חצי עבד וחצי בן חורין במצוות עשה


1 דקות קריאה
28 Apr

ראה בשו"ע בהלכות שופר (ס' תקפ"ט סעיף ה') שפסק מי שחציו עבד וחציו בן חורין חייב במצוות שופר אבל, אינו  מוציא אחרים ואפילו את עצמו ולפיכך, צריך שיתקע לו בן חורין להוציאו. הטעם לכך הוא, כדאמרינן בגמרא, דלא אתי עבד ומוציא בן חורין ולא אתי צד עבדות ומוציא צד חירות שבו.

 והנה, לעניין שאר מצוות עשה שהזמן, "אכילת מצה", "נטילת לולב", "ספירת העומר" "תפילה" ו"קריאת שמע" פשיטא בפוסקים כי מי שחציו עבד וחציו בן חורין חייב בהן, ומקיימן בעצמו, ואף מברך עליהן, כשם שבן חורין מקיים מצוות אלה בעצמו.

 

 ויקשה, מאי שנא:

 בין: מצוות תקיעת שופר לגביה אמרינן דמי שחציו עבד וחציו בן חורין דאינו יכול להוציא אפילו את עצמו ידי המצווה וכדי לצאת ידי חובת המצווה חייב לשמוע התקיעה מבן חורין.

 לבין: מצוות אכילת מצה, נטילת לולב, ספירת העומר וכיוצ"ב, דפסקינן דיכול להוציא, אפילו את עצמו, ידי חובת המצווה


סיכומי תשובות שהתקבלו מרבני וחברי פורום מכון חילוקא:


אכן, מתבקש לחלק בין תקיעת שופר שמצוותה לשמוע את קול שופר, ואין התקיעה אלא ההיכי תמצי לשמוע קול שופר, לבין שאר מצוות המתקיימות ב"מעשה" (כנזכר ב"רמז" שבסרטון). דא עקא שצריך להבין כיצד באמת מיישב חילוק זה את הקושיא. שהרי עדיין ישאל השואל: מדוע אנו אומרים שמהני מעשה מצוותיו, הרי יש בו צד עבד, ולכאורה אין כאן מעשה שלם של בן חורין, אלא בהכרח בהיות וזהו כל צד חיובו – "חצי בן חורין שבו", אשר על כן זהו כל מעשה מצווה דיליה בשלמות, וסגי לו בהכי כ"מעשה שלם" לעילא ולעילא.

אם כן "ממקום שבאת" – מדוע לא נאמר כמו כן תקיעת שופר, לו יהא אמנם, שהמצווה איננה התקיעה אלא השמיעה, ואין התקיעה אלא ליצור "קול שופר" – אותו חייבים לשמוע, מ"מ מדוע מעשה זה שלו של תקיעה לא יהיה מספיק "בשבילו" לכל הפחות, ויועיל לו ליצור "קול שופר" עבור שמיעת הקול – אותו חייב הוא לשמוע כ"חצי עבד וחצי בן חורין", ומה תאמר אין כאן משעה תקיעה מושלם. מדוע לא? יועיל לו כמעשה מושלם דיליה ככל מעשה מצוותיו שכאמור מועילות לו "חצי מעשה זה" לקיום כל מעשה מצוותיו – העולות לו כמעשה שלם דיליה.

כד הוינא טלייא, שמענו מהג"ר ברוך מרדכי אזרחי שליט"א שחילק כך (למיטב זכרוני): חצי עבד וחצי בן חורין התוקע בשופר, קיימת "בעיה".... ולא, הבעיה איננה שרק עשה "חצי קול", כי מצד זה כאמור סגי בהכי, כי זהו "כל" קול דיליה. הבעיה היא שמעורב בקול השופר "קול נוסף פסול", והוא הקול של חצי עבד שבו. ובעיה זה – כך אמר – לא קיימת בשאר דיבורים ואמירות של מצווה, היות ואין דין בהן שאם מעורב בהן "עוד קול פסול" שהאמירה תהיה פסולה.

