2 דקות קריאה
11 Dec
11Dec

נערך והוגש ע"י רבני המכון הרה"ג ר' אביעד טרופ ור' דוד גולובנציץ שליט"א

פרשת ויצא - תשפ"ב 

"וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב כֵּן וַיְמַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וַיִּתֶּן לוֹ אֶת רָחֵל בִּתּוֹ לוֹ לְאִשָּׁה"

רבים הקשו היאך יעקב נשא שתי אחיות, הלא קי"ל דהאבות קיימו את התורה עד שלא ניתנה. 

ובכלל איסורי תורה האיסור לישראל לשאת שתי אחיות שנאמר "וְאִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ לֹא תִקָּח לִצְרֹר לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ עָלֶיהָ בְּחַיֶּיהָ" 

וביאר הגרי"ז הלוי מבריסק זצוק"ל (חידושי הגרי"ז על התורה מפי השמועה ס' ה' ועוד), דעם ישראל קודם מתן תורה, ואף אבותינו אברהם יצחק ויעקב, לא היה בכוחם ליצור חלות קידושין. 

אישות הנוצרת מקידושין התחדשה במתן תורה. 

ולפיכך, אף אם קיימו האבות את התורה קודם שנתנה, מן הנמנע ליצור חלות זו שטרם נתנה לנו. 

אישות של אבותינו היתה כאישות בני נח בלבד קרי "בעולת בעל" בלא קניין קידושין. 

וכדברי הרמב"ם בפרק א' מאישות הל' א':  

"קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק, אם רצה הוא והיא לישא אותה -מכניסה לביתו ובועלה בינו לבין עצמו ותהיה לו לאשה. כיון שנתנה תורה נצטוו ישראל שאם ירצה האיש לישא אשה יקנה אותה תחלה בפני עדים, ואחר כך תהיה לו לאשה, שנאמר (דברים כ"ב), כי יקח איש אשה ובא אליה." 

מכוח הנ"ל מחדש הגרי"ז על פי דברי הרמב"ן ביבמות צ"ח שכל איסורי קורבה מחמת אישות, כגון ערוות אחות אשה, אשת אח, חמותו, כלתו וכיוצ"ב נוצרים מכוח קידושין בלבד. 

אולם אם אדם נושא אשה ללא קידושין, אלא באופן של אישות אחרת כפילגש או אישות בני נח לא יהיה עליו איסור עריות של אחות אשתו, היות ואין זו אחות אשתו המקודשת לו, וה"ה לשאר עריות שמחמת אישות. 

ולפי זה מבאר הגרי"ז שפיר נשא יעקב שתי אחיות, את רחל ולאה, משום שאישות יעקב אבינו הוי כאישות בני נח בלא קנין קידושין, ובכהאי אישות אין היווצרות איסורי קורבה שמחמת אישות כערוות אחות אשתו. 

והנה, ראה במסכת סוטה דף י' דמצינן התם להדיא, לגבי מעשה יהודה ותמר, ששייך בבני נח אישות של קידושין

"כשתבעה אמר לה שמא נכרית את, אמרה ליה גיורת אני, שמא אשת איש את, אמרה ליה פנויה אני, שמא קיבל בך אביך קידושין, אמרה ליה יתומה אני, שמא טמאה את, אמרה ליה טהורה אני." 

וכנ"ל במסכת ב"ב ט"ז ע"ב, לגבי עשיו הרשע: 

"אמר רבי יוחנן חמש עבירות עבר אותו רשע באותו היום, בא על נערה מאורסה, והרג את הנפש, וכפר בעיקר, וכפר בתחיית המתים, ושט את הבכורה. בא על נערה מאורסה כתיב הכא ויבא עשו מן השדה וכתיב התם כי בשדה מצאה ..." 

הרי לן להדיא שקיים חלות קידושין לפני מתן תורה. 

וקשה, לדעת הגרי"ז, מאי שנא: 

בין: אישות יעקב אבינו עם רחל ולאה שחשבינן ליה כאישות של בני נח בלבד ללא קידושין. 

זאת מהטעם שקודם למתן תורה לא היה מושג כזה של "חלות קידושין". 

לבין: הא דמצינן אצל עשו הרשע שבא על נערה המאורסה אע"פ שהיה קודם למתן תורה. 

ולבין:  הא דמצינן בסיפור יהודה ותמר דשייך היה בתמר קידושין אע"פ דמדובר קודם למתן תורה. 


