דבר לח האם מהווה חציצה –בגדי כהונה - עמידה ברצפת העזרה


5 דקות קריאה
15 Sep
15Sep

נערך והוגש ע"י רבני המכון הרה"ג ר' אביעד טרופ ור' דוד גולובנציץ שליט"א

פרשת וילך – יום הכיפורים תשפ"ב   

"פֵּרְסוּ סָדִין שֶׁל בּוּץ בֵּינוֹ לְבֵין הָעָם. פָּשַׁט, יָרַד וְטָבַל, עָלָה וְנִסְתַּפָּג. הֵבִיאוּ לוֹ בִגְדֵי זָהָב..." (משנה יומא פ"ג) 

//

תנן במסכת יומא דף ל"א ע"ב לגבי סדר עבודת כהן גדול ביוהכ"פ:  

"פשט ירד וטבל עלה ונסתפג, הביאו לו בגדי זהב..." (וכן במשניות הבאות שם). 

ומפרש רש"י במקום "נסתפג – מתעטף באלונטית של בגד לספוג מים שעל בשרו ונסתפג ונתקנח". 

וראה רמב"ם בפרק ב' מהלכות עבודת יום הכיפורים הל' ב' דמשמע שזאת "הוראה הלכתית" כפי שפוסק "...כיצד, בתחילה פושט בגדי חול שעליו, וטובל ועולה ומסתפג, ולובש בגדי זהב ומקדש ידיו ורגליו..." [ראה שחזר על כך שם חמש פעמים]. 

וראה במשנה למלך שם שביאר דהוי משום חציצה

ומבסס דבריו בכך, שאסור  שתהיה חציצה בין בשרו לבגדי הכהונה וכדכתב הרמב"ם בפרק ט' מכלי המקדש הל' ו': "נאמר בבגדי כהונה על בשרו ולבשם, מלמד שלא יהיה דבר חוצץ בין בשרו לבגדים, אפילו נימא אחת, או עפר, או כינה מתה, אם היתה בין בשר לבגד הרי זו חציצה ועבודתו פסולה..." 

וחידשו של המשנה למלך הוא דגם מים נחשבים "חציצה"  ולכן חייב הכהן הטובל להסתפג לפני שלובש את בגדיו לעבודה. 

והנה, איתא בזבחים ל"ה ע"א דרגילות הוא שרצפת העזרה מלאה בדם, ושבח הוא לכהנים שמהלכים על הדם. 

ומקשה הגמ' שם; "והא דם הוי חציצה" (בין רגליהם לרצפה). מתרצת הגמרא שם: "לח הוא, ובלח לא הוי חציצה. דתנן הדם והדיו והדבש והחלב יבישין חוצצין לחין אין חוצצין." 

אם כן הרי לן להדיא שאפילו דם (הסמיך) אינו מהווה חציצה משום דאין דבר לח חוצץ [אף לא בחיבור של "יבש ביבש" רגל ברצפה]. 

ועל פניו אם דם הסמיך אינו חוץ כל שכן מים שהם דלילים שאינם מהווים חציצה. 

וקשה, לדעת המשנה למלך, מאי שנא:  

בין: רטיבות מים המהווים חציצה בין בשר הכהן לבגדי הכהונה. 

לבין: רטיבות דם שאינם מהווים חציצה בין רגלי הכהן לרצפה, משום שאין חציצה בדבר לח. 


סיכומי תשובות לשאלת "חילוקא" האחרונה – ע"פ החברים המשיבים: 

1. תשובות רבות נשלחו ל"חילוקא" ע"י החברים, אולם נקדים ונדגיש, היות והגמ' בזבחים ל"ה ע"א הציבה כלל ש"לח אינו חוצץ" והביאה מקורו מהברייתא שם: "הדם והדיו והדבש והחלב – יבישין חוצצין לחין אין חוצצין", משמע דהוי כלל גורף בדיני "חציצה" שתחולתו לאו דווקא במקרה ואופן המסוים של הליכת כהנים ברצפת העזרה המלאה דם, אלא תחולתו בכל ענייני "חציצה" דלעלמא כטבילת מקווה ונטילת ידיים וכדומה, הרי אפוא כל תירוץ שיאמר -מצופה שיחלק בין חציצת בגדי כהונה מחמת מי הטבילה לשאר דוכתי (ולא דווקא ביחס להליכת כהנים בדם העזרה) ש"לח" אינו חוצץ בו. 

2. רבים הביאו את דברי הברכי יוסף ואחרונים נוספים, שהקשו כן על דברי המשנה למלך, והטעימו לחלק (בכמה דרכים והדגשים ואיחדנום) בין חציצת בגדי כהונה לשאר ענייני חציצה, ששונה בגדי כהונה שגדר אחר ל"חציצתו" דאינו כדעלמא, אלא דבעינן שבגדי הכהונה יהיו לבושים וצמודים על בשרו ממש, כנאמר (ויקרא ט"ז): "כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ ". 

