איסור להחזיר אחוריו לספר תורה – לעומת מנהגנו בבית הכנסת


6 דקות קריאה
28 May
28May

נערך והוגש ע"י רבני המכון הרה"ג ר' אביעד טרופ ור' דוד גולובנציץ שליט"א

פרשת בהעלותך - תשפ"א 

"וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר משֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ" (במדבר י')

פסק הרמב"ם בפרק י' מהלכות ספר תורה הלכה י' דאסור להחזיר אחוריו לספר תורה.   

"מצווה לייחד מקום לספר תורה ולכבדו ולהדרו יותר מדאי. לא ירוק כנגד ספר תורה, ולא יגלה ערוותו כנגדו, ולא יפשיט רגליו כנגדו, ולא יניחנו על ראשו כמשאוי, ולא יחזיר אחוריו לספר תורה. " 

וכן פסק השו"ע יור"ד ס' רפ"ב סע' א'. 

וראה שם בט"ז ס"ק א' שכתב דהרבנים הדורשים העומדים ואחוריהם לארון הקודש אינם בכלל איסור זה "כיוון שספר התורה מונח בארון הקודש הוי כמו רשות אחרת". - משמע מהא שכל שספר התורה אינו בארון הקודש אין היתר כלל וכלל. 

והנה, מנהגנו (בפרט בתי הכנסת האשכנזים) שקורא ההפטרה עומד וקורא ההפטרה כאשר ספר  התורה מאחוריו. 

זאת לכאורה בניגוד לפסק הרמב"ם והשו"ע הנ"ל.  

וכן בשעת קריאת התורה הקהל העומד לפני הבימה בקדמת ביהכנ"ס שמאחוריהם ספר התורה, בניגוד לפסק הרמב"ם והשו"ע. 

יתירה מכך, אף בשעה שעומד הש"ץ ומחזיק בידו את ספר התורה באמירות של ברכת החודש וכדומה, הנה עומדים המתפללים, שמקומם בקדמת בית הכנסת, ואחוריהם כנגד ספר התורה. 

על פניו גם זאת בניגוד גמור לפסק הרמב"ם והשו"ע הנ"ל. 

וקשה, לשיטת הרמב"ם והשו"ע, מאי שנא: 

בין:  האיסור להחזיר אחוריו לספר תורה. 

לבין: מנהג ישראל לפיו, הקורא בהפטרה, וכן הניצבים מלפני ספר התורה בשעה שעומד ספר התורה ביד הש"צ בברכת החודש וכדו', ובשעת קריאת התורה שאחוריהם כנגד ספר התורה. 

סיכומי תשובות לשאלת "חילוקא" האחרונה – ע"פ החברים המשיבים

1. יש שהשיבו, אין הכי נמי, מי יימר שלא צריך להיזהר בכל אותם דברים הנזכרים, באמת שומה עליו להשתדל ככל הניתן לא להפנות את גבו לספר התורה, ואף בזמן שקורא בהפטרה יצדד עצמו לא להפנות את גבו ממש לספר התורה, וכן העולה לתורה שמאחוריו יש ספר תורה שני, מחזיק ספר התורה ישתדל שלא ליישב להדיא כנגד הקורא והעולה. וכל שכן שיזהרו הקהל ככל הניתן שלא להפנות את גבם ממש לספר התורה. 

ולמעשה כך פסק המשנ"ב בס' קמ"ז ס"ק כ"ט (דיני קריאת התורה): 

"גם יזהר האוחז הספר להתרחק קצת מן הצד, כדי שלא יחזיק הספר אחורי הקוראים בתורה." 

וראה גם במג"א ס' קל"ב ס"ק ו' שכתב: "כשיצא מבית הכנסת לא יצא ואחוריו להיכל אלא יצדד וכן בירידתו מהתיבה". 

