מנרות חנוכה (בשם הר"ן), שחכמים תקנו דיהיה דומיא דהדלקת המנורה, שהרי תקנה זו זכר למנורה שהדליקו ונעשה להם נס שמונה ימים, וכמו שמאור המנורה אסור בהנאה דהוי "הקדש" כך מאור נר חנוכה אסור בשימוש. 

והנה "הקדש" לא מהני בקטן כידוע, ואפילו הגיע לדין חינוך (זולת קטן המופלא סמוך לאיש –בן י"ב שנים אם יודע לשם מי מקדיש) ואם הקדיש לא עשה ולא כלום – ומותר ליהנות ממנו. ונימא דמהאי טעמא דלא מהני הדלקתו ליצור עליה איסור הנאה כבדומה להקדש –דמהא ילפינן לאוסרו בהנאה. 

אלא שלפי זה יצא שאם מיירי בקטן המופלא סמוך לאיש, כלומר בן י"ב שנים, כל היכא שיודע משמעות הקדש, שאז הקדשו הקדש, אם כן גם נר חנוכה שלו יהיה אסור בהנאה.... 

4. עוד יש שהשיבו – בכמה אופנים ואיחדנום – דיתכן לחלק בין שאר המצווה שאין בהם אלא מעשה מצווה גרידא ותו לא, ו"מעשה מצווה" יש לקטן – עכ"פ בתורה חינוך כ"מעשה טכני" – ולכן גם ביחס לגדול מחשב כמעשה מצווה ב"תורת חינוך". ומשכך נאסרים גם על הגדול סוכתו ולולבו של הקטן. 

בשונה מכך הדלקת נר חנוכה שיסוד המצווה "פרסומי ניסא", וזה אין ביכולת הקטן לייצר ולפעול, שעל אף שמדליק את נרותיו, מ"מ כלפי הגדול אין דעתו של הקטן דעת שלמה, ומשכך אין חשיבות למעשיו ליצור "פרסום" בר תוקף כ"פרסומי ניסא" הנדרש להדלקת נרות חנוכה. ולכן אין נרותיו אסורות בשימוש לגדולים. 

ובפרט, שאם יסוד האיסור שימוש לאור נרות חנוכה משום שלא יהיו מצוות בזויות עליו, או כדברי המשנ"ב בדעה הראשונה שם (תרע"ג ס"ק י"א), שיהא ניכר שהדליקם לחנוכה ויהיה פרסום הנס בכך, יתכן וטעם זה לא שייך במצוות שקטן עושה, שתחולתם לאו כמצווה גמורה אלא רק מדין "חינוך" בלבד. 

5. עוד חלקו החברים – בכמה אופנים – בין מצוות דאורייתא כסוכה ולולב שנאסרות גם על הגדול, ואפילו בהעדר כוונה גמורה של קטן, לבין מצוות דרבנן כנר חנוכה, שבהם חוסר הכוונה מעכב טפי.  

וזאת בהסתמך על שיטת השדה חמד, שמצוות דאורייתא – אין מצוות צריכות כוונה, ואילו במצוות דרבנן כוונה מעכבת טפי. ולכן העדר הכוונה המלאה של נר חנוכה של קטן – למרות שחייב לעשות כן מדין חינוך – לא הוי כלפי גדול כמשמעות מצווה מחסור כוונת הקטן, ולכן שרי בהנאה. 

[נעיר שרוב הפוסקים – ובהם המשנ"ב – בוסברים דאדרבא מצוות דאורייתא טפי צרכיות כוונה לכל הפחות לחומרא, בעוד מצוות דרבנן מקילים בהן דלא צריכות כוונה. עוד נעיר שלולב לעיתים הוי רק דרבנן שאם נטל הקטן את לולבו רק ביום השני ואילך, לא קיים בו אלא מצווה דרבנן בלבד ולא דאורייתא. ויש ליישב]. 

6. יש להעיר על רוב החילוקים שנאמרו כאן. דמעיון בדברי ה"עמודי אור", משמע מדבריו, שהטעם שאין מצווה של קטן נחשבת למשמעות מצווה כלפי הגדול משום "שאין כוונתו ניכרת מתוך מעשיו". ולכן דן שם שאם הקטן יעשה מעשה ד"מינכר כוונתו מתוך מעשיו" לגמרי – אז אכן מהני גם כלפי גדול להיחשב כמשמעות של מצווה לכמה נפק"מ [גם אם קטן אינו מוציא גדול ידי חובה]. 

ויש לעיין לפי זה, האם החילוקים שנאמרו עולים בקנה אחד לאור דבריו אלו, דיסוד החסרון של קטן אינו תליא במצוות חנוכה בלבד לכאורה, אלא משום הדין הכללי דהוי כמעשה הנעשה בלא כוונה שאין בכוחו לאסור וכו'... 

7. חברים רבים טענו, דנימא בהכרח דלא כהנחת קושיית חילוקא, אלא קושיא מעיקרא ליתא! 

דאכן לדברי העמודי אור באמת אין חילוק בין נר חנוכה לסוכה ולולב של קטן, דבכולהו לא נחשב משעה מצווה כלפי גדול, וכולהו לא נאסרים בהנאה ושימוש. ועל אף שהשו"ע לא הדגיש זאת במקומות אחרים "שאין מעשה קטן ולא כלום" כפי הציין בנר חנוכה, אין כאן בדל קושיא, משום דמילתא דפשיטא היא בשאר המצוות כסוכה ולולב שין מעשה קטן כלום כלפי גדול, בשונה מהדלקת נר חנוכה דיש בה דעה נוספת – כפי שמביא השו"ע שם – שקטן שהגיע לחינוך יכול להוציא את בני הבית בנר חנוכה, ואז ברי שנר חנוכה שלו אסור גם לגדולים. ואשר על כן הדגיש בדעה הראשונה ש"אין מעשה קטן ולא כלום" גם לא בנר חנוכה 


לע''נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע''ה


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.