חזקה דמעיקרא - ספק בין השמשות


2 דקות קריאה
22 Jan
22Jan

נערך והוגש ע"י רבני המכון הרה"ג ר' אביעד טרופ ור' דוד גולובנציץ שליט"א

פרשת בא - תשפ"א

 "וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם"

קיימא לן בש"ס ובפוסקים לרוב, דבספק האם חל שינוי במצב או בדבר כלשהם,בין שינוי מציאותי ובין שינוי דיני, מחילים את הכלל של "העמד דבר על חזקתו" ומניחים כי לא אירע כל שינוי. 

כנ"ל אמרינן גם במצב בו ברי כי אירע שינוי אלא שקיים ספק מתי אירע אותו השינוי. גם בזאת נקטינן "העמד דבר על חזקתו" ומניחים כי השינוי אירע לכל המאוחר. 

כלל זה של "העמד דבר על חזקתו" ילפינן לה במסכת חולין דף י' ע"ב מחזקת בית המנוגע. 

(לעניין זה ראה לדוגמא ריש נדה דף ב-ג חזקת טמא, חזקת טהור, חזקת שלמות מקווה, חזקת פירות טבל, חזקת יין שלא החמיץ ועוד. סוגיות רבות בש"ס ונידונים בפוסקים לאין מספר, עיקרם בשו"ע יור"ד ובנושאי כליו הלכות שחיטה, בשר בחלב, תערובות, נדה ומקוואות). 

והנה, קי"ל לדינא שזמן "בין השמשות" - בין השקיעה לצאת הכוכבים, הוא זמן של ספק יום ספק לילה. 

כאשר במהותו ספק  זה נובע מחמת שאיננו יודעים לקבוע את תחולתו המדוייק של הלילה, מהשקיעה עד צאת הכוכבים וכדאיתא במסכת שבת דף ל"ד ע"ב. 

לעניין זה ראה שו"ע אור"ח סימן רס"א סעיף ב' ובמשנ"ב ובביאור הלכה שם. 

וקשה מאי שנא: 

בין: שאר ספיקות דעלמא, שכלל נקוט בידינו להעמיד דבר על חזקה דמעיקרא. 

לבין: "בין השמשות" דקאי בספיקו אם יום או לילה הוא, ולא מעמידים על חזקתו דמעיקרא לומר שהוא יום.   


סיכומי תשובות לשאלה זו – ע"פ החברים הלמדנים המשתתפים במיזם "חילוקא"

 1. רבים השיבו על אתר – בכמה סגנונות והדגשים – דדמיא לעניין "חזקה העשויה להשתנות" דלא הוי חזקה, משום שזמן זה דבין השמשות בין השקיעה לצה"כ ידעינן בוודאות שעתיד לחול השתנות מהיום ללילה, אלא שאין אנו יודעים תחולת השינוי אימתי. כל כה"ג לא מוקמינן אחזקה. 

וכבר העירו החברים, שדבר זה במחלוקת שנויה, שאכן ראשונים ופוסקים רבים סוברים דאין חזקה כל כה"ג (כתוס' רבנו פרץ, רמב"ן ורשב"א ועוד, ויש מוכיחים כן מרש"י), מאידך יש הסוברים דהוי חזקה (כש"ש שמעת' ג' פרק י-י"ג, פנ"י קידושין ק"א אות צ"ד, שו"ת בית אפרים אבה"ע ס' קי"א. ויש הוכיחו דכן דעת תוס'). 

וכבר הוכיח הש"ש הנ"ל דתליא בפלוגא דרש"י ותוס' בקידושין ע"ט . גבי נערה שהתקדשה ע"י אביה בבוקרו של "יומא דמשלים שית" – יום שעתידה להיעשות בוגרת, דרב סבר דאין כאן חזקה, ופרש"י משום דבאותו יום עומדת להיעשות בוגרת – כלומר דהוי חזקה העשויה להשתנות ולא מהני, לעומת זאת תוס' פירשו משום "דרגילות לבוא סימני בגרות מצפרא", ולא משום שעומדת להשתנות. 

ואכתי בעינן ליישב קושיא דנן גם לדעות החולקות. 

2. יש שהוסיפו על האמור לעיל – ולדבריהם לא הוי חזקה לכו"ע – כאן הרעותא אלימתא טפי מ"חזקה העשויה להשתנות" דעלמא, שהרי כאן השינוי מתרחש לנגד עיניך עתה ממש, דהלא היום אינו נהפך ללילה בפתאומיות אלא בהדרגה, השמש שוקעת והחשכה הולכת ומתעצמת עד צאת הכוכבים. ספק בין השמשות עניינו מתי נקודת הכרעת הלילה על היום, אשר מכאן ואילך נחשב כלילה. כל כה"ג ששינוי הדרגתי לפניך זה עתה, ובמהלך התהוות השינוי אינך יודע מתי נקודת ההכרעת השינוי – לכו"ע לא הוי חזקה. 

