"ברכת שהחיינו" - סוכה פסולה - ארבעת המינים שאחד מהם פסול או מהופך (הרב שמשון סגל)


1 דקות קריאה
12 Oct

ראה שו"ע חלק או"ח סימן תרמ"א סעיף א', דפסק, כי אף על שהיה מקום לברך "ברכת שהחיינו", בשעת עשיית הסוכה, מכל מקום, יש לסמוך על ברכת שהחיינו שמברכים בשעת הקידוש של ליל סוכות.

וראה ב"ביאור הלכה" במקום בד"ה "אלא שאנו" דנוקט דאם בירך שהחיינו בשעת עשיית הסוכה לא צריך לחזור ולברך שהחיינו בליל חג סוכות היות, ונושא זה נתון במחלוקת הפוסקים, האם צריך לחזור ולברך או לא ולפיכך, אמרינן "ספק ברכות להקל". 

בהתאם לכך, פסק במשנ"ב בסימן תרל"ט ס"ק מ"ח, דאם קידש, בליל חג ראשון של סוכות, תחת גג סגור, אינו חוזר ומברך ברכת שהחיינו, היות ולא גרע ממי שבירך בשעת עשיית הסוכה דכאמור פסקינן לגביו כי אינו צריך לחזור ולברך.

והנה, ראה שו"ע סימן תרנ"א סעיף ו', לעניין ארבעת המינים, דלא יברך שהחיינו בשעת עשיית הלולב אלא בשעת נטילתו.

ובמשנ"ב בסימן תרנ"א ס"ק כ"ט כתב דאף על גב דמן הדין היה ראוי לברך שהחיינו בשעת עשיית הלולב (דהיינו בשעה שאוגדו), מכל מקום, אנן נהגינן להמתין עם הברכה עד שעת נטילה של חג ראשון.

וראה במשנ"ב שם בס"ק נ"ו דפסק דאם ביום הראשון של חג, בשעת נטילה, ברך שהחיינו על הלולב, ואחר הברכה ראה שלא בו הדס או ערבה או שהיו פסולים או מהופכים, עליו לחזור ולברך ברכת ברכת שהחיינו.

ויקשה, מאי שנא:

בין: מי שבירך ברכת שהחיינו, בליל חג סוכות, תחת גג סגור, דאינו צריך לחזור ולברך ברכת שהחיינו, היות ולא גרע ממי שבירך בשעת עשיית הסוכה דאינו צריך לחזור ולברך.

לבין: מי שברך ברכת שהחיינו על ארבעת המינים ולאחר מיכן גילה כי אחד מהמינים כגון הדס  היה פסול או מהופך דצריך לחזור ולברך שהחיינו ולא אמרינן סברא זו דלא גרע  ממי שבירך שהחיינו בשעת עשיית הלולב דיצא ידי חובת ברכת שהחיינו.

סיכומי תשובות לשאלה זו – ע"פ החברים הלמדנים המשתתפים במיזם "חילוקא":

1. רבים השיבו וטענו "פה אחד" (איש איש בדרכו הטובה עליו): ברכת שהחיינו שייכת גם על עצם מציאות הסוכה והלולב כדינא דגמ', והיה ראוי לברכה כשהושלמה עשייתה גם לפני קיום המצווה. יתירה מכך, יכול לברך גם קודם יום טוב (ל' יום קודם). אך כאמור אינו יכול לברך על "מציאות החפצא" בטרם הושלם כראוי עשיית ה"חפצא" (הסוכה בבנייתה והלולב באגודו כראוי). שהחיינו שמברך על "מציאות החפצא" מתייחס ופוטר את ה"שהחיינו" של שעת "עשיית המצווה" הו בסוכה והן בלולב.

ומכאן החילוק: "סוכה תחת הבית" למרות שאין הסוכה כשרה "כמות שהיא" לקיום המצווה עד שיסיר את הגג, ברם, ה"חפצא" של הסוכה הושלם בהחלט , אלא שקיימת בעיה חיצונית לגוף הסוכה שמעכבת קיום המצווה. ולכן ראוי לברך עליה "שהחיינו", ומהני לפטור את קיום מצוות ישיבתה בהמשך, כדעלמא.

