"האיסור בעד אחד יוחזק" - מלקות - גט אשה (נשלח ע"י הבחור אוריה מאיר גולובנציץ)


1 דקות קריאה
02 Sep

כלל העולה מהרמב"ם בהלכות סנהדרין פרק ט"ז הלכה ו' לפיו נאמנותו / עדותו של עד אחד באיסורים קבילה גם לעניין עצם האיסור וגם לגבי ההשלכות העתידיות הנובעות מהאיסור לחייב עונשין /מלקות לעובר על האיסור

זאת אף על פי שכלל הלכתי נקוט הוא לפיו אין עונשים אלא ע"פ שני עדים. 

הטעם לכך הוא היות ונאמנותו של העד האחד איננה ישירות על הענשת עובר האיסור, אלא על עצם היות האיסור, וכי העונש המוטל על עובר האיסור אינו אלא כפועל היוצא מכך שהדבר אסור.

לעניין האמור ראה שם ברמב"ם שפסק:

 "אינו צריך שני עדים למלקות אלא בשעת מעשה, אבל האיסור עצמו בעד אחד יוחזק."

xxxxxxxxxxx xxx xx xxx xxx xxxxx xxx xxx xxxx xxxx xx xxxxx xxxx xxxxx xx xxxx xxx xxx xxxx xx xxx xxxxx xxx xxxxx xxx xxx xx xxxxx xx xx xx xxxxx xxxxxx xxx xxxxxxxxxx

והנה, כלל זה עומד לכאורה בסתירה לעולה מסוגיה ערוכה בתלמוד לעניין שליח המביא גט ממדינת הים. ממנה עולה היפוכם של דברים והוא כי במקום בו על המעשה המחיל העתידי צריך שני עדים, אזי גם על עצם הנאמנות לאחזקת הדבר באיסורו או בכשרותו - טרום המעשה המחיל - צריך שני עדים. 

במסכת גיטין דף ב' ע"ב, בסוגיה של שליח המביא גט ממדינת הים איתא דנאמן השליח להעיד על כשרות הגט שנכתב לשמה.

ושם בסוגיה דנה הגמרא היאך נאמן השליח להעיד על כשרותו של הגט הרי "אין דבר שבערווה פחות משנים" (בפשטות כוונת הגמרא היות ועדות גירושין דורשת שני עדים, על כן גם להעיד שהגט כשר לגרש שבו נדרש שני עדים).

הנה כי כן, כעולה משם הרי שגם לעצם עדות החזקת הגט כגט כשר נדרש לכך שני עדים, משום שמסתעף ממנו החלת גירושין בהמשך הדורשת שני עדים. 

ואין הגמרא מתרצת שהאיסור וההיתר של הגט "בעד אחד יוחזק" טרום מעשה הגירושין, למרות השלכותיו העתידיות למעשה גירושין הדורש שני עדים.

ויקשה, מאי שנא:

בין: עד אחד שמעיד על איסורין וכשרויות כבשר נבילה וחלב, למרות שמסתעף מזה הענשת אדם בהמשך, ואין לענוש אלא בשני עדים. מ"מ עתה טרום האכילה והענשה – "האיסור בעד אחד יוחזק" גם לגבי השלכות הענשה העתידית .

לבין: עד אחד שאינו יכול להעיד על כשרות הגט טרום הגירושין (כקושיית הגמ'), משום שמסתעף מזה בהמשך מעשה הגירושין הצורך שני עדים, ולא אמרינן שעתה כשרות הגט "בעד אחד יוחזק" גם לגבי השלכות מעשה גירושין העתידי .



סיכומי תשובות שהתקבלו מרבני וחברי פורום מכון חילוקא:

1. יש שיישבו – בכמה סגנונות – ששונה גט היות ונחשב במהותו כ"דבר שבערווה" אף טרום מעשה הגירושין בפועל, משום שהגט "כוחו עמו" להחיל גירושין, בשונה מסכין שחיטה שלא הסכין מכשירה אלא מעשה השחיטה, ולא המקווה מטהר אלא מעשה הטבילה, אך בגט – הגט גופא מתיר (כשיש מעשה נתינה של הבעל), ובו יש את כוח הגירושין . ואם כן נחשב כבר עתה כשמעיד על כשרותו שנכתב לשמה – כמעיד על "דבר שבערווה".

וכוונו בזה ליסודו ותירוצו של הגר"ש שקופ זצ"ל בריש גיטין.

2. יש שחילקו בין עדות על איסורין שאין העונש הנובע מעדות זו אלא כדבר מסתעף , שהרי יש משמעות לעדות האיסורין גם בלא הענשה (האם מותר לאכול זאת או לא וכדו'), לכן האיסור בעד אחד יוחזק, למרות הענשה (הצורכת שני עדים) המסתעפת מעדותו זו בעתיד.

בשונה מכך גט אשה, שאין בו בכשרותו נפקא מינה איסורית אחרת, אלא דין זה בלבד שאפשר לגרש בו ולהתיר את האשה (והוא "דבר שבערווה"). ומשכך מה שהגט נכתב לשמה מתייחס ישירות לגירושי האשה העתידים לבוא, שהרי זה כל עניינה ותוכנה של עדות זו.