[אף דימו זאת למקווה שמשאבה מרוקנת את מימיו, האם בזמן תהליך השאיבה שמסתפק האם נפחת ממ' סאה, מצי לטבול בו להעמידו על חזקתו שהוא מ' סאה?... הדעת נוטה שלא, משום דהוי בעיצומו של פעולת ההשתנות ההולכת ונעשית לפניך. ויתכן כאמור דכו"ע יודו בכגון דא]. 

יש מהחברים שהביאו סברה זו בשם הסטייפלר זצ"ל. 

3. יש שסברו – בכמה ניסוחים והטעמות – שיש לדמותו לדין הראשונים האומרים דכל היכא שנעשה "מעשה הראוי לשנות" הרי הורעה החזקה, ושוב לא מעמידים דבר על חזקתו (תוס' כתובות כג ע"א ד"ה תרווייהו; תוס' הרא"ש שם; ריטב"א יבמות ל"א ע"א. וע"ע ש"ש שמעת' ו' פי"ח) כזרק לה קידושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה, דאין מעמידים אותה בחזקת פנויה, אלא בספק אשת איש קיימא. – לדבריהם גם "בין השמשות" דמייא להא, משום שכל הזמן כביכול "נעשית בו רעותא" זו היכולה לשנותו, בעצם התקדמות החשכה ההולכת ומתעצמת כל רגע, ואין אתה יודע מתי הלילה מכריע. 

יפה אמרו. דא עקא – דדין זה אינו אלא חומרא מדרבנן ולא דין מדאורייתא (יתכן אף דכולהו סברו כך). ולפ"ז אינו רק לחומרא להחשיבו כספק במקום בו החזקה באה להקל, ולא להקל כשהחזקה באה לאסור, - דאז בודאי מוקמינן אחזקתו לאוסרו לגמרי. אם כן בכל גווני דהחזקת יום אוסרת, כבין השמשות של מוצאי שבת, ראוי היה להחשיבו כוודאי שבת מכוח החזקה. 

4. עוד רבים אמרו –כל היכא דהוי "ספקא דדינא" לא מעמידים על חזקתו. ואכן כוונו לדברי ראשונים ופוסקים רבים הסוברים כן בכללי חזקה (עי' פר"ח יו"ד כללי ס"ס אות יז ובשו"ת רעק"א סי' לז ועוד). 

מספר דרכים נאמרו בטעמו של דבר.  רעק"א (שם) ביאר טעמו: "דמשום החזקה דמעיקרא לא נפשוט ונכריע את הדין", כלומר חזקה אינו "פוסק" להכריע שאלות הלכתיות עקרוניות, אלא רק לנקוט במאורע מסופק שארע כך ולא אחרת. וכי כשבשו"ע קיים נדון הלכתי ספיקי אם דבר מסוים פוסל כשרות הגט, אטו אחרי שאדם יתן לאשה גט ספקי כזה נקום ונחזיקה כפנויה וננקוט צד בשאלת הלכות גיטין, ונפשט הנידון ההלכתי המסופק מכוח חזקה שהצדק עם מי בנידון זה?!...  

ומכאן שאין בכוח חזקה להיות ה"פוסק" להכריע ספק הלכתי של חז"ל מתי תחולת הלילה. וכוונו בזה לדברי רעק"א ריש ברכות לגבי בין השמשות. 

ברם נעיר, שאף זו במחלוקת שנויה, דיש אמנם ראשונים ופוסקים רבים הנוקטים כך. לעומת זאת ראשונים ופוסקים אחרים (מהרי"ט אבה"ע ס' י"ח, מחנ"א נדרים י"ב, משל"מ עדות פ"' ה"ז ועוד) אינם מחלקים בין ספיקא דדינא לשאר ספיקות לגבי חזקה. 

[יתכן לחלק דאף להני דסברו שמעמידים דבר צדדי על חזקתו גם בספיקא דדינא, כל זה משום שבאמת אין החזקה נוגעת ומכרעת שורש ספק הדין, אלא רק מקיימת הנהגה על הנידון הצדדי המסתעף, כלא להוציא את הגוף מחזקתו וכו', אך הספק הדיני כדקאי קאי. בשונה הדבר בספק בין השמשות, שאם נעמידהו בחזקת יום, הרי כבר קבעה החזקה את עצמות ההכרעה האם בין השמשות עניינו יום או לילה, – ודא לא שייך, דמשום החזקה לא יוכרע הספק בדין ]. 

5. יש שהטעימו – בכמה כיוונים והדגשים העולים לדרך אחת ואיחדנום – היות והזמן אינו נחשב לדבר אחד ארוך כ"חפצא אחד", אלא מורכב ממקטעים מקטעים (כשניות שניות) כל חלקיק זמן לעצמו, כל כהאי גוונא לא שייך לאוקמיה אחזקה. 