עוד ראה ט"ז או"ח ס' ק"נ ס"ק ב' שכתב לגבי סידור הספסלים בבית הכנסת "יזהרו שלא יעשו שום מקום לישב עליו בין הבימה ובין ההיכל באופן שיהיה היושב נגד הבימה ואחוריו להיכל דגנאי הוא ..." [ויעוי' בפמ"ג במשבצות שם, דעל אף דשרי לדרשן לדרוש כשגבו להיכל משום דהוי ס"ת ברשות אחרת, שאני הכא דהוי קביעות ולא עראי, ואין להתיר אפילו דהוי כרשות אחרת]. 

וע"ע בזה ביחוה דעת חלק ג' ס' י"ט שהאריך בזה. 

וראה גם בספר שאילת רב עמ' רל"ו בשם הגר"ח קנייבסקי שליט"א, שמלווי ספר התורה לארון הקודש רשאים לשוב למקומם טרם סגירת הארון, אך יצדדו ללכת באופן שלא יהיה גבם כנגד הארון. 

2. עוד ציינו חברי "חילוקא" שהרמב"ם השו"ע כתבו שם שכל זה דווקא אם ספר התורה אינו עומד גבוה מעל י' טפחים, אך אם עומד גבוה מעל י' טפחים הוי כעומד ברשות אחרת, ואין צריך להיזהר שלא להפנות גבו. אם כן בזמן קריאת התורה מיהא – אין בעיה כלל לקהל העומדים לפני הבימה, שהרי ספר התורה מונח על שולחן הקריאה גובה מי' טפחים. 

והוא הדין כשספר התורה בידי החזן בזמן ברכת החודש וכדו' – אף אי נימא שידי החזן אינם כרשות אחרת לעניין זה – מ"מ אם במת הקריאה ששם החזן עומד גבוה י' טפחים -אין בעיה בכך כאמור. וכן כל היכא שהבימה גופא מוקפת סביבותיה במחיצות וגדרות י' טפחים (כנהוג בבתי כנסיות מפוארים) הרי ספר התורה כמונח ברשות אחרת, וכל הקהל שחוצה לו רשאי להפנות גבו. 

עוד יתכן שתיבת הקריאה גופא נחשבת כמחיצה גמורה לכל העומדים מולה (אף אם התיבה אינה בנויה על במה מוגבהת) – ומשכך אין בעיה לכל הקהל היושבים ועומדים מלפניה, שהרי התיבה חוצצת בין ספר התורה לקהל שכנגדה. וכן כל כדומה לזה על זה הדרך. 

עוד נציין, שיש שהתירו כל היכא שאין ספר התורה מאחוריו בקו ישר, אלא עומד באלכסון לספר תורה, כך שגבו אינו מופנה ממש לספר התורה. 

3. רבים השיבו – בכמה הדגשים והטעמות – שכעולה מפשטות לשון הרמב"ם הרי שמדובר במעשים המבטאים זלזול וקלות ראש מסוים כלפי ספר התורה, וכלשונו שם: "לא ירוק כנגד ספר תורה, ולא יגלה ערוותו כנגדו, ולא יפשיט רגליו כנגדו, ולא יניחנו על ראשו כמשאוי, ולא יחזיר אחוריו לספר תורה." 

ברם, אם מתעסק במצווה ובתפילה, ובפרט בענייני קריאת התורה, הרי שכל זה לא שייך כלל, שאין זה כביטוי של "אי כבוד" כלפי ספר התורה, אלא קורא הוא בתורה ובהפטרה במקום המיועד לו, ואדרבה -כבוד התורה הוא על אף שמפנה את גבו לספר התורה שמאחוריו. 

ומהאי טעמא אין נראות של "אי כבוד" בכך שהקהל עומד או יושב במקומותיהם בשורות שלפני הבימה ומתפללים ברכת החודש יקום פורקן וכל כדומה לזה, וזאת למרות שגבם לספר התורה, שאין בכך מעשה זלזול, שהלא עסוקים בתפילתם ובמצוותם במקומותיהם. 

