חיוב הסיבה באשה ושמש


02 Apr

בגמ' איתא (פסחים ק"ח ע"א) שאשה לא צריכה הסיבה. ופירשו הרשב"ם והראשונים: מפני אימת בעלה או משום דאין דרכה להיסב לעולם. 

אולם הר"ן (על הרי"ף) פירש: "אשה אינה צריכה הסיבה – לפי שמשמשת לבעלה".

ובהמשך הגמ' שם מביאה ש"שמש בעי הסיבה", משמע שהיותו משמש את אדוניו אינו סיבה לפוטרו מהסיבה. 

ויעויין במשנ"ב (סי' ק"ח ס"ק י"ט) דכתב "צריך הסיבה – ואפילו בפני אדונו, דאע"פ שהוא תמיד משועבד להתעסק בצרכי הבית, מכל מקום מחויב הוא להראות חרות בליל פסח ולאכול עכ"פ כזית מצה וכזית אפיקומן וארבע כוסות בהסיבה."

וצ"ע מהו החילוק:

בין אשה – לדעת הר"ן – שפטורה מהסיבה "לפי שמשמשת לבעלה".

לבין שמש שחייב בהסיבה אפילו בפני אדונו "ואף על פי שמשועבד להתעסק בצרכי הבית", ואין שימושו לאדונו פוטרו מהסיבה?


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.