סיכומי תשובות לשאלת "חילוקא" האחרונה – על פי החברים המשיבים: 

1. רבים השיבו בכיוונים דומים, על כן איחדנום לתשובה אחת כדלקמן: 

קושיא דומה מקשים התוס' בב"ב ט"ז ע"ב, לגבי מה דתניא שעשיו הרשע חמש עבירות עבר באותו יום (של מכירת הבכורה) ובהן "בא על נערה המאורסה". 

"ואם תאמר והלא לא נצטוו בני נח על נערה המאורסה כדאמרינן בפרק ד' מיתות, 'בעולת בעל יש להם נכנסה לחופה ולא נבעלה אין להם'. ואומר ר"י דאע"פ שלא נצטוו מכל מקום מכוער הדבר כמו 'ושט את הבכורה', אע"פ שאינו מצווה על כך". 

כוונתם בפשטות שעל אף שאין לבני נח "חלות" קידושין אמיתית, מכל מקום כנראה נוהג כזה של "נערה המאורסה" היה ביניהם, כלומר שאחרי שקיימו "טקס אירוסין" כפי מנהגם [שמשמעותו התחייבות לנישואין בעתיד בדומה לקשרי שידוכים ותנאים] לא היה ניגש גבר אחר אליה או לאביה לשאת אותה לאשה, משום שכבר "תפוסה" למישהו אחר

ובאמת אין כאן "חלות איסורית" אמיתית של "אשת איש" לא בדיני ישראל אף לא בדיני אישות של בני נח, אך נחשב כבר אז כעין מוסכמה ו"טאבו" לא לשאת אותה, וכלשונם "מכוער הדבר". 

ובאמת התקשו התוס', שאם רק "מכוער הדבר" -מה בכך, הלא עשיו הרשיע מאוד, וגדולים עוונותיו הרבה מעבר לזה, שבאותו יום הרג את הנפש וכפר בעיקר, ומדוע פרטו גם עבירה "פעוטה" זו, והשיבו, דהנה בין כך חזינן שכללו שם גם עבירות "קלות" כמו "ושט את הבכורה". 

עכ"פ הנה תשובה גם לשיטת הגרי"ז זצ"ל, שכשם שלבני נח אין חלות אירוסין, גם לאבותינו הקדושים לא היתה חלות זו קודם מתן תורה, ומנועים היו לבצעה – גם אם רצו – מבלתי יכולת, ובכל זאת יתכן ונהגו מנהג זה ביניהם [גם בלי תחולתו האיסורית], ובוודאי שהיו נמנעים מלקחת אשה המאורסת לאחר. 

ולכן יהודה שאל את תמר האם אביה קיבל קידושיה מאדם אחר, ש"מוסכמה" זו נהגה בהם והיה נמנע מלבוא אליה. וכן קפידא קיימת על עשיו שקיבל חינוכו מידי אביו יצחק אבינו, ועבר על "מוסמה" זו כהני אנשי דלא מעלי ו"מכוער הדבר". 

וכן מדרשי חז"ל נוספים שמשמע מהם שהיה קיים אירוסין קודם מתן תורה נבארם על זה הדרך. 

ברם איסורי ערווה הנובעים מחמת אישות כ"אחות אשה" וכדומה לא היה שייך אז, אף לא כ"אינו מצווה ועושה", שהרי אין כאן חלות "קידושין" כלל וכלל, וכדברי הגרי"ז. 

דא עקא, דהנה תניא בפסחים קי"ט ע"ב: 

"עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק, לאחר שאוכלין ושותין נותנין לו לאברהם אבינו כוס של ברכה לברך, ואומר להן איני מברך שיצא ממני ישמעאל. אומר לו ליצחק טול וברך, אומר להן איני מברך שיצא ממני עשו. אומר לו ליעקב טול וברך, אומר להם איני מברך שנשאתי שתי אחיות בחייהן שעתידה תורה לאוסרן עלי... אומר לו לדוד טול וברך, אומר להן אני אברך ולי נאה לברך שנאמר כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא." 

ממדרש זה משמע לכאורה, שנישואי יעקב אבינו היה בהם חלות נישואין הראויים להחיל איסורי ערווה לאחר מתן תורה, אלא שעתה קודם מתן תורה לא נצטווה בהן, ומשום שלא קיימו כ"אינו מצווה ועושה", ולכן ימנע מליטול כוס של ברכה לעתיד לבוא. ולכאורה הוי להדיא דלא כיסוד הגרי"ז, דאם נישואי האבות היו כאישות בני נח, הלא דמיא ל"פילגשות" בלא קידושין [שאין כאן איסורי "אשת איש" במיתה לישראל, אלא רק איסור עשה "ודבק באשתו ולא באשת חברו" כני נח, והוי כאישות קמאית של קודם מתן תורה וכאישות בני נח כיום, וכפי שביארו האחרונים הגר"א קוטלר ועוד, ואכמ"ל] שאינה יוצרת גם כיום איסורי ערווה מחמת אישות, ומותר לאדם לקחת אחות פילגשו ואם פילגשו בפשטות, כפי שמותר באחות אנוסתו ואם אנוסתו.  

