העדר כוונה - תפילה - קריאת שמע


1 דקות קריאה
04 Jun

ראה בחידושי הגר"ח על הרמב"ם (הל' תפילה פרק ד' הלכה א') דפסק כי בתפילה קיימים שני סוגי כוונות וכדלהלן.

 הראשון, כוונת פירוש המילים. כוונה זו מעכבת ב"ברכת אבות" בלבד, ולא בשאר התפילה. 

השני, כוונה כללית של המתפלל על היותו "עומד לפני מלך ומתפלל..." "ואם אין ליבו פנוי ואינו רואה את עצמו שעומד לפני ה' ומתפלל אין זה מעשה תפילה". 

ולפיכך, כוונה זו הנה "מעכבת" ונדרשת מהמתפלל למשך כל התפילה. 

ובלעדי כוונה זו התפילה אינה נחשבת כתפילה והמתפלל נחשב  כ"מתעסק דאין בו דין מעשה", (הגר"ח אף מוסיף כי העדר כוונה זו כמוה כהעדר כוונה מדין מצוות צריכות כוונה).

 זאת אומרת, כי ע"פ פסקו זה של ר' חיים אדם שמחשבותיו משוטטות ו"חולם" בתפילתו, אינו יוצא ידי חובת תפילה.

 החזו"א בגיליונות על הגר"ח חולק כל הגר"ח, וסובר דלכתחילה אכן צריך כוונה גמורה בכל התפילה, אך בדיעבד יוצא גם אם מחשבותיו משוטטות, ונחשב כמתפלל ולא כמתעסק, משום "שיש לו ידיעה כהה שמתפלל, אלא שאין לבו ער כל כך, בידיעה כזו סגי בדיעבד".

 והנה, ראה בשו"ע או"ח ס' ס"ד סע' ד' דפוסק, לגבי קריאת שמע, כי מי שהיה עומד ב"וכתבתם", ואינו יודע אם ב"וכתבתם" של פרשה ראשונה או ב"וכתבתם" של פרשה שנייה, צריך לחזור  ל"וכתבתם" של פרשה ראשונה. והני מילי, שלא התחיל "למען ירבו ימיכם". אבל אם כבר התחיל "למען ירבו ימיכם" אינו צריך לחזור "דסירכיה נקט ואתא".

 ובמשנ"ב שם בס"ק ח' מפרש כי מדובר שאינו זוכר כלל שום תיבה שאמר מפרשה שניה. דאם זוכר הלא כבר יודע שעומד ב"וכתבתם" של פרשה שניה. ובטעם השו"ע כתב המשנ"ב כי מסתמא אמר כפי ההרגל לומר 'למען ירבו' אחר 'וכתבתם' שבפרשה השנייה.

 ואם כן, חזינן להדיא דגם בקריאת שמע שעניינה "קבלת עול מלכות שמים ועול מצוות", מ"מ אם היה "חולם" בקריאתה ומחשבתיו משוטטות - עד שאינו זוכר היכן עומד, האם בפרשה ראשונה או שניה, ואינו זוכר אפילו אם אמר "תיבה" כלשהי של פרשה שניה, מכל מקום יוצא ידי חובת קריאת שמע בדיעבד.

 

ויקשה לשיטת הגר"ח, מאי שנא:

 בין: מי שאינו מרוכז ו/או "חולם" ו/או מי שמחשבותיו משוטטות, בשעת התפילה, דאינו יוצא ידי חובת תפילה ואמרינן כי תפילתו אינה תפילה ודינו כ"מתעסק".

 לבין: מי שאינו מרוכז  ו/או "חולם" ו/או מי שמחשבותיו משוטטות בשעת "קריאת שמע", אשר כאמור עניינה קבלת עול מלכות שמים ועול מצוות, דיוצא ידי חובת מצוות קריאת שמע מהטעם שיש לו ידיעה כהה לגבי פועלו


סיכומי תשובות שהתקבלו מרבני וחברי פורום מכון חילוקא:

רבים העלו לחלק – איש איש בסגנונו ודרכו הוא – כולם באופן דומה, שהעדר כוונה וחוסר ריכוז מעכב בכל התפילה – ע"פ הגר"ח זצוק"ל, אך לא כן לגבי קריאת שמע, שבדיעבד יוצא ידי חובה גם אם לא כיוון בשאר קריאתה (חוץ מפסוק ראשון). היות ותפילת עמידה עניינה "עומד לפני מלך" או "מסדר שבחים לפני המלך" ובשונה מקריאת שמע שעל אף שעניינה "קבלת עול מלכות שמים ועול מצוות", מ"מ עם כל עניינה הנשגב, איננה "עמידה בפני מלך", אלא עניינה "הצהרה" ו"קבלה" שמקבל על עצמו עולו של מלך. כלומר יש כאן קבלת מלכותו אך אין כאן אמירה ו"פנייה ישירה" למלכו של עולם. ומשכך החמירו חז"ל בתפילת העמידה יותר שאין עומדים להתפלל אלא מתוך כובד ראש וכו'. ולכן חוסר כוונה וריכוז מעכב – אליבא דהגר"ח – בכל תפילת העמידה בלבד, לא בק"ש.

ויפה היטיבו לחלק, באר היטב – כפתור ופרח!

אכן, די בזה לחלק לגבי סיבת עיכוב הכוונה הראשון אותו מעלה הגר"ח "עומד לפי המלך", אך טעמו השני של הגר"ח שכוונה בתפילה מעכבת את כל התפילה מחמת הדין הכללי של "מצוות צריכות כוונה" של כל התורה כולה, ולדברי הגר"ח חוסר כוונה בחלק מהמעשה הרי הוא פוגם בו ומבטל את כולו, והוי כ"מתעסק", מה יש מקום לחלק בין זה להעדר כוונה בפרשיות "שמע" (חוץ מפס' ראשון) ו"והיה אם שמוע". הלא גם בק"ש נאמר דין "מצוות צריכות כוונה" באותה מידה?... ועל פניו קושיא זו אכתי בעיינה עומדת.

היו שטענו יפה ליישב, ש"מצוות צריכות כוונה" נאמר רק במצוות "דאורייתא", לא במצוות "דרבנן", והן תפילה דאורייתא היא לדעת הרמב"ם – לכן כוונה מעכבת בה, בעוד שפרשה שנייה דק"ש דרבנן היא – ולכן אין כוונה מעכבת בה.

דא עקא, דנקטו הפוסקים (יעוי' משנ"ב ס' ק"ו ס"ק ד') דגם אם עיקר תפילה הוי דאורייתא לרמב"ם, מ"מ מדאורייתא יוצא בתפילה כלשהי פעם אחת ביום, ובכל נוסח שאומר, ותפילת העמידה גופא דרבנן הוי (הלא אם ספק לו אם התפלל וכדו', כו"ע מודו – גם הרמב"ם – דנקטינן עלה דין "ספיקא דרבנן לקולא" ולא "ספיקא דאורייתא לחומרא").

בהכרח אפוא שדעת הגר"ח לכאורה כפוסקים רבים – השו"ע הגר"א ועוד – שמצוות צריכות כוונה נאמר גם ב"מצוות דרבנן".

ואדרבה כלפי לייא! קריאת שמע תחשב טפי "דאורייתא" מ"תפילת העמידה" גם לדעת הרמב"ם, שהרי לרוב הפוסקים פרשה ראשונה מיהא דאורייתא היא, וי"א שגם פרשה שנייה, ויש דנקטו כן גם בדעת הרמב"ם!  עכ"פ לענייננו סגי שפרשה ראשונה בוודאי דאורייתא היא לדעת הרמב"ם, דהלא בנדון דנן לא כיוון גם בפרשה ראשונה, שהרי אינו זוכר כלל אם עומד עכשיו ב"וכתבתם" של פרשה ראשונה או פרשה שניה, הרי דלא היה מרוכז גם באמירת פרשה ראשונה...

והדרא קושיא לדוכתיה: מדוע חוסר ריכוז וכוונה בכל תפילת העמידה מעכב מדין "מצוות צריכות כוונה" – לדעת הגר"ח זצוק"ל – בעוד שאותו חוסר ריכוז וכוונה בכל קריאת שמע לא ייעכב מדין "מצוות צריכות כוונה"?...

ואכתי בעינן לנגר ובר נגר לפרוקי הא מילתא...




הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.