בעניין האיסור למשוח מלכי ישראל ב"שמן המשחה" - שאול המלך - יהוא המלך ושאר מלכי ישראל


2 דקות קריאה
12 Mar

נערך והוגש ע"י רבני המכון הרה"ג ר' אביעד טרופ ור' דוד גולובנציץ שליט"א

פרשת כי תשא - תשפ"א //

 "אִישׁ אֲשֶׁר יִרְקַח כָּמֹהוּ וַאֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ עַל זָר וְנִכְרַת מֵעַמָּיו" (שמות ל')

איתא במסכת כריתות דף ה' ע"ב דאין משיחה, בשמן המשחה, אלא לכהנים גדולים ומלכי בית דוד בלבד ואיסור משיחה לזר (כמלך ישראל) בכרת ובמעילה. 

ומבואר שם בסוגיה דמה שמסופר בספר מלכים שמשחו את יהוא מלך ישראל זה היה בשמן אפרסמון, שהוא חולין ואינו קודש. 

וכך אף פסק הרמב"ם בפרק א' מכלי המקדש הלכות ז' וי"א.  

"אין מושחין ממנו לדורות אלא כהנים גדולים ומשוח מלחמה ומלכי בית דוד בלבד.... וזה שמשח אלישע ליהוא לא בשמן המשחה משחו, אלא בשמן אפרסמון, ודבר זה מסורת ביד החכמים." 

והנה, ראה בספר שמואל א' פרק י' פס' א' לגבי משיחת שאול המלך שם נאמר "וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת פַּךְ הַשֶּׁמֶן וַיִּצֹק עַל רֹאשׁוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיֹּאמֶר הֲלוֹא כִּי מְשָׁחֲךָ ה' עַל נַחֲלָתוֹ לְנָגִיד". 

על פניו, משמעות הפסוקים שם נראה דמשיחת שאול למלך ישראל בשמן המשחה היתה. 

מה גם שלא הגמ' ואף לא הרמב"ם מיעטו אלא הנאמר לגבי משיחת יהוא בלבד (כמאתיים שנים אחרי משיחת שאול!) שמשיחתו ככתוב בנביא היתה בשמן אפרסמון ולא בשמן המשחה. 

וקשה, מאי שנא

בין: יהוא "מלך ישראל" ושאר מלכי ישראל שנמשחו למלוכה בשמן אפרסמון ולא ב"שמן המשחה" - מפני איסור משיחה בשמן המשחה לזר (כולל מלכי ישראל)  

לבין: שאול "מלך ישראל", שנמשח למלוכה באמצעות שמן המשחה.


סיכומי תשובות לשאלה זו – ע"פ החברים הלמדנים המשתתפים במיזם "חילוקא" 

1. ראשית נציין שחברי "חילוקא" העצימו קושיא זו באומרם, שהרמב"ם כתב במפורש ששאול נמשח בשמן המשחה (ולא רק כדיוק בעלמא -כמוזכר בקושיית "חילוקא"), שהרי כתב בתחילת הלכות מלכים (פ"א הל' ז') "כשמעמידין המלך מושחין אותו בשמן המשחה שנאמר ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו". והרי פסוק זה המביאו הרמב"ם נאמר לגבי משיחת שמואל את שאול, הרי להדיא ששאול נמשח בשמן המשחה ולא בשמן אפרסמון כיהוא. 

יחד עם זה, ציינו חברי חילוקא שמשיחת שאול האם אכן היתה בשמן המשחה – במחלוקת שנויה, שמהרמב"ם הנ"ל ואף מפרש"י ותוס' אכן חזינן שנמשח בשמן המשחה כדפרש"י בכריתות ה' ע"ב "ולא מלכי ישראל - משבא דוד אבל שאול נמשח ." וכן הוא בתוס' שם. ברם, הרד"ק ואברבנאל בשמואל א' (פ"י) פרשו ששאול נמשח בשמן אפרסמון כמלכי ישראל ולא בשמן המשחה. 

קושיית "חילוקא" קאי אפוא על שיטת רש"י, תוס' רמב"ם ודעימיה. 

אם כי כבר נרמזה התשובה לקושיא זו בפרש"י הנ"ל, וכדלהלן 2

2.  רבים השיבו: דין זה שאין משיחה בשמן המשחה אלא למלכי בבית דוד בלבד ולא למלכי ישראל, בפשטות לא נתחדשה הלכה זו רק אחרי בחירת דוד המלך – ולא קודם לכן, ובפרט שטרם בחירת דוד מן הנמנע שתיאמר הלכה ש"אין משיחה אלא למלכי בית דוד בלבד", שהלא דוד המלך טרם נבחר, ואף טרם נולד, ולא אי-מי העלה בדעתו שכך יהיה לבסוף. 

