1 דקות קריאה
06 Mar
06Mar

נערך והוגש ע"י רבני המכון הרה"ג ר' אביעד טרופ ור' דוד גולובנציץ שליט"א

ראה שו"ת בנימין זאב סימן קס"ט שביאר הא דאין מברכים ברכת המצוות על כיבוד אב ואם ומצוות והדרת פני זקן משום שאין מברכים על מצוות שגם אומות העולם עושים אותן:  

"דאין מברכין אלא על מצוות שאנו מקודשין מן האומות, שאין האומות עושים אותם כלל, אבל במצוות שאפילו האומות עושין אותם לפעמים, לא מברכינן, כי בהן אין אנו מקודשין מהן, כי לפעמים עושים אותם כמונו, כגון כיבוד אב ואם והדור לזקן וכדומה." 

ראה בהגהות רע"א על שו"ע חלק יו"ד סימן ר"מ (הלכות כבוד אב ואם) אות א' שציין לתשובת בנימין זאב זו. 

והנה,.ראה רמב"ם הלכות ברכות פרק י"א הלכה ח', י"ב, י"ג, שפוסק לעניין מצוות מעקה שברכתה היא "וציוונו לעשות מעקה". 

זאת למרות שגם הגויים נוהגים לבנות את בתיהם עם מעקה בכדי שלא יפול הנופל ממנו (ועל כל פנים "לפעמים עושים אותה כמונו" -כלשונו של שו"ת בנימין זאב). 

וקשה, לדעת שו"ת בנימין זאב, מאי שנא: 

בין: מצוות כיבוד אב ואם שאין מברכים עליה מהטעם שגם הגויים נוהגים לקיימה או עכ"פ "לפעמים מקיימים מצווה זו כמונו". 

ובין: מצוות הידור לזקן שאין מברכים עליה מהטעם שגם הגויים נוהגים לקיימה או עכ"פ "לפעמים מקיימים מצווה זו כמונו". 

לבין: מצוות מעקה שמברכים על מצווה זו אע"פ שגם הגויים נוהגים לעשות מעקה לביתם, ועכ"פ "לפעמים עושים אותה כמונו".


סיכומי תשובות לשאלת "חילוקא" האחרונה – על פי החברים המשיבים: 

1. אכן יש פוסקים הסוברים שאין לברך על עשיית מעקה – ודלא כהרמב"ם הנ"ל ורשב"א בשו"ת ח"ג ס' רפ"ג (וכן בהגהות רעק"א ופתחי תשובה בשו"ע חו"מ ס' תכ"ז) – דהנה כתב הרוקח ס' שס"ו (הלכות ברכות) שאין לברך על עשיית מעקה, והביא טעם דומה לטעם שהוזכר בשו"ת בנימין זאב הנ"ל (וכנראה טעמו לקוח מהרוקח גופא): 

"...כל המצות טעונין ברכה, אבל כל דבר שגם בני נח הוזהרו עליו כגון, גזל, גניבה, וחמס, והוענשו יד עני לא החזיקו, וצדקה, ולוייה, ולקט ושכחה ופיאה, והידור זקן, שאם מצווים -אין צריך לברך, וכן עשיית מעקה, ודינים, ותיקון מאזנים, ומשקלות ומידות, אין צריך לברך שהברכה וצונו ולא עכו"ם..." 

אמנם משמעות דברי הרוקח, שהגויים אף הם מצווים בכל אלו (כנראה נכללו במצוות גזל שפיכות דמים ודינים), ולכן לא שייך לומר "וציוונו" שמשמעותו אנו ולא עכו"ם, ולא סגי בהך שאף הם נוהגים במעשים אלו בכדי לפטור אותנו מברכה, ובשונה מדברי שו"ת בנימין זאב הנ"ל שהגויים רק "נוהגים כך". 

ואגב, בספר תמים דעים לראב"ד ס' קי"ט כתב (הובאו דבריו בערוך השולחן חו"מ סוף סימן תכ"ז) שיש אומרים שאין מברכים על מצוות מעקה כפי שאין ברכה על "לאו", משום שמצוות עשה של מעקה לא באה אלא לחזק את איסור הלאו -"לא תשים דמים בביתך". 

