גר עמלקי – גיור בני בניו של המן


2 דקות קריאה
23 Feb
23Feb

נערך והוגש ע"י רבני המכון הרה"ג ר' אביעד טרופ ור' דוד גולובנציץ שליט"א

פרשת תרומה -זכור תשפ"א

איתא במכילתא פרשת עמלק פרשה ב' "ויאמר כי יד על כס י-ה מלחמה לה' וגו'... רבי אליעזר אומר נשבע המקום בכסא הכבוד שלו שאם יבוא מכל האומות שיקבלוהו, ולעמלק ולביתו לא יקבלוהו שנאמר, (שמואל ב' א') ויאמר דוד אל הנער המגיד לו אי מזה אתה, ויאמר בן איש גר עמלקי אנכי, נזכר לדוד באותה שעה מה שנאמר למשה רבינו, אם יבא מכל האומות שבעולם להתגייר שיקבלוהו, ומביתו שלא יקבלוהו, מיד (שם) ויאמר אליו דוד דמך על ראשך כי פיך ענה בך, לכך נאמר מדור דור." 

וכעין זה יש בתנחומא פרשת כי תצא י"א 

הרי לן שלדברי המכילתא והתנחומא אין מקבלים גרים מעמלק. 

והנה, איתא בגיטין נ"ז ע"ב ובסנהדרין צ"ו ע"ב: "מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק, מבני בניו של סיסרא למדו תינוקות בירושלים, מבני בניו של סנחריב למדו תורה ברבים, מאן אינון שמעיה ואבטליון." 

וראה בעין יעקב בסנהדרין (אות קס"ג) הגורס שמבני בניו של המן "מנו רב שמואל בר שילת". 

הרי לן שהתגיירו בני בניו של המן האגגי העמלקי ולמדו תורה בבני ברק ואף היו לתלמידי חכמים גדולים ולימדו תורה. 

וקשה, מאי שנא: 

בין: האיסור הכללי של קבלת גרים מזרע עמלק – כדברי המכילתא והתנחומא   

לבין: קבלת בני בניו של המן להתגייר.  


סיכומי תשובות לשאלה זו – ע"פ החברים הלמדנים המשתתפים במיזם "חילוקא" 

1. רבים השיבו – בכמה סגנונות העולים לדרך אחד ואיחדנום – יתכן אמנם שאין מקבלים גרים מעמלק, אך בדיעבד אם בכל זאת גירוהו, הרי מהני גיורו, ובפרט אם בית דין לא ידע בזמן הגיור שמזרע עמלק הוא. וכך הווה לגבי גיורם של "בני בניו של המן" אשר למדו תורה בבני ברק. 

ומה דמשמע במכילתא שדוד המלך הרג את גר עמלקי בהודאת פיו, ולא חשש שמא גירוהו בית דין שלא ידעו שעמלקי הוא, משום שראה שהגר אינו מסתיר זהותו, הרי טוען בפה מלא שגר עמלקי הוא, ומשכך לא יתכן שבית דין גיורוהו, שאסור לקבל גרים מעמלק ומסתמא הכירוהו כעמלקי ולא גיורוהו, ושקר דובר שגר עמלקי הוא (או שרק גיירוהו כ"גר תושב" בלבד), ולכן הרגו בהודאת פיו כדין מחיית עמלק (רק אם אינו גר תושב –רמב"ם), או לחלופין כדין רוצח (אף אם הוא גר תושב), כדכתיב (שמואל ב' פרק א'): "דָּמְךָ עַל רֹאשֶׁךָ כִּי פִיךָ עָנָה בְךָ לֵאמֹר אָנֹכִי מֹתַתִּי אֶת מְשִׁיחַ ה'". כמפורש בספר החינוך מצווה כ"ו שבעוד ישראל אינו חייב מיתה כי אם בעדים ובוודאי לא בהודאת פיו, בן נח נהרג בהודאת פיו שחייב הוא מיתה. 

