יציאת רוצח בשגגה מעיר מקלט לצורך פיקו"נ - פיקוח נפש דוחה כל מצוות ואיסורים שבתורה


2 דקות קריאה
12 Jul
12Jul

נערך והוגש ע"י רבני המכון הרה"ג ר' אביעד טרופ ור' דוד גולובנציץ שליט"א

פרשת מטות מסעי - תשפ"א //

"כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל וְאַחֲרֵי מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל יָשׁוּב הָרֹצֵחַ אֶל אֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ:"

קי"ל דפיקוח נפש דוחה את כל התורה ואין דבר העומד בפני פיקוח נפש אלא ג' עבירות בלבד - עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. 

וכדאיתא בסנהדרין דף ע"ד ע"א: "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: נימנו וגמרו בעליית בית נתזה בלוד, כל עבירות שבתורה אם אומרין לאדם עבור ואל תהרג - יעבור ואל יהרג, חוץ מעבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים". 

וכך גם פסק הרמב"ם פרק ה' מהלכות יסודי התורה הלכה א-ב. 

והנה, איתא במסכת מכות דף י"א ע"ב לעניין רוצח בשגגה שגלה לעיר מקלט שבכל מקרה אסור לו לצאת מעיר מקלט גם לא לצורך פיקוח נפש ואפילו לצורך פיקוח נפש של כל ישראל. : 

"ואינו יוצא לא לעדות מצוה, ולא לעדות ממון, ולא לעדות נפשות. ואפילו ישראל צריכים לו, ואפילו שר צבא ישראל כיואב בן צרויה -אינו יוצא משם לעולם שנאמר, אשר נס שמה -שם תהא דירתו, שם תהא מיתתו, שם תהא קבורתו." 

לעניין זה ראה רמב"ם פרק ז' מהלכות רוצח הל' ח': 

"הגולה אינו יוצא מעיר מקלטו לעולם, ואפילו לדבר מצוה או לעדות, בין עדות ממון בין עדות נפשות, ואפילו להציל נפש בעדותו, או להציל מיד הגייס או מיד הנהר או מיד הדליקה ומן המפולת, ואפילו כל ישראל צריכין לתשועתו כיואב בן צרויה, -אינו יוצא משם לעולם עד מות הכהן הגדול. ואם יצא התיר עצמו למיתה כמו שביארנו." 

ואין לומר שהגולה מסתכן בחייו ביציאתו ולכן אל לו לצאת, שהרי הציבור יכול להעמיד לו שומרי ראש לשמור עליו מפני גואל הדם וכדו'. 

וקשה, מאי שנא: 

בין: כל מצוות התורה שנדחות מפני פיקו"נ (חוץ מג' עבירות חמורות). 

לבין: איסור יציאת רוצח בשגגה מעיר מקלט, שאף פיקו"נ של כלל ישראל אינו דוחה אותה.


סיכומי תשובות לשאלת "חילוקא" האחרונה – ע"פ החברים המשיבים: 

1. רבים השיבו שהיות ומסתכן הגולה ביציאתו שהרי גואל הדם יכול להמיתו, ומן הסתם כך יעשה אם יראהו שהרי "ויחם לבבו", ומשכך אין כאן היתר שהצלת נפשות דוחה איסור יציאה, שאין מצווה ביציאה זו שהרי עלול לסכן את חייו. 

וכך מורה לשון הרמב"ם בפשטות, שהרי נימק איסור יציאתו בסיום דבריו שם: " ואפילו כל ישראל צריכין לתשועתו כיואב בן צרויה, -אינו יוצא משם לעולם עד מות הכהן הגדול. ואם יצא התיר עצמו למיתה כמו שביארנו." -משמע דדא גופא סיבת איסור היציאה. 

אף הביאו החברים שכך כתבו האור שמח פרק ז' מרוצח הל' ח' וערוך השולחן חו"מ ס' תכ"ה סע' נ"ז. 

2. דא עקא, דהא גופא קושיית "חילוקא", מדוע רשאי גואל הדם להמיתו אם אכן הצלת נפשות דוחה כל התורה כולה לרבות איסור יציאת הגולה מעיר מקלט, שהרי מכיוון שיוצא בהיתר ומצווה קעביד ביציאתו זו, לא מסתבר שיהיה רשות לגואל הדם להמיתו בכהאי גוונא. 

זאת ועוד, הן פסק הרמב"ם (פרק ה' מרוצח הל' י"א) שאם גואל הדם יצא בשגגה – אסור לגואל הדם להרגו, וק"ו הוא, שאם יוצא בהיתר מפורש מכוח פיקו"נ דרבים בוודאי שאל לו לגואל הדם להמיתו, דלא גרע מיוצא בשוגג, שהרי אין כאן "מזיד". (וכן הקשה הכלי חמדה פרשת פנחס יעו"ש). 

אמנם יש מהחברים שרצו לומר, דאכן אין היתר לגואל הדם להמיתו בכהאי גוונא, ברם החשש הוא שמא לא יידע גואל הדם את סיבת יציאתו שיצא בהיתר להצלת נפשות -"ויחם לבבו" וימיתהו. [וכוונו בזה לדברי ה"תורה תמימה" בפרשת מטות, יעו"ש]. 

ברם, גם ע"ז קשה, שאף אם מסתכן ביציאתו זו, הלא פוסקים רבים אומרים שמותר – ולעיתים אף חייב (בסיכון קטן) – להסתכן להצלת חברו. ומדוע נאסור עליו זאת?... 