3. יש שהטעימו זאת כך: אף אם ננקוט שמתקבלת עדות טרום מעשה הגירושין בעד אחד למרות שישירות משליך על מעשה גירושין העומד להיות (בשונה מהתירוץ הקודם). כדחזינן לדעת הרמב"ם ששליח הולכה דקידושין נאמן נמי להעיד על עצמו – כעד אחד – "הנני שליח הולכה", למרות שמשליך ישירות על מעשה הקידושין שלו עבור משלחו (ולא נחשב מחמת כן להיות כ"דבר שבערווה"). מ"מ שונה גט שכל עצם מציאותו רק ליצור גירושין וזולת זה אין גט אשה קיום ושייכות לעניינים אחרים, בעוד שמינוי שליחות עניינה פעולה איסורית בנוגע לענייני תורה רבים, וגם שליחות קידושין וגירושין נגזרת מדין שליחות הכללי דעלמא. וממילא שוב לא יקשה לגבי "האיסור בעד אחד יוחזק", ששונה גט שכל מציאותו רק לגירושין לא זולת , והוי  "דבר שבערווה" גמור, ומלבד זה אין בו מן המשותף לשאר ענייני התורה.

4. יש שטענו שהלא נדון דנן: אמירת בפני נכתב ובפני נחתם (עדות על כשרות הגט) עדותו נאמרת דווקא סמוך ומיד למעשה הגירושין בדווקא, ומשכך משויכת היא למעשה הגירושין+ ומצורפת עמה לגמרי, ולכן נחשבת כדבר שבערווה גמור כמעיד על מרכיב במעשה הגירושין גופא.

וכוונו בזה לתירוצו של הסטייפלר זצ"ל (שאף הביא זאת משמיה דהאחיעזר זצ"ל) בקהילות יעקב גיטין ס' י"ח ב'.

(צ"ע מדברי התוס' גיטין ה' ע"ב ד"ה יטלנו, שלר"י יתכן דמהני אמירת "בפני נכתב" גם קודם הנתינה ואינו צריך להיות מצורף אליה).

5. יש שהבחינו ששליח המעיד שהגט כשר, הלא הוי כנוגע או בעל דבר בעדותו, ולכן אין לקבל עדותו זו לגבי אפשרות מעשה הגירושין שהוא "דבר שבערווה" הנגזרת מכך.

דהנה יש לייסד שאף דקימ"ל דעד אחד נאמן באיסורין גם כשנוגע ובדבר ואף בבעל דבר גופא, מכל מקום, האי דינא ש"האיסור בעד אחד יוחזק" דמועיל גם כלפי השלכות הענשה הנגזרות מעדות זו לעתיד, אין זאת אלא בעדות טהורה ללא נגיעות ופניות , אך אם יש לעד נגיעה וכדומה, גם אם נקבלו לעניין ההיתר והאיסור גופא, לא נקבלו לגבי השלכת הענשה העתידה להיות מעדותו זו.

(רק נעיר בצדו: גמרא ערוכה בקידושין מ"ג ע"א ש"שליח נעשה עד", כלומר שליחי הבעל לקידושין, יכולים להיות גם עדי הקידושין גופא שהמה המבצעים ופועלים, ואינם נחשבים כבעלי דבר וכנוגעים בעדותם זו. וכנפסק ברמב"ם פ"ג מאישות הל' ט"ז. ומאי שנא).

6. יש שחלקו, בין עדות על איסורין שנוגע בהמשך גם לעונשין, שנאמן עתה כעד אחד להחזקת האיסור, לבין עדות על הכשרת הגט. בהיות ובעדותו זו שנכתב לשמה הוא קובע ומייצר על המקום גט שבו ניתן לגרש אשה בעל כורחה - כאן ועכשיו - (וכביכול "אינו מחוסר מעשה" כי השליח יגרש על כורחה בהינתן לידה), בדין הוא לראות עדות זו כדבר שבערווה ממש. היות ולאלתר יכול לפעול גירושין על כורחה של האשה.

7. ע"פ הגרנ"ט בגיטין, דייסד דהלא חזינן דדין "דבר שבערווה" שונה בענייניו מעדויות על איסורין בכמה וכמה עניינים, דהלא חזינן דעדות עד אחד על "דבר שבערווה" (לראשונים רבים) אף כל היכא דלא הוחזק לא איסורא ולא היתרא. (וגם הנוקטים שצריך "הוחזק" אין עינינו כהוחזק של איסורין, ואכמ"ל). ומשכך נקט דעל אף דלגבי איסורין מקבלים עד אחד בנוגע להחזקת האיסור, למרות שמסתעף מכך הענשת האוכל (הדורשת שני עדים). כל זה בנוגע לאיסורין והסתעפויותם בלבד. לא כן "דבר שבערווה" שאין עד אחד נאמן בו כלל , לרבות עדות שרק "הסתעפויותיה" נוגעות ל"דבר שבערווה", דלא רק שאינו נאמן להעיד עליה ישירות, גם לא נאמן להעיד עליה כהשלכה עתידית .

לע''נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע''ה

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.