עוד ראה ערוך השולחן חו"מ סוף ס' תכ"ז סע' ג', שבעוד הרמב"ם פסק שיש לברך על מעקה, יש שפסקו שאין לברך על מצוות מעקה. ולביאור טעמם מפנה שם לדבריו בסעיף י' שם שכתב: 

"...ועל עניני הצדקות שאין מברכין, אלולי דברי הקדמונים ז"ל, היה נ"ל טעם מה שלא תקנו ברכות באלו הענינים, דאע"ג דהאיש הישראלי מחוייב לעשות גם מצוות שכליות -לא מפני השכל אלא מפני צווי הקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב, והיה עקב תשמעון את המשפטים וגו', כלומר, אפילו המשפטים תשמע מה שצותה התורה -ולא תעשה מפני שכלך אלא כשארי מצוות השמעיות, מ"מ קדושת ישראל אינו ניכר כל כך בהשכליות כמו בהשמעיות, כמ"ש חז"ל ביומא [ס"ז ב], ולכן לא תקנו ברכות על מצוות שכליות ודרך ארץ, שיש מהם בכל אומה ולשון, ולא תקנו לברך אשר קדשנו במצוותיו, אם כי (הם) אינם עושים רק מפני השכל, מ"מ יש בהם עשיות כאלו. ובזה אתי שפיר כל מה שהקשו. צא ולמד דהא שבת ויו"ט מצוה לאכול ולשתות, ולא תקנו ברכה ע"ז, לבד ממצה בלילה ראשונה של פסח, מפני שמשונה אפייתה, וכן אכילת מרור מפני שאין דרכו של אדם לאכול כאלה, שייך לומר בזה אשר קדשנו במצוותיו. ועל מעקה מברכין דהיא ג"כ אינה שכליית דע"פ שכל ישמור ההולך שם את עצמו..." 

2. רבים השיבו: 

מי יימר שמצוות מעקה –מצווה שהשכל מחייבה?... הלא חיוב מעקה אינו רק במדרגות ומרפסות שהולכים שם ומשתמשים שם תדיר ושכיח היזקא וקשה לאדם להשמר מנפילה, [ואדרבא במרפסת תלויה באויר נקטו הפוסקים שאין מצוות עשה של "ועשית מעקה בגגך", שאין "בית" תחתיה, ואין כאן אלא לאו של "לא תשים דמים בביתך" כבורות וכדו'], אלא חיובה אף בגג ביתו ככתוב "כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ..." (דברים כ"ב), ומיירי בגג שתשמישו עראי בלבד, שלעיתים מייבש שם פירותיו ובגדיו וכדו', ואין תשמישו מצוי כל כך. והדעת נותנת שאדם העולה שם יזהר וישמור עצמו שלא ליפול. הלא תדע שבגג בתי כנסיות ובתי מדרשות אינו צריך לעשות מעקה, כדאיתא בחולין קל"ו ע"א, והוא מגזה"כ "ועשית מעקה לגגך" -דווקא "גגך", על אף שגם שם יתכן שיעשה תשמישים מעטים ועלול ליפול [וכן מרפסת תלויה שאין מ"ע לעשות בה מעקה]. 

מכל הני חזינן שאין מצוות מעקה מחויבת על פי השכל, אלא גזרת הכתוב שבאופנים מסוימים נצטוינו לעשות מעקה, ובלא גזה"כ היינו אומרים שיעלה בזהירות וישמור את עצמו. ולכן מברכים על עשיית מעקה. 

ולמעשה כן כתב החזו"א חו"מ ליקוטים ס' י"ח ב', לבאר הטעם מדוע אכן לא כל גג מחייב עשיית מעקה למרות שהיתכנות סכנה קיימת בכל אנפי: 

"... ונראה דכל גג אינו בכלל המכשולות שאין הזיקו מצוי כל כך, שהעומד על הגג זכור בטבעו להיזהר, וגם הוא מנהגו של עולם, וכמו שמותר לעלות באילן, ומותר לעלות ולבנות הגגים והעליות, בלא מעקה - אלא שבגג בית דירה חידשה תורה מצות מעקה ולהקפיד על סכנת הנופל, ובזה צריכים לתנאי בית שתוכו י' וד' על ד' ושידור שם אדם... גם בבית שחייבה תורה מעקה לא אסרה תורה על האדם שלא יעלה על הגג בלא מעקה, אלא על הבעלים לעשות מעקה". 

ואכן ערוך השולחן אשר הובא לעיל (ס' תכ"ז סע' י'), שכתב שאין לברך על מצוות שכליות, מסיק לבסוף שלמרות כן יש לברך על עשיית מעקה: "ועל מעקה מברכין דהיא גם כן אינה שכליית, דעל פי שכל ישמור ההולך שם את עצמו..." 

