בכי בראש השנה - בכי בתפילה - מעמד ראש השנה בימי נחמיה


14 Sep

ראה באר היטב ס' תקפ"ד ס"ק ג' דמביא כי "האר"י ז"ל נהג לבכות בראש השנה ויוה"כ.

הבאר היטב מביא את התבטאות האר"י לפיה "מי שאינו בוכה בימים אלו אין נשמתו טובה ושלמה".... ו"כל מי שבוכה אז מעצמו בבכיה גדולה מאליו אותה שעה דיינין לה בבית דין של מעלה וכו'".

גדולי הפוסקים הלכו בעקבות  האר"י ופסקו כי מנהג ישראל הוא לבכות בתפילות ראש השנה.

לעניין זה ראה למשל בספר "מטה אפרים", ס' תקפ"ב סעיף כ"ח, דכתב כי נוהגים לבכות בראש השנה, ואפילו כשחל בשבת.

וראה עוד בהערות "אלף למגן" שם דמביא בשם השל"ה שאף מי שאינו מצליח לבכות, טוב שיעשה קול בכי כאילו הוא בוכה.

והנה, ראו המסופר בספר נחמיה (שם פרק ח' פסוקים ט'-י"ב) דהעם התעורר לתשובה אחרי שומעם דברי התורה במעמד ראש השנה ונהג באבל, בעצב ובבכי על חטאיהם. 

עזרא הסופר והלויים פנו אל העם בקריאה כי אל להם להתאבל, להתעצב ולבכות ביום קדוש זה של ראש השנה אלא אכלו משמנים וממתקים וכו'.

"וַיֹּאמֶר נְחֶמְיָה הוּא הַתִּרְשָׁתָא וְעֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסֹּפֵר וְהַלְוִיִּם הַמְּבִינִים אֶת הָעָם לְכָל הָעָם, הַיּוֹם קָדֹשׁ הוּא לַה' אֱלֹקיכֶם, אַל תִּתְאַבְּלוּ וְאַל תִּבְכּוּ, כִּי בוֹכִים כָּל הָעָם כְּשָׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה: וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַּקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ, וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם: וְהַלְוִיִּם מַחְשִׁים לְכָל הָעָם לֵאמֹר הַסּוּ כִּי הַיּוֹם קָדֹשׁ וְאַל תֵּעָצֵבוּ: וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וּלְשַׁלַּח מָנוֹת וְלַעֲשׂוֹת שִׂמְחָה גְדוֹלָה, כִּי הֵבִינוּ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר הוֹדִיעוּ לָהֶם:

לעומת השיטות דלעיל, שיטת הגר"א היא, כפי שמובאת בספר "מעשה רב" (ר"ז) כי אין לבכות בראש השנה.

הגר"א מסתמך על המסופר בספר "נחמיה" הנ"ל.

ואכן צ"ב לשיטת האר"י וגדולי הפוסקים דעימיה, מאי שנא:

בין: מעמד ראש השנה שאירע בימי עזרא ונחמיה, דלפי המסופר בספר נחמיה עזרא והלויים מנעו את בכיית העם המתעוררים לתשובה בראש השנה.

לבין: החיוב / המנהג החל כיום לפיו יש לבכות בתפילות ראש השנה, ואף מעלה גדולה היא עד למאוד.


לע"נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע"ה

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.