וכן כתב הגר"א פומרנצ'יק בספרו עמק ברכה ס' ק"כ. 

2. ובאופן אחר, יתכן שגירות עמלק לא מהני, כדמשמע בפשטות מדברי המכילתא "נזכר לדוד באותה שעה מה שנאמר למשה רבנו... ולעמלק ולביתו לא יקבלוהו ", ומכוח זה ידע דוד המלך בוודאת שגיורו לא תופס. אך אין דין זה נובע מ"עצם הגיור" שתחולתו לא חלה על עמלקי, אלא שהוא דין ב"קבלת בית דין" בלבד כדמשמע לשון המכילתא: "ולעמלק ולביתו ולא יקבלוהו", כלומר אסור לבית דין לקבל עמלקי להתגייר, ומשכך אם עברו על הדין וקבלוהו להתגייר, או לחלופין שלא בדקוהו כל היכא שצריכים לבדוק זהותו ולא עשו זאת, הרי פשעו בית דין בקבלתם לגיירו בניגוד להלכה שנצטוו לא לקבלו – ואין דינם דין ואין מושבם בית דין, וממילא בטל הגיור אפילו בדיעבד. 

ברם, אם בית דין לא פשעו כלל בקבלתו להתגייר, משום שלא היה עולה על הדעת שגר עמלקי הוא, ואין יכולת לבית דין להתחקות ולעלות על מוצאו האמתי, הרי פעלו כדין בקבלתם לגיירו, ומשכך תופס הגיור למרות שנודע לאחר מעשה שהיה הוא גר עמלקי. 

ובזה מיושב "בני בניו של המן למדו תורה בבני ברק", משום שלא היה יכולת לבית דין לדעת ואף לחשוש שמא מזרע עמלק הוא, ועשו כדין וכהלכה בקבלתם לגיירו, לכן תופס הגיור

3. ולחיזוק התשובה דלעיל – יש מהחברים שטענו – הלא "בני בניו של המן" מיירי לאחר שבא סנחריב ובלבל אומות העולם, ומאותו זמן באמת א"א לידע בבירור מיהו עמלקי וכמעט אין יכולת לברר זאת, ולכן מקבלים כל הבא להתגייר ולא חיישינן להיותו עמלקי, כמו דלא חיישינן להיותו מצרי ואדומי עמוני ומואבי – האסורים לבוא בקהל, משום דאזלינן בתר רובא (כנפסק ברמב"ם בי"ב מאיסורי ביאה הל' כ"ה), וכך הווה לגבי "בני בניו של המן" דפעלו כדין, דנפסק שסומכים כיום על הרוב ומקבלים לכתחילה את כולם להתגייר, ורק אח"כ נודע לחכמים איכשהו שהיו אלה מזרע עמלק (כהמן ובניו שהכירום כעמלקים למרות שהיה לאחר שבא סנחריב ובלבל אומות העולם), אך מכיוון שנהגו בית דין כדין שגיירום כהלכה – לא לחשוש כיום שמזרע עמלק הוא - הרי בכהאי גוונא כו"ע מודו שהגיור תופס ולא בטל. 

בשונה כמובן מגר העמלקי שהרגו דוד, שאז בקל יכולים לידע ולברר מיהו עמלק ומי לא, שהלא עמלק יושב בתוכם, והן בסמוך ממש ערך שאול מלחמה עמם, וכל היכא שפשעו בית דין וגייירו עמלקי, אכן אין הגיור תופס, -כדמשמע בפשטת מדברי המכילתא הנ"ל "נזכר לדוד באותה שעה מה שנאמר למשה רבנו...". 