ברם, זו בלבד אינו הכרח, דמסתבר דהלכה זו בעיקרה (טרום דוד) נאמרה בנוסח: "אין משיחה אלא למלכי שבט יהודה בלבד ולא למלכי שאר שבטים", אך משנבחר דוד כמלכות לנצח, נאמרה ההלכה לגבי "מלכות דוד" שהרי דוד כבר נבחר. 

אכן דברי רש"י הנ"ל ברורים ומוחלטים דכתב: "ולא מלכי ישראל - משבא דוד אבל שאול נמשח." כלומר דכך קי"ל, דהלכה זו שייכת רק אחרי בחירת דוד המלך כשמלכותו שייכת לו לנצח, ולא קודם לכן. אף התוס' שם פרשו מניין ילפינן דא: "מלכי ישראל אין מושחין - מדוד ואילך, דכתיב ביה מיעוט -זה טעון משיחה ולא אחר, שאול דהוי קודם לכן נמשח." 

כלומר במשיחת דוד נאמר: "וַיֹּאמֶר ה' קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי זֶה הוּא ", מהא מיעטא ילפינן דרק "זה" -דוד טעון משיחה ולא מלכי ישראל הבאים אחריו. אך שאול המלך שקדם לו אף הוא היה בכלל משיחה. 

דא עקא, הלא איסור משיחת מלכי ישראל כשאר זרים -בכרת הוא, ואי נימא דמדין תורה היה ראוי מלך ישראל להימשח כפי שאכן נמשח שאול המלך, כיצד ניתן לומר שבא הנביא וחידש דין (ואפילו בנבואה) שמכאן ואילך קיים איסור למשוח מלכי ישראל וקאי עלה כרת דאורייתא, אם מהתורה אין זה כך?... והלא "זאת התורה לא תהיה מוחלפת" ו"אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה"?... 

בהכרח אפוא שאין דרשה זו שנאמרה בנביא אלא רק "כגילוי מלתא" בעלמא דמכאן ואילך נשתנה הדין. כלומר שינוי מהותי חל מכאן ואילך אשר תקפו מדאורייתא, שאחרי משיחת דוד המלך שוב אין משיחה למלכי ישראל אלא רק למלכי בית דוד בלבד. ומעתה קאי על מלכי ישראל איסור כרת דאורייתא להימשח, בשונה משאול המלך שטעון היה משיחה מדאורייתא. 

ומהו אכן פשר שוני זה? -יבואר להלן ב3: 

3. רבים השיבו וביאורו – בכמה הדגשים והטעמות "והיו לאחדים בידיך" – הנה איתא במכילתא שמות י"ב: "עד שלא נבחרה ירושלים, היתה כל ארץ ישראל כשרה למזבחות, משנבחרה ירושלים יצאת ארץ ישראל. שנאמר 'השמר לך פן תעלה עולותיך וכו' כי אם במקום אשר יבחר' [דברים יב']. עד שלא נבחר בית עולמים, הייתה ירושלים ראויה לשכינה, משנבנה בית עולמים יצאת ירושלים שנאמר... עד שלא נבחר דוד היו כל ישראל כשרים למלכות, משנבחר דוד יצאו כל ישראל שנאמר 'הלא לכם לדעת כי ה' אלקי ישראל נתן את הממלכה לדוד [דבה"י ב' יג']". 

הלא חזינן מדברי חז"ל שבחירת דוד להיות מלך נעלה את הפתח לחלוטין שאין מלכות מכאן ואילך שייכת רק לדוד ולזרעו בלבד, בעוד שעד עתה אפשרות המלוכה היתה קיימת לכלל ישראל. 

על אף שעינינו הרואות שמלכות ישראל התקיימה גם אחרי כן משבטים נוספים כשאר מלכי ישראל?  -הוי אומר אין זו "עיקר מלכות" אלא "מלכות לשעה" בלבד ואינה נמשכת לדורות, בעוד שמלכות דוד וזרעו הינה מלכות לנצח מלכות בעצם, כלשון הכתוב לעיל "נתן את הממלכה לדוד". 

הדברים הלא מבוארים המה בלשון הזהב של הרמב"ם שכתב (פ"א ממלכים הלכ' ט'): "מלכי בית דוד הם העומדים לעולם שנאמר, כסאך יהיה נכון עד עולם, אבל אם יעמוד מלך משאר ישראל תפסק המלכות מביתו שהרי נאמר לירבעם אך לא כל הימים."  והדגיש בהל' ח' שם: "שעיקר המלכות לדוד". 