ותימה, דסותר להדיא דברי הגרי"ז. ולומר דגם כאן היה כ"מוסכמה" -קשה, דמהיכי תיתי שהיה אז מוסכמה לא לשאת שתי אחיות?... 

וכן איתא בילקוט שמעוני בראשית פרק כ"ח ס' קי"ז: "וכשנמכר יוסף היה בוכה (יעקב) ומתאבל כל אותן כ"ב שנה, אמר, אוי לי שמא נתחייבתי שנשאתי שתי אחיות ..." שוב משמע, שיש כאן מקום לאסור לכל הפחות מצד "קיום התורה עד שלא נתנה", אחרת מדוע שייענש בכך?... ודלא כהגרי"ז לכאורה... 

ואולי יש ליישב (בדוחק), שמכיוון ולא היה לאבות יכולת ליצור אישות של קידושין, אך סו"ס רצו האבות לקיים את כל התורה עד שלא נתנה, וכיצד יקיימו איסור לשאת שתי אחיות, וכן שאר איסורי ערווה הנוצרים מחמת אישות, הלא אין יכולת לקיימם כלל?...  

יתכן משכך, שראוי היה להם לפרוש מלשאת שתי אחיות באישות שלהם, שעל אף שאיסור כזה בכזו אישות- אין איסור אחר מתן תורה, אך היות וכל מה שיש להם לאבות, רק כזו אישות של בני נח ולא אחרת, היה מקום לפרוש מהני קרובות, ולקיים בכך עכ"פ "זכר לדבר" (כפי דחזינן דבאין אחר מארבעת המינים כאתרוג, לוקחים שאר ג' מינים בלא ברכה, למרות שאין כאן קיום מצווה כלל שהרי מעכבים זה את זה, וכל נטילה זו רק בשביל  "זכר לדבר", כנפסק או"ח ס' תרנ"א סעיף י"ב, והכא נמי דכוותא ). 

תבנא לדינא, בנישואי רחל ולאה באמת יעקב לא עבר בכך על הכלל ש"קיימו האבות את התורה עד שלא נתנה", כביאור הגרי"ז, שהרי טרם נצטוו על קידושין וטרם ניתו הכוח והיכולת ליצור קידושין כאלו שיחילו איסורי קידושין "אמיתיים". ובאין קידושין אין איסורי ערווה הבאים מחמת קידושין. אך עכ"פ נימא [אולי] שמעט תביעה שמימית לעתיד לבוא יהיה כאן כביכול, שהיה עליו היה להימנע מנישואי שתי אחיות, בכדי לקיים דיני עריות אלו כ"זכר לדבר". 

ומדי "דוחק" לא נמלט... 

2. יש שהציעו ליישב את הסתירה מדברי הגרי"ז דלעיל, מהא דאיתא בפסחים (קי"ט ע"ב) שימנע יעקב אבינו לעתיד לבוא לקבל כוס של ברכה, משום שנשא שתי אחיות ועבר על מה שכתוב בתורה וכו'. 

דנימא שה"פגם" איננו נעוץ בכך שבעבר טרום מתן תורה נשא אז שתי אחיות, אלא שלאחר תחיית המתים יקומו רחל ולאה עמו כמובן, וימשיכו להיות נשותיו, והנה עתה קימיים לפניו שתי אחיות הנשואות לו, ועתה לאחר מתן תורה קיים חלות קידושין וכן נצטוו על שתי אחיות. 

אכן, אכתי יקשה מילקוט שמעוני (בראשית ס' קי"ז) דלעיל, שבו נצטער יעקב אבינו שמא חטא בזה שנשא שתי אחיות ולכן טרוף טורף יוסף. והרי צער זה היה לו בחייו טרם ניתנת התורה. 

3. עוד יש שהשיבו, שעל אף שאין כאן איסורי שתי אחיות "אמיתיים" וכדברי הגרי"ז, מ"מ היות ומה שקיימו האבות את התורה עד שלא נתנה אינו מכוח ציווי אלא רק משום שידעו את שורש התיקונים המתהווים ממעשי המצוות בעולמות העליונים, תיקון כזה קיים כנראה גם בהימנעות מנישואי שתי אחיות בכהאי אישות נמי, למרות שאין כאן אישות של קידושין כלאחר מתן תורה, אלא אישות של בני נח "בעולת בעל" בלבד. 