4.  יש שטענו שכעולה מהרמב"ם בפשטות, אינו פוסק כדברי המכילתא ואדרבה מגיירים את כולם כולל מזרע עמלק לכתחילה. שהרי כתב בפרק י"ב מאיסורי ביאה הל' י"ז: " כל העכו"ם כולם כשיתגיירו ויקבלו עליהן כל המצות שבתורה... הרי הן כישראל לכל דבר שנאמר, הקהל חוקה אחת יהיה לכם. ומותרין להכנס בקהל ה' מיד... חוץ מד' עממין בלבד והם עמון ומואב ומצרים ואדום, שהאומות האלו כשיתגייר אחד מהן הרי הוא כישראל לכל דבר אלא לענין ביאה בקהל." 

סימוכין נוספים לכך שמקבלים גר מעמלק, שהרי כתב הרמב"ם בפרק י"ח מסנהדרין הל' ו': "גזירת הכתוב היא שאין ממיתין בית דין ולא מלקין את האדם בהודאת פיו אלא על פי שנים עדים, וזה שהרג יהושע עכן ודוד לגר עמלקי בהודאת פיהם, -הוראת שעה היתה או דין מלכות היה... ", הרי שבניגוד למכילתא שדוד הרגו בהודאת פיו משום שגר עמלקי הוא ולא יתכן שגיירוהו (והרגו כדין עמלקי או כדין רוצח שהלא גוי נהרג בהודאת פיו), הנה מהרמב"ם משמע שדין ישראל גמור היה לו, ובאמת לא היה צריך להיהרג רק ע"פ שנים עדים. הרי להדיא ברמב"ם שגיור עמלקי מהני! 

ומסתברא דמשום דא גופא הרמב"ם לא פסק כמכילתא דהא קי"ל "מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק". 

וכוונו בזאת לפוסקים רבים כחיד"א ועוד שכך נקטו. 

5. יש שהשיבו שיתכן ו"בני בניו של המן" אין הכוונה לבני בניו ממש "בן אחר בן", אלא לבנים דרך בנות באמצע. ודין "עמלק" כשאר אומות שהולך אחר הזכר, שרק האב מעביר את יחוסו ולא האם. 

וכוונו לישובו של ר' יוסף ענגיל בגיליוני הש"ס גיטין נ"ז ע"ב, ושו"ת מהרש"ם ח"ג ס' רע"ב. 

6. יש גם הגורסים כבעל הטורים פרשת תצווה (כח,ז) "מבני בניו של נעמן (במקום "המן") למדו תורה בבני ברק". וקושיא ליתא לפ"ז. 

7. עוד יש שאמרו שיתכן ובני בניו של המן הנ"ל אינו בדרך גיור, אלא מיירי שבן בנו של המן אנס אשה ישראלית וילדה בן ממנו, ודינו כישראל לכל דבר, והרי לן "מבני בניו של המן שלמדו תורה בבני ברק". 

8. אחרים טענו, יתכן ומה שלמדו תורה בבני ברק אינו מורה על כך שהתגיירו, אלא יתכן שרק התקרבו לעם ישראל והיו לגרי תושב, ולמדו תורה בבני ברק לדעת את אשר ילכו בה. 

נעיר בצדו שהנה עין יעקב בסנהדרין (אות קס"ג) גורס "מבני בניו של המן.. מנו רב שמואל בר שילת ", הרי לן שהתגיירו ממש, לא זו אף זו –אף היו לתלמידי חכמים מופלגים. 

