"במצוות התשובה" - "וידוי" ו"קבלה לעתיד" - המקדש אשה על מנת שאני צדיק


1 דקות קריאה
13 Sep

ראה ברמב"ם, פרק א' מהלכות תשובה הלכות א' -ב' ובהמשך שם בפרק ב' הלכות ב-ג שפוסק כי:

השב בתשובה חייב להתוודות בפיו דווקא, וכי הוידוי מעכב את הכפרה . בנוסף, התשובה דורשת קבלה לעתיד החלטית ורצינית שלא יחטא עוד, כלומר עקירת הרצון לחטוא לגמרי  "עד שיעיד עליו יודע תעלומות (כלומר הקב"ה!) שלא יחטא בזה החטא לעולם" , ובלא זה הרי הוא כמי שטובל ושרץ בידו.

וזה לשון הרמב"ם:

"...כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתוודות... כיצד מתוודין, אומר אנא השם חטאתי עוויתי פשעתי לפניך, ועשיתי כך וכך, והרי נחמתי ובושתי במעשי, ולעולם איני חוזר לעשות דבר זה.... "אינו מתכפר עד שיתוודה וישוב מלעשות כזה לעולם", והוידוי צריך להיעשות בפה דווקא.... "...ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד.... ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם."

והנה, איתא בקידושין מח ע"ב – מ"ט ע"א "המקדש את האשה על מנת שאני צדיק, אפילו רשע גמור, מקודשת, שמא הרהר תשובה בדעתו." משמע דאין צריך וידוי בפה ומספיק "הרהור תשובה בדעתו". וכן לא סביר בעליל ש"רשע גמור" עד כה, בהרהור תשובה ברגע קט כבר התהפך לגמרי, והגיע לעקירה מוחלטת של רצון והרגל לחטוא בבחינת "שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם" .

וכן פסק הרמב"ם בפרק ח' מאישות הלכה ה': "האומר לאשה הרי את מקודשת לי...על מנת שאני צדיק אפילו רשע גמור הרי זו מקודשת מספק שמא הרהר תשובה בלבו."

ויקשה, מאי שנא:

בין: המקיים  מצוות תשובה דחייב להתוודות בפיו ולקבל על עצמו בקבלה מוחלטת לעתיד, שלא ישוב לזה החטא לעולם (עד שיעיד עליו יודע תעלומות!).

לבין: רשע המקדש אשה "על מנת שאני צדיק גמור" דאמרינן כי די בכך שהרהר תשובה בדעתו ולא התוודה בפיו, ולמרות שמן הסתם לא עקר לגמרי את רצונו והרגליו לחטוא.


סיכומי תשובות שהתקבלו מרבני וחברי פורום מכון חילוקא:

 

1. רבים השיבו – איש איש בדרכו היפה והטובה – שתשובה דרגות רבות לה, זו למעלה מזו , וגם אם אינו מגיע לעיקר תשובה, ותשובתו חלקית בלבד, מ"מ די בכך לשנות את תארו ועניינו מ"רשע גמור" ל"צדיק", ולכן אף אם טרם עשה "וידוי פה", על אף שמעכב את הכפרה ואת התשובה, מ"מ הרהור חרטה וצער בלב – לאו מילתא זוטרא היא! ועולה לו ומועילה כתשובה חלקית . (וכבר אמרו "רשעים מלאים בחרטות", ולא נודע איה מקורו הברור בחז"ל, אם כי הביאוהו בספרים רבים).

וכן מה שכתב הרמב"ם שצריך חרטה וקבלה לעתיד מוחלטת כזו – "שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם" – לא דיבר הרמב"ם אלא בתכלית התשובה המעולה. אבל גם למטה ולמטה מזה תשובה היא, ומועילה בהחלט .