שוב ראיתי שכנראה הם הם דברי האבני נזר (שו"ת אבני נזר חלק אורח חיים סימן תמב) שכתב ז"ל:

"א) בדין מי שחציו עבד שאפילו לעצמו אינו מוציא דלא אתי צד עבדות דידי' ומפיק צד חירות. יש לעיין דאם כן האיך יוצא ידי שום מצוה דהרי עושה גם בצד עבדות. וכן בשופר גופי' דיוצא בשמיעתו והרי גם צד עבדות מסייע לשמיעה:

ב) אמנם החילוק פשוט. דבכל המצוות מה בכך שצד עבדות עושה הלא גם הצד חירות עושה. אבל בקול שופר שצריך שישמע מבר חיוב והרי הקול בא ממי שאינו בר חיוב גם כן. ואפילו הצד חירות אינו שומע קול שיוצא בה. וזה פשוט. ושוב מצאתי כן בתשו' נודע בשערים חלק אבן העזר סימן ס"ד שהשיג בזה על האבני מלואים [סי' מ"ד סק"ג]..."

לכאורה כוונת אבני נזר שעשיית ה"חצי בן חורין" נחשבת אכן עשייה שלמה ולא עשייה חצויה ופסולה, ולכן רק בשופר קיימת "בעיה", משום שעל אף שעושה "תקיעה שלמה", מ"מ גם ה"חצי עבד" תוקע, ושומע קול שופר שמעורב בזה גם כן קול של עבד, ולכן פסול (והן המצווה היא השמיעה). בשונה מכל המצוות כולן עד לאחת (חוץ מעשיית תפילין וציצית, היות וגם ה"חצי עבד" עושה, ונוצר תפילין וציצית פסולים..כמו שיבואר להלן).

וביתר הרחבה וביאור:

בקול שופר באמת אסור שיהיה פתיך ומעורב בזה קול נוסף. למשל אם אדם יתקע בפיית השופר, ומנשבת לה רוח, והרוח חודרת דרך חלק פנוי שבפיית השופר, כך שבד בבד עם תקיעתו נושבת שם גם קול הרוח. – התקיעה פסולה לחלוטין! היות ומעורב בזה גם קול פסול – קולה של הרוח. זהו הקלקול של "חצי העבד"!...

לא כן לגבי שאר אמירות. הבה נתאר אדם שמחובר לקנה הנשימה שלו בגרונו, צינור של מכונת הנשמה וכדומה... אבל עדיין אדם זה יכול לדבר ככל האדם, ובשעה שמתפלל ומדבר, יחד עם הקול שלו גם מנשבת לה הרוח של מכונת ההנשמה היוצאת דרך פיו... האם קול תפילותיו וקריאת שמע שלו פסולים המה, כי מפיו נשמעים גם חרחורי הרוח?.... הדעת נוטה שלא! (כמובן אם הקול שמפיק מפיו קול תקין הוא). ולכן אין בעיה שמצטרף גם קול של "חצי עבד"!...

לענ"ד ניתן למצוא סוג של הקבלה "לבעיית התקיעה" של "חצי עבד וחצי בן חורין" גם במצוות נוספות. למשל תפילין וציצית. ואין כוונתנו ל"קיום המצווה" שכאמור מסתברא שהנחת תפילין ולבישת טלית דיליה הוי משעה מצווה מושלם לעילא כאמור לעיל.

אלא ל"עשיית בתי תפילין" ול"כתיבת פרשיות תפילין" ול"קשירת חוטי הציצית". שכן יש לעיין האם חצי עבד וחצי בן חורין שיעשה את "מכשירי מצווה" הללו, יוכל לצאת בהם ידי חובה (נדגיש כמובן שעבד כמו אשה פסול לעשיות אלו דאינו "בר חיובא" ו"כל שאינו בלבישה אינו בקשירה"). או שצריך דווקא שישראל גמור יעשה לו מכשירי מצווה אלו.... לענ"ד הדעת נוטה שיהיה פסול אף לתפילין שלו ולציציותיו שלו גופא, למרות שלגבי קיום המצוות הללו – הנחת תפילין ולבישת ציצית – כאמור כן יוצא בעשייתם.

מהי ההבנה בזה?... לכאורה כנזכר לעיל! שאכן מעשה מצוותיו הוו מעשה לעילא ולעילא, ולא "חצי מעשה", היות וזה כל מעשה דידיה. אך לגבי "לעשות תפילין וציצית", הרי בעלמא אם מעורב ב"מעשה עשייתן" כוח נוסף לא של בר חיובא (ולא "כוחו כגופו"), הרי תפילין וציצית פסולות המה. וחצי עבד שבו הוי כ"כח נוסף" פסול!...


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.