9. יש שהעמיקו וטענו, דאף אי נימא שאין לגייר גר עמלקי כמכילתא, ואין הגיור תופס, עכ"פ כל זה דווקא אם ידעינן בוודאות שהוא עמלקי. והנה רק האב מעביר יחוס זה כדין "באומות הלך אחר הזכר", וכיצד ידעינן בוודאות שבנו של אביו העמלקי הוא, שמא אמו נתעברה מאב אחר, הוי אומר כדברי הגמ' בחולין "דלמא לאו אביו הוא – רוב בעילות אחר האב". והנה ככל שחולפים הדורות יותר ויותר, סבירות חזקה זו הולכת ופוחתת לה, שהרי בכדי להגיע ליחוס אמיתי לעמלק בן אליפז -זקנו הראשוני, עליך להציב בסולם הדורות רוב ואחריו עוד רוב ואחריו עוד רוב, וכך הלאה עשרות פעמים ואף יותר. ברי אפוא שבירור הרוב מאבד את כוחו במרוצת הדורות, ושוב אין להסתמך על כך כרוב גמור. כך שלמעשה פקע דרכי היחוס בקרב האומות במהלך הדורות הרבים. יתכן אפוא שזאת הסיבה שגיירו את בני בניו של המן, למרות שידעו מעיקרא שמיוחסים הם להמן, מ"מ הסתמכו חכמים שבמרוצת הדורות פוקע היחס ההלכתי המבוסס על "רוב בעילות אחר הבעל" ושפיר עשו שגיירום. 

נעיר בצדו: למרות החשבון העמוק, מ"מ הן חזינן ברמב"ם לא כך, שהרי פוסק להדיא להלכה (פרק י"ב מאיסורי ביאה הלכ' כא-כה) שגם כיום ניצב איתן עיקרון זה שיש לייחס האומות אחר הזכר למרות מרוצת הדורות, ועפ"ז נקבע יחוס הגר אדומי עמוני מואבי ומצרי, אלא משום "שבא סנחריב ובלבל האומות" בטל דין זה שלא נודע ייחוסם הקדמון – משום זה בלבד אך לא זולת

10. ובדומה לזה יש שהעמיקו וטענו, שעל אף שנודע עובדתית שפלוני הוא מבני בניו של המן היות וסבא רבא שלו התגייר והוא היה בן עמלק, אינך יכול להכריז עליו כפסול גיור, היות ובהכרח הכרזה שכזו קובעת לא רק את מעמדו אלא את מעמדם של אביו ושל סבו כפסולים, וזה אינך יכול לעשות, משום שהם לא בפנינו והם גם נהנים מחזקת כשרות. כך שלמרות המציאות שהם בני בניו של המן אבל הם לא ייפסלו הלכתית כאמור, בשונה מבן גר עמלקי של דוד המלך שהשלכותיו היו רק בו. 

נעיר בצדו: צ"ע. שהרי בפסקי הרמב"ם (פרק י"ב מאיסו"ב) מוכח שקביעת מעמד הגיור כאדומי מואבי וכדומ' "באומות הלך אחר הזכר" קביעה מוצקה היא, ומעולם לא הוגבל תחולתו אימתי נודע הדבר, בדור הגיור הראשון או בדורות שאחרי זה, אם הוברר כך הלכתית (מיהו אביו ואבי אביו וכו') הרי זה כך. ואגב גם פקפוק יחוסו של דוד המלך וקביעתו – כמעט – כפסול יוחסין מתוקף היותו מיוחס למואבית, ארע דורות רבים אחרי גיור רות המואביה -זקנתו. 

11.  באופן מחודש יש שרצו לדייק מהירושלמי יבמות פ"ב ה"ו, שדלבריהם משמע משם לכאורה שהמן לא מעם עמלק היה אלא רק הלך בשיטתם ,כדאיתא התם: "קוצץ בן קוצץ,כמה דאת אמר המן בן המדתא .וכי בן המדתא היה ,אלא צורר בן צורר,אוף הכא קוצץ בן קוצץ". שפיר אם כן גיירו את בני בניו לפי זה. צ"ע. דהא המקראות, דברי חז"ל, ראשונים ואחרונים לרוב, שהמן בן המדתא האגגי מזרע עמלק הוא. ויעוי' שם בפני משה שאין כוונת הירושלמי לומר שהמן לאו מזרע עמלק הוא, אלא שאביו של המן לא היה המדתא אלא רק זקנו (המדתא בן אגג), ומיוחס כאביו ממש כ"צורר בן צורר".

לע"נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע"ה

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.