ותדע שהרי איתא בגמ' בזבחים (י"ט ע"א) שאף "רוח" חוצצת, אם מנשבת רוח בין הבגד לבשרו, כדברי הגמ' שם "בעי רבא נכנסה לו רוח בבגדו מהו, על בשרו בעינן והא ליכא, או דלמא דרך לבישה בכך", למרות שרוח אין בה ממשות ובכל זאת איכא צד לומר שפוסל את לבישתו. וכנפסק ברמב"ם פרק  . [וכפי שציין המשנה למלך שם גופא], וכל זה משום שאין כאן גדרי חציצה כדעלמא, אלא בענין שהבגד יהיה לבוש ומונח על בשרו ממש כדכתיב "וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ". ולכן מה לי "רוח" מי לי "מים" אף הוא גורם שאין הבגד מונח "על בשרו" ממש ולכן פסול. 

וכן יש להוכיח מהא דהסתפקה הגמ' בזבחים שם (י"ט ע"א) "הכניס ידו לחיקו מהו שיחצוץ" והלא קי"ל ד"מין במינו אינו חוצץ", ואין לך מין במינו גדול מזה, דהא עצם גופו דידיה הוא -ומדוע שיחצוץ?... [למרות שנקטה הגמ' בפסחים נ"ח ע"א שהעומד על רגל חברו ועובד -דהוי חציצה, דשאני התם, דחברו אינו מבטל רגלו אליו כלל עד שיגמור עבודתו (רש"י שם), כדברי הגמ' התם "שאני רגל דלא מצי מבטל ליה", ולכן הוי כחציצה, ולא דמיא לשאר "מין במינו", וכל שכן באבר דידיה גופא]. אלא על כורחך שכאן בבגדי כהונה אף דלא הוי כדבר החוצץ בעלמא, מ"מ בעינן "על בשרו" ממש, כלומר, שהבגד יהיה לבוש ועטוף על בשרו -על אותם אברים הטעונים לבישה זו -וליתא. 

לעומת זאת בשאר ענייני חציצה שצריך רק "מגע" או "ביאה" בין הגוף לדבר –כטבילה במי מקווה ומי נטילת ידיים, הרי כל דבר "לח" אינו נחשב חציצה וחשיב כ"מגע". וכך לגבי עבודה כשרגליו צריכים להיות על רצפת העזרה, כל היכא דהוי "לח" אינו חוצץ וחשיב כהולך ועובד על רצפת העזרה. 

3. דא עקא. הנה הגמ' בזבחים כ"ד ע"א מבארת שדין חציצת רגלי הכהן ברצפת העזרה נלמדת מילפותא: 

"הואיל ורצפה מקדשת וכלי שרת מקדשים, מה כלי שרת לא יהא דבר חוצץ בינו לכלי שרת, אף רצפה לא יהא דבר חוצץ בינו לבין רצפה." 

ותוספת שם (ד"ה הואיל) פירשו שהילפותא מכלי שרת היינו מבגדי כהונה גופא, כלומר המקור לחציצת רצפה הינו חציצה דבגדי כהונה! 

וכיצד נחלק ונאמר שבגדי כהונה דין חציצתו אחר ומיוחד שצריך "על בשרו" ממש או "לבישה צמודה" וחילוקים דומים, וגדרו שונה מחציצת רצפה ושאר חציצה דעלמא, (לכן דווקא בו "מים" חוצצים) אם הוא גופא המלמד לחציצת רצפה, ורק משם נלמד ואין מקור אחר?... 

אכן לפירוש רש"י שם ניחא משום שפירש דהילפותא מכלי שרת -היינו כלי שרת דעלמא ולא מבגדי כהונה, ולפי זה נימא דבגדי כהונה דין חציצתם שונה הוא, כנ"ל. אך כאמור יקשה חילוק זה לפירוש התוס'... וצ"ע. 

יעוי' בשו"ת דובב מישרים שהקשה כן, ובקה"י טהרות ס' נ"ח, ובאגרות משה יור"ד ב' ס' פ"ו (יעו"ש מה שכתב לישב קושיא זו). 

4. יש שכתבו בדומה לזה, דכל היכא שקיום המצווה ע"י "לבישה על גופו" הרי שאף מים חוצצין, ולא הוי דין רק בלבישת "בגדי כהונה", אלא נקטינן כן גם לגבי תפילין, הואיל והמצווה להיות אזור בהם בזרועו ומעוטר בראשו כנגיעה ממשית, כדכתיב (דברים ו'): "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ", לו יהא ש"מים" הוי דבר "לח" שאין בכוחו לחצוץ בעלמא, מ"מ אין התפילין לבושים ממש על ידו ולכן הוי חציצה. 