סימוכין לדבריהם הביאו מדברי ערוך השולחן שהתיר לדרשן לדרוש שגבו ארון הקודש, וכדכתב שם: "אין לתמוה על הדורש, דזהו עצמו כבוד התורה שדורש בהתורה ובמצותיה, והתורה עצמה צוותה כן בכעין זה, כמו בברכת כהנים שהכהנים פניהם אל העם, והכא נמי הרי התורה גזרה להודיע חוקי האלוקים ותורותיו, ובהכרח לדרוש פנים כנגד פנים. " 

אף הביאו החברים שכן כתבו הגרש"ז זצ"ל ב"הליכות שלמה" ובתשובות הגר"מ שטרנבוך שליט"א ועוד פוסקים. 

4. נעיר בצידו: בקושיית "חילוקא" צוין דברי הט"ז שהתיר לדרשן לעמוד כשגבו לארון הקודש רק משום שספר התורה מונח בארון והוי כרשות אחרת, משמע שזולת זה אין להתיר, זאת למרות שדורש בתורה ובמצוותיה ואין בכך לכאורה מעשה של "אי כבוד" וזלזול, ובפרט שצורת אמירת הדרשה לקהל מאלצת לעמוד כך (שהרי הקהל יושב והדרשן צריך לדרוש כנגדם). ומהא שהט"ז לא על זה ביסס את היתרו, משמע מיניה לכאורה דאינו סובר את היסוד הנ"ל. 

היו מהחברים שדחו הוכחה זו מהט"ז, דאדרבה דווקא בעמידת הדרשן אין להתיר מכוח "כבוד התורה" דלעיתים קיים מעין "חשיבות עצמית" כשדורש הרב לקהל, וחלילה ייחשב כהשגת כבוד עצמי על חשבון כבוד התורה כביכול, ולכן דווקא בהא החמיר הט"ז ביותר, ומצא לכך היתר רק משום שספר התורה מונח הוא בארון, אולם בשאר המצוות והתפילות כדלעיל – דבר זה לא שייך כמבואר ב3, ולכן מותר בשופי. 

סימוכין לכך – לגבי הדרשנים – מצאו בשו"ת לבושי מרדכי או"ח כג: 

"ראיתי בספר שערי אפרים - מי שלא הוטל עליו חובה לדרוש לעם, רק איהו דקא ממצי נפשיה, ויודע בעצמו שאין כונתו לדרוש לכבוד ה' וליקח תפארת תורה הקדושה, רק לכבוד עצמו הוא דורש לאחווי חורפא, או משום דרוש וקבל שכר, אין ספק כי מלבד שלא יקבל שכר על הדרשה, אלא ענוש יענש על שמיקל ראשו כלפי הקודש, אין לו תו"ך ויש לו אחוריי"ם אל היכל ה', ושומר נפשו ירחק מזה." 

5. וביתר ביאור יש שהטעימו, שבעוד שאר הדברים שמנה הרמב"ם כיריקה ופישוט רגלים וגילוי ערוותו כנגד ספר התורה, הוו דברים מגונים ולא מכובדים בעצם, ואפילו כנגד פשוטי העם אין יאה לעשות כן, הנה לא כן הליכה ועמידת האדם כשגבו מופנה לאחרים, הלא כך דרכו של עולם שאדם עסוק בענייניו ומפנה גבו, וכך הליכותיו כנגד העוברים והשבים ואין בכך כל דופי. אם כן כל יסוד האיסור בהפניית גבו רק באם יש טעם לפגם במעשהו, כאשר סתם מפנה את גבו לספר התורה, דאז יש בכך חוסר נתינת כבוד לתורה. ברם, אם לצורך עושה שמפנה את גבו, ופרט כצורך התעסקות במצווה ובתפילה, בוודאי אין בכך שום דופי ושרי. 

אף הביאו החברים משמיה דרבי שריה דבליצקי זצ"ל לגבי עמידת האנשים שגבם לס"ת בזמן קריאת התורה שאמר: "מנהג העולם להקל גם בלי הטעם של רשות אחרת". 