בשונה מכך, לולב כשאגדו לא כראוי, כלומר שאחד המינים פסול, חסר או הפוך, הלא החפצא של הלולב, קרי איגודו, המשווהו ל"חפצא של מצווה" שאותו צריך ליטול לכתחילה, אינו כתיקונו , כך שטרם הושלמה עשייתו עדיין, לרבות הדס הפוך – שהרי האיגוד אינו כתיקונו כמות שהוא בהדס הפוך, והרי צריך להפכו ולאגדו מחדש. וכאמור אין מקום לברכת שהחיינו טרם השלמתו, ולפיכך לא יועיל לפטור את ברכת שהחיינו של זמן קיום מצוות הנטילה(לאחר שיתוקן).

2. רבים הוסיפו – בכמה דרכים והדגשים – שיש מקום לחלק בין ברכת שהחיינו בהתייחסות לסוכה לבין ברכת שהחיינו בהתייחסות ללולב  שכן שייכות מצוות סוכה לגוף הסוכה, וכן שייכות מצוות סוכה ל"גופו של יום" כה אמיצה ודבוקה (מכמה סיבות), עד שמועלת התייחסותם זה לזה גם בטרם ראויה הסוכה לגמרי למצוותה. ולכן אם ברך שהחיינו בקידוש על גופו של יום טוב, ומסתעף מזה גם "שהחיינו" על גופה של סוכה ומצוות ישיבתה, מועלת ברכה זו גם אם טרם הושלמה הסוכה כדבעי. מה שאין כן ביחס ל"שהחיינו" על הלולב – גופו ומצוות נטילתו.

3. דרך נוספת: יתכן ועיקר דברי המשנ"ב לגבי לולב, מוסבים בעיקרם על נמצא שחסר או פסול ההדס, ולא על נמצא הדס "הפוך". וכמובן שהחילוק יהיה ברור טפי, שכן לגבי לולב ברי שטרם הושלם עשיית הד' מינים, דהא מין אחד חסר לגמרי! ומעכבים זה את זה (אין כאן ד' מינים!). בעוד שבסוכה הושלם גוף הסוכה לגמרי, אלא שיש חסרון חיצוני. 

ראיה לכאורה לפנינו שהמשנ"ב בהכרח לא מיירי ב"הפוך"! שהרי תחילת דברי המשנ"ב שם מוסבים על אדם שברך על הלולב, ומיד בסיום הברכה ראה ש"חסר הדס או פסול או מהופך", ומיד בלא שיהוי זמן , תיקן הדבר בהדס אחר שנמצא לפניו. שבאופן זה פסק המשנ"ב שאינו צריך לברך שוב על הלולב ברכת הנטילה ושהחיינו, שהרי היה בידו ומהני לו, אלא רק צריך לברך על ההדס החדש (שהיה מקודם חסר ופסול), הן ברכת "על נטילת הדס" והן "שהחיינו" (יעו"ש במשנ"ב).

וכאן תמוה ביותר, כלום, האם שייך להחיל דין זה גם ביחס ל"הדס מהופך"?... הלא גם אם למצוות הנטילה יש ליישר את ההדס כדרך גידולו, הלא ברכת המצוות ושהחיינו בוודאי מהני כשאוחזו במהופך , כדעבדינן בעלמא, דלכתחילה יהפוך את האתרוג (ולהלכה יכול להפוך גם את הלולב עם כל מה שאגוד בו – משנ"ב), וכך מברך עליו ברכת המצוות ושהחיינו, ומיד הופכו כדרך גידולו, ומקיים בו מצוות נטילה באופן של "עובר לעשייתו".

אם כן מה אכפת לן שנמצא לאחר ברכה ההדס "הפוך", ומיד הפכו כדרך גדילתו. פשיטא ואינה צריכה לפנים שעולה לו ברכה בכהאי גוונא, אחרי שלא היה כאן הפסק בדיבור או שיהוי זמן ארוך בין הברכה לקיום המצווה.

ומכאן הדעת נוטה שדברי המשנ"ב לגבי עשיית הברכה (הן ברכת המצוות והן שהחיינו) יתכן ולא מיירי באופן של הדס "הפוך". וצ"ע.


לע''נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע''ה

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.