3. עוד יש שהשיבו: ההנחה שאומות העולם מקיימים מעקה בגגותיהם, אף אם כך הוא הדבר כיום, נראה בעליל שלא החלו לנהוג כך מימים ימימה, דפשיטא דמשעת מתן תורה מזה 3333 שנה (ב' אלפים תמ"ח לבריאת העולם) עד לעת האחרון, לא היו נזהרים אומות העולם בעשיית מעקה בגג ביתם [זולת למדרגות ומרפסות וכדומה בלבד], ונראה שרק לאחרונה קיימת אצלם מודעות וזהירות זו שהחלה ומתפתחת אט אט עם הקידמה האנושית במדינות הנאורות, שהביאה עמה תקנות בטיחות וכדומה. 

ולכן ראוי לברך "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על עשיית מעקה", שהנה עם ישראל מצוווים מני אז – ממעמד הר סיני – בשמירת הגוף והנפש ובקדושת החיים בהקפדה מירבית. 

ועל אף שכיום יתכן ואומות העולם נזהרים בכך כמונו, מ"מ "משנה לא זזה ממקומה", ומוכיחים אנו בכך לעין כל, שלא השכל האנושי מביאנו לקיום המצוות – אף לא במצוות שכיום אף אומות העולם רואים את הגיונם – אלא מקיימים אנו אותם מכוח הצווי האלוקי, וזאת כבר למעלה משלושת אלפים ושלוש מאות שנה. ומתאים ומדויק לשון "וציוונו" -לשון עבר. 

4. ובאופן נוסף טענו חברי "חילוקא" כמה הטעמות ואיחדנום:

אף אם הגויים מקיימים מצוות מעקה, אין זאת אלא מפאת הצורך הבסיסי והטבעי במניעת היזק, מכורח המציאות שלא משתלם הנזק וראוי להרחיק התכנות נזק זו, ותו לא מידי, [זאת ועוד, שאין חשוב להם חיי הזולת בעצם, כי אם זהירות בחיי עצמם בלבד, אלא שאם אחר ינזק מחמתם יתבעו על כך ממונית...] או מחמת הצורך ב"סדר חברתי" וכדומה, ולא מקיימים זאת מפאת ההיבט המוסרי הערכי הנעלה הקיים בכך

ובזאת שונים אנו מהם, שאנו מקיימים זאת כציווי אלוקי וצווי מוסרי נעלה של הקפדה בערך החיים וקדושתם ואף בערך חיי הזולת לא פחות. -"וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ" –גם אם הוא אחר וראוי הוא ליפול, ועל כן מקום יש לברכת המצוות ש"קדשנו במצוותיו" לקיים מצווה זו כציווי אלוקי ערכי קדוש ומרומם, שמקודשים אנו מהם, שהמה גויי הארצות לא נגעו אף לא קרבו להשגה ערכית ומוסרית זו. 

ובשונה מכיבוד אב ואם, שלטעם שו"ת בנימין זאב לא תקנו בה ברכה, משום שאף גויי הארצות מקיימים זאת, ואף אם לא מקיימים זאת מכוח ציווי אלוקי כמונו, מ"מ מקיימים "כיבוד אב ואם" מכוח המוסר הערכי הנעלה שראוי אדם לכבד את אביו ואמו, אחרת יבוזו לו ויראו בו "פרא אדם" משולל ערכים, וקרובים מה בצורת עשייה זו למעשינו. ולכן לא ניכר כל כך ההבדל בין מעשינו למעשיהם, ולא תקנו ברכה בכהאי גוונא. 

5. ובאופן נוסף דומה טענו חברי "חילוקא": 

אמנם גם הגויים מתקינים מעקה, אולם זאת רק מצד צורכי מניעת סכנה ותו לא, ועל כן במקרה בו קיימת אפשרות אחרת למניעת הסכנה, כגון ביטול הגישה לגג, הרי שהם יעשו כך ולא יראו יתרון בבניית המעקה בדווקא., ברם, מדין התורה קיימת מצווה למנוע את הסכנה בדרך של בניית מעקה בדווקא, ולכן היהודי לא יבחר במניעת ההיזק ב"פתרון" בדרך אחרת, אלא ישתדל ויתאמץ דווקא בבניית המעקה. 

6. עוד טענו חברי "חילוקא": 

יש להבדיל בין מצוות שהינם תדירות ככיבוד אב ואם, שבאופן תדיר אדם חי עם הוריו ואמור לכבדם וכך גם ינהגו גויי הארצות המתוקנים, ומשכך, לא נראה בכך קיום מצווה מיוחד לנו -אלא כחלק מתכונה ומוסכמה אנושית שטבועה בכלל המין האנושי, והלכך אין מקום לברכה. לעומת זאת, עשיית מעקה בגגו הינו אירוע נדיר למדי שאינו בשתף החיים הרגיל, אין ניראות זו -כעשייה שטבועה בכלל המין האנושי, לכן עדיין יש מקום לברכה בעשותנו זאת. 

לע''נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע''ה


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.