6.  יש שדייקו מלשון הרמב"ם והשו"ע שכתבו "לא יחזיר אחוריו לספר תורה", מאי החזרה זו?... ומכוח זה רצו לחלק בין אם ספר התורה נמצא לפניו, ומפנה את גבו אליו בקום ועשה, שאז באמת "מחזיר" אחוריו לספר תורה, ומשכך יש בכך פגם וחוסר כבוד, אך אם האדם נמצא במקומו ומאחוריו הגיע ספר תורה, אין בכך דופי כשגבו מופנה לספר תורה, משום שלא הפנה את גבו ולא החזיר אחוריו לספר תורה, אלא כאן נמצא וכאן היה

ויתירה מכך, אם אדם נמצא במקומו כשמושבו מלפני הבימה, אין בכך פגם במה שגבו מופנה לספר התורה, ואף אם לעיתים מפנה פניו לספר התורה לעיתים עומד רגיל כשגבו מופנה לספר התורה, משום שכאן מקומו להיות ולא חשיב בהכי "מחזיר אחוריו", אלא ספר התורה הוא שהגיע להיות מאחוריו. 

7. יש מהחברים שטענו, שמא כל האיסור רק אם פועל מעשה זלזול מוחלט ומחריד כלפי ספר התורה, ככתוב ביחזקאל "וַיָּבֵא אֹתִי אֶל חֲצַר בֵּית ה' הַפְּנִימִית וְהִנֵּה פֶתַח הֵיכַל ה' בֵּין הָאוּלָם וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ כְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ אֲחֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה' וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה וְהֵמָּה מִשְׁתַּחֲוִיתֶם קֵדְמָה לַשָּׁמֶשׁ." 

וכדברי חז"ל ביומא עז ע"א: "ממשמע שנאמר ופניהם קדמה איני יודע שאחוריהם אל היכל ה' שהוא במערב? אלא מה תלמוד לומר "אחריהם אל היכל ה'" - מלמד שהיו פורעין עצמם וכו'..." כשיא הזלזול, החרפה וחילול ה'. אף סימוכין הביאו לדבריהם מהא שהכליל הרמב"ם בהלכה זו "לא יגלה ערוותו לפני ספר התורה", משמע לכאורה שמדבר בזלזול בוטא ביותר. 

נעיר בצדו, שאין כך משמעות לשון הרמב"ם, שהרי כתב שם: "מצווה לייחד את הספר תורה לכבדו ולהדרו יותר מדאי וכו'" 

ומיד ממשיך: "לא ירוק ולא יהיה עליו כמשאוי" ושאר הדברים. 

כלומר הכל בהתייחס לכבוד ולהדר שיש להעניק לספר תורה "יותר מדאי" - שמשמעותו ההקפדה וההתאמצות היתירה שצריך להראות במכובדות שלנו לספר התורה. 

נראה אפוא שכל הדוגמאות שמביא הרמב"ם אינם דוגמאות של זלזול קיצוני ומחליא להחריד, דדא פשיטא הוא שאין לעשות כן בפני ספר תורה, אלא אדרבא מדובר רק במעט אי כבוד, כלומר הנהגות שאין ראויות להיעשות במקום מכובד מאוד - אותם הנהגות אין לעשות בפני ספר התורה. וכך נראה שהבינו כל הפוסקים. 

ובאשר ל"לא יגלה ערוותו בפני ספר התורה", יתכן שהכוונה באדם הנצרך להתפנות, וכידוע שחז"ל חששו מאוד לסכנה שבהתאפקות ("לא יהיה בך עקר"), עד שפסקו שמותר אפילו ברשות הרבים לעיני אנשים רבים וכו' באין ברירה שאין לו מקום אחר, כדהובא במשנ"ב ס' ג' ס"ק כ"ב, יעו"ש.  יתכן דמיירי בכהאי גוונא, ואם ספר תורה נמצא לפניו -ישתדל שעכ"פ לא יהיה כנגדו ממש.   


לע''נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע''ה



הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.