(ואכן בתחילת פרק ב' מדבר על התשובה המושלמת, כאומרו שם "איזו היא תשובה גמורה, זה שבא לידו דבר שעבר בו, ואפשר בידו לעשותו, ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כח." ומשם המשיך עניין זה, שאף אם לא מזדמנת לו הזדמנות זו, מכל מקום "כל שיעיד עליו יודע תעלומות וכו'" דינו שווה לזה להיות תשובה מעולה ומושלמת).

ופשיטא לפי זה, שאם היה אומר "על מנת שאני צדיק גמור!" – מסתבר דלא מהני ולא חישינן לקידושיו.

2. בנוסח אחר יש שחילקו: יש להבדיל בין "תשובה וכפרה", לבין תוארו של האדם בהווה "צדיק ורשע" . אכן לתשובה וכפרה בעינן תנאים ופרטים רבים, ובהם "וידוי פה", ובלא זה אינו מתכפר לו. וכמו כן כפרה גמורה איננה כי אם בחרטה גמורה וקבלה מושלמת שעוקרת את הנטייה לחזור ולחטוא (וזהו שכתב הרמב"ם "שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם"). ברם, התואר "צדיק ורשע" אינו מתייחס לחשבונות מעשיו שצריך לכפר, ולקופת שרציו שמאחוריו... אלא על מצבו בהווה בלבד, (כל רגע בהווה כדבר בפני עצמו!), ובזמן שהאדם מואס באמת בחטא, ושואף לא לחטוא יותר, ברגע זה עכ"פ מעמדו כ"צדיק" ולא כ"רשע" (למרות שטרם נתכפרו עוונותיו), אפילו אם ידעינן בעליל שרצונו זה שטחי ואינו עמוק ולא יעמוד לו לאורך זמן... מ"מ עתה ברגע זה "צדיק הוא".

וכוונו בדבריהם אלו ליישובו של המנחת חינוך (שס"ד) – בעל הקושיא הנ"ל – שאף הוסיף לאור זה, שאם רשע גמור יקדש אשה "על מנת שאני בעל תשובה" באמת לא חיישינן לקידושיו.

3. יש שטענו ש"חיישינן שמא הרהר תשובה בדעתו" – הכוונה שמתחיל עתה את צעדיו לחזרה בתשובה, ובהך סגי בכדי שיחולו הקיודשין, הואיל והתחיל את המסלול. למרות שרחוק עדין מהשלמת התהליך ואף וידוי טרם עשה, אך "התחיל בתהליך", וכבר בתחילתה נחשיבו כ"צדיק".

מתאימים דבריהם לדברי הרא"ש בסוגיא בקידושין שם, שכתב "חיישינן שמא הרהר בדעתו לעשות תשובה" כלומר לא שכבר שב בתשובה, אלא שברצונו "לעשות" תשובה, ואכן לא קצרה וקלה היא הדרך שלפניו...

התעורר לפ"ז דיון בדבריהם: אם לא השלים בסוף את התהליך האם מתברר שלא חלו הקידושין?...

4. עוד יש שהעלו – בכמה סגנונות, הואיל ובדעת המקדש והמקדשת קעסקינן, הרי הם כמבצעים עסקה ביניהם בתנאים הנאותים ומתאימים להם, ומה לנו כי נלין ונתערב בדעתם, וכי את ההגדרה ההלכתית "לצדיק" אנו מבקשים? הלא רק את כוונתם ופרשנותם ל"תואר "צדיק" זה! ומסתברא שאם מהרהר תשובה בלבו, די לה בכך (ומן הסתם יודעת שחתן דנן איינו מוכתר במעלות תרומיות...). ולדא גופא התכוונו .

וכוונו בזה לשו"ת מהרשד"ם אבה"ע סוף סימן י' – אשר הובא ע"י חברי הקבוצה.