וכוונו בזאת לדברי השערי תשובה או"ח כ"ז ו' על דברי השו"ע שם, שלא יהיה דבר חוצץ בין התפילין לבשרו, שציין שיש להזהר כמו כן בתפילין כשגופו רטוב שלא ילבשם בטרם ינגב גופו היטב, כדברי המשנה למלך דנן. אף הביא חומרא זו בשם הברכי יוסף ועוד פוסקים. 

וראה עוד כעין זה באבני נזר יור"ד רס"ו, ובאו"ח תל"ב –תל"ה דבבגדי כהונה בעינן "נגיעה ממשית". וכעין זה באגרות משה יור"ד ב' ס' פ"ו שאף הוכיח שחציצת רצפת עזרה אינו משום דבעינן "נגיעה" ממשית, אלא רק שתהיה התיחסות בין הכהן לעמידותו ברצפה, ולכן כשנתלה הכהן העובד באויר כל פיסולו רק משום ש"אין דרך שירות בכך" (זבחים כ"ו ע"א), ולא משום "חציצה" כרוח מנשבת בתוך בגדי כהונה, דלא דמיא להדדי. 

נעיר בצידו: גם על זאת -יקשה כל האמור לעיל ב3. 

5. יש שהביאו את דברי הקהילות יעקב טהרות ס' נ"ח, שביאר על שיטת המרדכי (שהובא בב"י ס' קצ"ח) דהא דתניא דהדם והדיו והחלב יבשין חוצצין ולחין אינן חוצצין, הוא משום "הקפדה", כלומר שעל יבש דרך בני אדם להקפיד, ועל "לח" אין דרך בני אדם להקפיד, ומשכך דבר "לח במיעוט גופו אינו חוצץ דהוי כ"מיעוט ואינו מקפיד" דלא הוי חציצה. ועפ"ז העלה ליישב דלו יהא שרגלי הכהנים דורכים על הדם בעזרה, מ"מ כף רגלם הוי "מיעוט" ביחס לכל גופם, וממילא דיינינן להו כ"מיעוט שאינו מקפיד", ולא הוי חציצה. בשונה מכך כהן הטובל, שחייב להתנגב אחרת הוי כל גופו או עכ"פ רובו רטוב, ואף אם אינו מקפיד על כך כשאר דבר "לח", מ"מ רובו חצוץ הוא, וברובו הוי חציצה גם אם אינו מקפיד. 

אלא שתמה הקה"י מדוע כף רגל הכהנים ההולכים בעזרה נחשב כ"מיעוט" לעניין חציצה, הלא כל פעולת צעידת הרגלים והעמידה ברצפת העזרה נעשית באמצעות כף הרגל בלבד, ולא שאר חלקי הגוף, ומה שייכות למדוד את כף הרגל כמצורף לשאר חלקי גופו של כהן להחשיבו כחציצה ב"מיעוטו" בלבד?... 

ובכל זאת הוכיח הקה"י שיש שכך הסוברים. אלא שתמה שאין זה כדיני נטילת ידיים, ששם נאמר להדיא לעניין חציצה בנטילת ידיים, ד"מיעוט" ו"רובו" נמדד רק ביחס לאזור כף היד הנדרשת לנטילה בלבד, ולא מצרפים לכך את שאר הגוף כולו, ומאי שנא הא מהא?... 

ולפי זה יצא דכל חציצת המים בכהן גדול הטובל, אינו דאורייתא אלא מדרבנן בלבד, כשאר דין "רובו שאינו מקפיד" [דרק "רובו ומקפיד" הוי חציצה מה"ת]. 

6. עוד העלו החברים לחלק באופני חציצה וביטול שונים, שיתכן ובאופנים שונים לא נאמרו דיני "ביטול" "חציצה" או "מקפיד" וכדו', מחמת אי חשיבות הדם ודברים הלחים, וכן ההיפך, דאיכא חציצה יתירתא מחמת חשיבות מי הטבילה שרצה בהם והחשיבם, וכל כדומה לזה. 

אך צ"ע כל אותם חילוקים ונימוקים ככל שיהיו. הלא דיני חציצה להלכותיהן ופרטיהן קיימים גם כיום לרוב בטבילת נידה, טבילת כלים, נטילת ידים ועוד. האם מצינו סימוכין לכל אותן חילוקים בכל אותן הלכות טבילה וחציצה?... היכן ומתי?... 


לע''נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע''ה


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.