ולמעשה בנפש החיים (שער א' פרק כ"א) מבואר שיעקב ועמרם עברו על מה שכתוב בתורה כי מצד השגתם בטהר שכלם התקונים הנוראים הנעשים בכל מצוה בעולמות וכחות העליונים ותחתונים, והפגמים הגדולים והחורבן והריסה ח''ו שיגרמו בהם אם לא יקיימום; וידע שלפי שורש נשמתו יגרום תקונים גדולים בכחות ועולמות העליונים אם ישא שתי אחיות אלו רחל ולאה, והמה יבנו שתיהן את בית ישראל, יגע כמה יגיעות ועבודות להשיגם שינשאו לו. וכן הענין בעמרם שנשא יוכבד דודתו שיצאו ממנה משה אהרן ומרים. וזה אחד מהטעמים שלא ניתנה התורה לנח והאבות הקדושים. שאם היתה ניתנת להם לא היה יעקב רשאי לישא שתי אחיות, ולא עמרם דודתו אף אם היו משיגים שכן ראוי להם לפי שרש נשמתם. וכעין זה באור החיים בראשית פרק מ"ט פס' ג'. 

ונימא לפי זה שלמרות שרשאי היה לשאת שתי אחיות כחשבונו בהקמת שבטי י-ה עם ישראל, מ"מ "פגם" משהו היה כאן, שסו"ס בא על חשבון תיקון וקלקול אחר שסו"ס היו המה "שתי אחיות". 

וכן נבין לפי זה המנעות יהודה מלבוא על תמר באם היתה "נערה המאורסה", שיהיה על זה הדרך, מכוח האי תיקונים וקלקולים המתהווים בשורשם. 

דא עקא, דזה אינו לכאורה, שהלא כל דברי נפש החיים, וכן האור החיים הקדוש בדומה לזה, אינם אלא במקום שבאמת יש מצווה כזו מנתינת התורה ואילך, שכל מה שקיימו האבות את התורה עד שלא נתנה, שידעו את תיקוני המצוות מה פועלים וקלקולי העבירות מה פועלים בשורשם. אך מה שאינו מצווה ומה שאינו עבירה גם לאחר מתן תורה, פשיטא שאין תיקון בו גם קלקול אין בו. 

דהנה אישות בני נח שאין בו איסורי קורבה מחמת אישות, וגם לישראל שיחיל כזו אישות – כפילגשות – לא יהיו בה איסורי ערווה מחמת אישות, וכל זה אף לאחר מתן תורה, הלא תראה בהכרח שאין בזה את כל התיקונים והקלקולים המתהווים, אחרת היו מצווים עם ישראל בזה לאחר מתן תורה, וכיצד נאמר שיעקב אבינו יתבע ויידרש לחדול מנשיאת שתי אחיות בכהאי גוונא שאין בזה קלקול כלל, גם לא אחרי מתן תורה?!... 

וכן אם אין דין "נערה המאורסה" בלא חלות קידושין, איה יש בזה קלקולים המתהווים בשורשם?... 

4. העירו החברים שלכאורה יסודו של הגרי"ז מבוסס על דברי הרמב"ן ביבמות צ"ח ע"א (וכמצוין בחידושי הגרי"ז על התורה מפי השמועה) 

שם הרמב"ן מוכיח את דינו שעריות הנוצרות מחמת אישות, כאשת אח ואחות אשה כלתו וכו' לא שייכים באיסורי עריות דבני נח, משום שאין להם אישות של קידושין, שאין להם "קיחה" אלא "בעולת בעל", ורק אישות ד"קיחה" – שהיא קידושין – מייצרת קרבה זו. 

את הוכחתו מביא הרמב"ן (!) שם מיעקב אבינו שנשא את רחל ולאה שהיו אחות אשה, וכותב שהנה אנו רואים להדיא שבאישות של בני נח אין חלות ערווה של אחות אשה, וכלשונו שם: 

"והוא הדין נמי בעריות דאישות, כגון אשת קרובים דמותרות בעודן עכו"ם, דגבי עריות קיחה כתיב בהו, ואינו קיחה לית להו... והרי יעקב נשא שתי אחיות ואלמלא היו אסורות היו צריכים חכמים לפרש שלא היו אחיות מן האם ולא פרשו." 

(כלומר דוחה הרמב"ן ניסיון לתירוץ, שאולי גם בן נח צריך להיאסר באחות אשה, אלא שנאסר רק באחיות מן האם ולא מן האב בלבד, שאפקריה רחמנא לזרעיה, ונאמר שרחל ולאה היו בני אמהות שונות, ודוחה תירוץ זה, שאם כן חכמים היו צריכים לפרש כן). 