וכוונו לראשונים ופוסקים דנקטו בנידונים שונים ד"אין מחזיקין מגוף לגוף" ו"אין מחזיקין מטומאה לטומאה" וכדומה לזה. ולענייננו, היום הוא לא קו אחד רציף, אלא כל שניה ושניה עומדת לעצמה כחלקיק נפרד, גם אם השניה של קודם היתה יום, השניה שבאה אחריה עומדת לעצמה כגוף לעצמו, לכן גם אם היא בוודאי יום (השניה שקודם השקיעה), אין חברתה הסמוכה לה -קרי השניה הבאה אחריה (אחרי השקיעה) ממשיכה את חזקת הראשונה, שהרי איננה הראשונה - היא עומדת לעצמה ובה מעולם לא היה חזקת יום. 

וכוונו בזה לשו"ת בשמים ראש סי' קכא, אור שמח שבת פ"ה ה"ד, ועי' שו"ת עונג יום טוב סי' פא. 

6. יש שהציעו, ששונה "ספק בין השמשות" מספיקות דעלמא, ספיקות דעלמא ממוקדים בשאלה האם התרחשה מציאות כזו ואחרת אשר השיתה שינויים מציאותיים והלכתיים. בשונה מכך "ספק בין השמשות", שאין הספק אם משהו ארע והתרחש, אדרבה ה"מציאות" נצבת לפנינו, אלא שהיא גופא "מציאות של ספק" בעצמותה. כלומר "בין השמשות" עניינו כזמן ביניים אשר מרכיביו "בחינות יום ובחינות לילה", ומשכך ספיקו בעצמותו איך לראותו ולהעמידו, ודמיא לעניין "אנדרוגינוס" [שיש בו "מציאות זכר ונקבה" – ומשכך ספיקו מה דינו?] וכדומה לזה. 

יתכן ודיני חזקות אינם יכולים להכריע רק בספק מה ארע והתרחש, וכן האם הוי כשר ופסול, אסור ומותר, וכדומה לזה. אולם לא נאמרו דיני חזקות להכריע דבר שכל מציאותו עצמות מסופקת המורכבת גם מזה וגם מזה – ואינה ברת הכרעה, ובוודאי לא בהנהגת חזקות. 

7. ובסגנון נוסף אמרו החברים: יתכן וכך נאמרה ההלכה מעיקרא – לא שלא ידוע לנו הדין הקובע האם הוי יום או לילה. אלא כן עיקר דינו מסיני, שבין השמשות מהווה "מציאות מסופקת" בעיקר דינה מלכתחילה", ולא מחמת חוסר ידיעה, וכביכול מסופקת היא לעולם, גם לכשיבוא אליהו הנביא לעתיד לבוא. 

יש שהביאו שכן הוא המהר"ל בשבת ל"ד. (יתכן דתליא במחלוקת ראשונים בשבת שם). 

8. יתכן להציע דרך נוספת בישוב האי קושיא: הלא חזינן שבכל מקום דמצינו "חזקה", תמיד עניינה להעמיד "גוף" ו"חפצא" ממשי על חזקתו, כלומר מחזיקים שמצבו של החפצא הנידון לא השתנה. בין אם זה: אדם, מקווה, בהמה, בשר, פירות, יין, קרבן, וכל "חפצא" דעלמא. אמנם לא מצינו (לכאורה) לעולם חזקה שתחולתה על משהו "מופשט" שאיננו מוחשי. יתכן גם שהיות וחזקה נלמדת מ"חזקת בית המנוגע" אין להחילה רק דומיא דהכי על "דבר מוחשי". לאור זה בין נבין שאין שייך העמדת חזקה על "בין השמשות", שכן על מה נעמידה וכי על ה"זמן" שאחרי השקיעה? – "זמן" דבר מופשט הוא ואינו מוחשי, ומשכך אינו חפצא שמעמידים עליו חזקות. 

9. יש שטענו, הזמן מעצם מציאותו דינאמי הוא, הזמן רץ, מתקדם ובעצם משתנה כל רגע, לעולם אינה עומד על מקומו. היום והלילה משוייכים לציר הזמן הדינאמי הזה. יתכן אפוא שלא שייך חזקה דמעיקרא (שעניינו המשכת והעמדת מצב) על הזמן שכל מהותו ועניינו תזוזה התקדמות והשתנות. 

10. דרך נוספת הציעו (בדומה ל5 ובניסוח שונה). היות והזמן מורכב מחלקיקים נפרדים, הרי אם נמשיך את חזקת יום אין אתה מחיל חזקה אחת על כל משך הזמן, אלא חזקה הבאה מכח חזקה קודמת וכך הלאה והלאה על כל חלק מהזמן עד ציה'כ, יתכן ולא שייך להחיל חזקה רק אם היא רצף אחד ארוך –שאז החזקה באה מכוח "מציאות קמאית", ואין להחיל חזקה הבאה מחזקה הבאה אף היא מחזקה וכו'... 


לע"נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע"ה

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.