ולעיל ברמב"ם קישר עניין "מלוכה בעצם" זו להיותה נמשכת לדורות ולא נפסקת, ואף משמע להדיא שמשיחתו בשמן המשחה היא היא אשר מחילה ומעצמת בו מלוכה נצחית זו שאינה פוסקת לעולם, ככותבו בהל' ז' שם: "כשמעמידין המלך מושחין אותו בשמן המשחה, שנאמר ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו, ומאחר שמושחין המלך הרי זה זוכה לו ולבניו עד עולם, שהמלכות ירושה שנאמר למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל... כיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות, והרי המלכות לו ולבניו הזכרים עד עולם, שנאמר כסאך יהיה נכון עד עולם... אע"פ שלא זכה אלא לכשרים, לא תכרת המלוכה מזרע דוד לעולם, הקב"ה הבטיחו בכך..."  

נמצא אפוא: "מלך בעצם" נמשח בשמן המשחה ואז זוכה "בכתר מלכות". "מלך בעצם" היינו מלכות שניתנת לעולם. כמדרש לעיל המשווה בחירת ירושלים ובחירת בית המקדש שבחירתם נצחית, כך בחירת המלך הינה נצחית - לעולם. 

אשר על כן, שאול המלך שבחירתו אמורה להיות נצחית אלא שחטאו גרם ונגדעה המלכות מבניו כמובא בנביא, הלכך נמשח בשמן המשחה (יעוי' ברמב"ן פרשת ויחי המבאר שאילולי חטא שאול, דוד היה אמור להבחר למלך בהכרח משום "לא יסור שבט מיהודה", אלא  שמלכות שאול ומלכות דוד היו מהוות שתי מלכויות הממשיכות יחדיו לנצח, כשדוד הינו מלך עיקרי ושאול כמשנה לו). בעוד דוד המלך מלכותו נצחית כל כך שאפילו ע"י חטאי בניו - לא תלקח מהם זכות המלוכה לעולם.  לכן שאול נמשח בשמן המשחה כמלכות עולמית אמתית , בעוד ששאר מלכי ישראל אינם אלא לשעה בלבד, ואף אם צדיקים המה מ"מ אינם יכולים להוריש מלכותם יותר מארבעה דורות כמבואר ברמב"ם, משכך אינם "מלכות בעצם" ואין משיחתם בשמן המשחה. 

4. הדברים מבוארים בתמציתיות בדברי משך חכמה כי תשא (שמות פ"ל פס' לא): 

"ואל בני ישראל תדבר לאמר שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם - נראה דכוונתו על מי שיכול להמשך לדורות, אבל במי שאינו יכול להיות נמשך גדולתו לדורות בזה אינו נמשך בשמן המשחה, ומשום הכי אין מושחין אלא מלכי בית דוד בלבד, (הוריות יא:), דמלכי ישראל אין יכולת להמשך מלכותן לדורות, וכמו שכתב רבינו משה בהלכות מלכים, (א-ט) דרק עד ארבעה דורות כמו ביהוא. ולכך שאול נמשח משמן המשחה (עיין רש"י ותוספות כריתות) (דף ה:) דהיה מלכותו נמשכת לדורות לולא חטא בגלגל כמו שאמר שמואל שם, (שמואל א' יד) לכן מי שיכול להמשך גדולתו לדורות זה נמשח בשמן המשחה. ועי' היטב בכריתות ובירו' שקלים (ו-א) ודו"ק." 

5. עוד יש שהציעו: יתכן ומשיחת שאול בשמן המשחה לא היתה אלא ציווי בהוראת שעה בלבד, שכן נביא יכול לצוות לעבור על דברי תורה כהוראת שעה כאליהו בהר הכרמל. על אף שמלכי ישראל בעלמא –ובכללם שאול – באמת אסורים להמשח בשמן המשחה. ויתכן שטעם הוראת שעה זו משום שתחילת יסוד המלוכה בישראל הוא כמלכם הראשון. 

סימוכין לדבר שאין זו עיקר משיחת מלכים, נראה כבר מצורתה: שמשיחה זו היתה בשינוי משאר משיחות מלכי בית דוד: בפך ולא בקרן, וביציקה ולא במשיחה (כאופן המזוכר ברמב"ם). 

[ואגב נציין ,ששינוי צורת המשיחה כשלעצמה, אינו מתיר פעולת משיחה זו, –ולכן אינו יכול להיות תרוץ בפנ"ע לקושיא דנן, משום שהאיסור לתת משמן המשחה על זר אינו רק באופן של משיחה אלא כל השתמשות בשמן על הגוף "על בשר אדם לא יסך" – אסורה היא]. 


לע''נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע''ה

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.