על כל פנים להדיא בדברי הרמב"ן שהטעם שיעקב לא אסור בשתי אחיות, משום שהאישות שהיה לו בלאה אינה אישות של "קיחה" כישראל, אלא אישות של בני נח, ובה לא שייך איסור קורבה מחמת אישות... 

אם כן אין זה חידושו של הגרי"ז הלוי זצוק"ל, אלא המה ממש דברי הרמב"ן להדיא! ומדוע נייחס תירוץ זה לגרי"ז?... 

עוד הקשו, אם כך סובר הרמב"ן, מדוע בפירושו על התורה (בראשית פרק כ"ו פס' ה', ויקרא פרק י"ח פס' כ"ה) שמקשה כיצד נשא יעקב אבינו שתי אחיות, והלא קיים את כל התורה עד שלא נתנה, מיישב שלא הקפידו האבות על קיום מצוות התורה אלא בארץ ישראל בלבד ולא בחוץ לארץ וכו'. הלא כבר יישב קושיא זו נכונה בחידושיו על הש"ס ביבמות, וקושיא מעיקרא ליתא?.... 

ויש לומר, דהנה יש בדברי הרמב"ן התייחסות לשני עניינים נפרדים ושונים, שהתקבצו לפונדק אחד בדברי הגרי"ז הלוי: 

ביבמות מתמקד הרמב"ן האם לבני נח נאסרו עריות מחמת אישות כאחות אשה, אשת אח, כלתו וכדומה, וטוען שלא. אף מביא טעם לזה משום שצריך קידושי "קיחה" בשביל שיחול כאן איסור ערווה מחמת אישות, ואין לבני נח יכולת ליצור קידושי "קיחה" כישראל, אלא רק אישות ד"בעולת בעל" בלבד. וכאן מביא הוכחתו מיעקב אבינו שנשא שתי אחיות, וברור שאינו יכול להיות מותר בהן אם בני נח אסורים בהן. הוי אומר שאין מציאות של איסורי שתי אחיות באישות של בני נח. 

לעומת זאת בפירושו על התורה נושא קושייתו אחר, היות וקיימו האבות את התורה עד שלא נתנה, הרי קדשו את נשותיהן מן הסתם, שהרי כך דין ישראל. ולכן מקשה מדוע לא נמנע לשאת שתי אחיות הלא בקידושי ישראל -"קיחה" יש מציאות קרבת עריות מחמת אישות ובהן שתי אחיות. והיה צריך להיזהר בזה כמו שנזהר בכל איסורי מתן תורה. 

ועל זה יישב, שכאן לא רצה לקיים יעקב את דיני התורה כ"אינו מצווה ועושה", שאם מחיל קידושין – ומסתמא החיל בלאה חלות קידושין -  הרי אסורה רחל עליו כאיסורי ערוות אחות אשה. ובכל זאת נשא רחל לאשה משום דהוי מחוץ לארץ ישראל, והקפידו שם פחות. 

והנה בעוד הגרי"ז מבין שלא היה יכולת לאבות הקדושים ליצור אישות של קידושין, להדיא קמן שהרמב"ן הבין לא כך, אלא סבר שמכוח היותם מקיימים את התורה עד שלא נתנה, גם חלות קידושין בכלל זה, שנתן להם הקב"ה יכולת ליצור חלות קידושי קיחה. למרות שגוי דעלמא אינו יכול ליצור קידושי קיחה, וגם אם יבצע זאת בדיוק כמו עם ישראל לא יחול שום דבר והוי כפנויה בעלמא עד שיבעלנה לשם אישות. הנה סובר הרמב"ן שהאבות הקדושים כן יחלו ליצור חלות קידושין זו, מעצם שייכותם לקיים את התורה עד שלא נתנה. הנה לאבות הקדושים היה באמת דיני ישראל על כל מצוותיהם וחלותיהם, אמנם רק כ"אינו מצווה ועושה", אך עכ"פ היה בזה כל היכולות החלותיות כפי שיש לעם ישראל לאחר מתן תורה. ואכן לפי זה, להדיא ברמב"ן דלא כיסודו של הגרי"ז

[עדיין צריך את יסודו ביבמות, שאף אם יעקב אינו רוצה לקיים בחוץ לארץ ישראל את כל התורה עד שלא נתנה, מ"מ אין לו היתר לעבור על דיני בני נח – דלא גרע מבן נח – שנצטוו אף הם על עריות ונהרגים על זה, ומכאן הוכיח שבני נח לא נצטוו על עריות מחמת אישות וכו'...] 


לע"נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע"ה


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.