ברם צריך להדגיש, שלא סגי בפרשנות שהם נותנים לתואר "צדיק", אלא לפרשנות המילולית הנהוגה בקרב הבריות, על אף שאינה בהכרח כפרשנות ההלכתית לתואר "צדיק". שכן לעולם מה שקובע בתנאים (ופרט בקידושין) זה המשמעות המילולית הרווחת, אחרת – פרשות שונה – תחשב כ"דברים שבלב" ואינם תקפים. ונימא אם כן שכך היא המשמעות הרווחת לתואר "צדיק". (או דנימא - דבמקרה דנן - הוי כ"דברים שבלבו ובלב כל אדם").

ואכן ביאור זה עולה יפה לדרך הסוגיא שם שהביאה התנאות של תארים שונים נוספים על דרך זו: כ"על מנת שאני גיבור – כל שחבריו יראים ממנו", "על מנת שאני עשיר, כל שבני עירו מכבדים אותו מפני עושרו". ועוד. הלא חזינן שאין אנו מבקשים את הגדרת התואר המוחלט, אלא את המשמעות המילולית היחסית של התואר, כדרך דיבור הבריות דמתא.

5. יש שהביאו את הגהות רעק"א בסוגיא שם בקידושין, דהאי חשש שמא הרהר תשובה בדעתו – אינו אלא חומרא בעלמא מדרבנן (לחומר קידושין). ושוב לא יקשה מידי.

6. עוד יש שטענו שיתכן והחשש כאן לא רק לתשובה רגילה, אלא ל"תשובה מאהבה" שמעלתה וכוחה כה גדול ("זדונות נעשים כזכויות"), שכלליה אחרים המה, ויתכן וא"צ לשאר פרטי תשובה כווידוי פה וכו'.

צ"ע, היות וב"רשע גמור" קעסקינן (כלשון הגמ'), מהיכי תיתי שנחשוש שמא ינתר ויזנק ברגע כמימרא ל"תשובה מאהבה" שכה נשגבה?...

7. יש שטענו שיתכן ועצם זה שאומר "על מנת שאיני צדיק" והלא הוא רשע גמור, כבר מונח כאן בעצם אמירתו זו מעין וידוי , כמודה שחוטא הוא, ואינו ראוי והגון מה שעשה, וחפץ לחזור בתשובה ולהיות "צדיק", – וסגי בכך לדין "וידוי פה" המעכב את התשובה.

צ"ע, שהרי כתב הרמב"ם שם ריש הלכות תשובה "וידוי זה מצות עשה. כיצד מתודין, אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך, ועשיתי כך וכך, והרי נחמתי ובושתי במעשי, ולעולם איני חוזר לדבר זה. וזהו עיקרו של וידוי..." משמע שווידוי דורש אמירה ברורה בפירוט רב: מודעות שחטא, צער וחרטה על כך, וקבלה לעתיד. ושמא נאמר שכך הוא לכתחילה, אבל בדיעבד בלשון מרומזת יתכן דמהני מדאורייתא .

[אכתי צ"ב, שהלא וידוי עניינה כידוע פניית החוטא לה' שימחל לו: "אנא השם חטאתי", ולא "הצהרה" בינו לעצמו על חטאיו, היכן זה קיים באומרו "על מנת שאני צדיק"?]

8. יש שהביאו את דברי הגר"י פערלא על הרס"ג פרשה מ"ב, שמסתברא דמיירי שרשע זה גם מתוודה בפיו למרות שאינו מפורש בסוגיא, דלא סביר שתחפוץ להתקדש לו ולסבול יסורי עוונותיו ועונשיו. (וכנראה קצרה הברייתא בלשונה).

9. היו שטענו שהיות ו"חתן נמחלים עוונתיו", ממילא סגי בהרהור תשובה זה, גם אם לא סגי בכך בתנאי תשובה דעלמא. תשובה מחוכמת. אם כי בפשטות "חתן" בכל מקום הכוונה לנישואין "חתנים בחופתם", וכאן קעסקינן בקידושין בלבד, ובדא לא אמרינן נמחלים עוונותיו.

לע''נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע''ה

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.