ולבר מהכי כמודגש בשאלת "חילוקא", אם צורך ציבורי הוא להצלת נפשות, כעדות להציל את נפש הנידון לעונש מיתה -"והצילוהו העדה" כתיב, הלא ביכולת בית דין להעמיד לגולה שומרי ראש שיגנו עליו מפני גואל הדם בלכתו לבית הדין ובשובו לעיר מקלטו.  או לחלופין לעצור את גואל הדם לבינתיים שלא יהרגהו. ובפרט באופן המובא בגמ' וברמב"ם שעם ישראל שרוי בסכנת מלחמה ונדרש לנו את יואב בן צרויה לתשועת ישראל, הלא פשיטא שביד המלך לשמרו לבל יפגעו או לשמור על גואלי הדם שלא יפגעוהו. ואם פיקו"נ דוחה איסור יציאה מעיר מקלט כפי שדוחה שאר איסורי תורה, הלא פשיטא שכך ראוי לעשות, ואין מקום אפוא להסתכנות בכך. 

ואכן קושיא דנן –קושיית "תפארת ישראל" היא בפרק ב' מכות משנה ז' בבועז, אשר נגע בנדונים דלעיל, כדכתב: 

"אמנם תמיהני הרי כללא אמרינן דרק ע"ז, ג"ע, ש"ד עומדים בפני פיקוח נפש. ואת"ל דזהו דוקא להצלת חיי עצמו, ולא להצלת אדם אחר. ליתא דהרי אפילו לחלל שבת מותר כדי להציל נפש, מדכתיב וחי בהם ולא שימות בהם, דמשמע שמותר לעבור כל עבירה שבעולם כדי להציל חבירו. והרי כל המקיים נפש אחת מישראל הו"ל כאילו קיים עולם מלא, ואיך לא יהיה מותר לזה לעבור על איזה עשה כדי להציל כל ישראל אם הוא כיואב בן צרויה וכדומה. ודוחק לומר דאע"ג דהוא מחמת העשה הנ"ל מותר לצאת, עכ"פ מותר גואל הדם להרגו, וכיון שכן אינו מחוייב וגם אינו רשאי להכניס את עצמו לספק סכנה כדי להציל חבירו מוודאי סכנה [כח"מ תכ"ו], וזהו האיסור דרמי עליה. ליתא, דמלבד שהדבר מודחק בפני עצמו, דבמשנה לא קאמר הך טעמא, בלאו זה קשה נמי וכי אינו מחוייב להכניס את עצמו לספק סכנה כדי להציל כל ישראל? וכי אסור לישראל לסגור הדלת בעד גואל הדם עד שיציל הלה כל ישראל? וצ"ע". 

3. יש מהחברים שהביאו דברי אור שמח פרק ז' מרוצח הל' ד' בהתייחס על הטיעון שנמנע מגואל הדם לפגוע בו וכדו', שאין לנו רשות לעשות כן, או לתקן כך, משום שירדה התורה לטבעם של הבריות ש"וייחם לבבו" ולכן אין בכוח המלך או בית דין לתקן תקנות כנגד טבעו של אדם. 

4. יש שהטעימו, מכיוון ומיתת רוצח בשגגה על ידי גואל הדם –דין ענישה היא שתחולתה כשנמצא מחוץ עיר מקלט, אם כן אף אם מותר לו לצאת מכוח הצלת נפשות הדוחה כל התורה כולה, מ"מ ביד גואל הדם להמיתו למרות כן, משום שעונש רובץ עליו ו"בר חיובא" הוא, ודא גופא עונשו -שגואל הדם ימיתהו כל היכא שידו מגעת מחוץ לעיר מקלטו, ועונש אינו מתבטל לעולם ויהי מה. 

יתכן לפי זה, שאף אם הגולה גופא נמצא בסכנת נפשות ויצא מעיר מקלטו בכדי להציל את חייו (כטיפול רפואי מציל חיים, ואין יכולת לעשות כן בעיר מקלט מחמת הדחיפות), דמ"מ ביד גואל הדם להמיתו לעולם ביציאתו מעיר מקלט ותהיה הסיבה אשר תהיה. 

ובאשר לטיעון דאמאי גרע מיוצא בשוגג. הנה יש שהשיבו, שרק אם יוצא מחמת חוסר מודעות ואי שימת לב שיצא מהעיר –רק בכהאי גוונא נאמר שיציאתו בשגגה אינה מתירה את דמו, משום שיצא שלא לדעת ולאו שמיה "יציאה", אך כל היכא שיצא לדעת מהעיר למרות שלא ידע שאסור לו לצאת, או שלא ידע שביד גואל הדם להמיתו וכדו', הרי בכה"ג רשאי גואל הדם להמיתו. ולכן יצא לדעת לצורך הצלת נפשות בין שלו ובין של אחרים –בר קטלא הוא שזה עונשו. 

ובאשר לשאלה, דעכ"פ נעמיד לגולה שומרים שישמרוהו מידי גואל הדם, יש לומר כנ"ל, מכיוון ועונש רובץ עליו למות ביד גואל הדם, עונש אינו מתבטל ואף לא כצורך בהצלת נפשות. 

בדומה למחויב מיתת בית דין שיוצא להיהרג, אטו אם זקוקים אנו לו להצלת נפשות כיואב בן צרויה לתשועת ישראל ואין כמותו להושיע, וכי נדחה את הוצאתו להורג משום כך?... הכא נמי לגבי מיתת הרוצח ביד גואל הדם –שאינו מתבטל. 

5. וכעין זה יש שביארו, מכיוון וביציאתו מעיר מקלט הוי "גברא קטילא" -שרשות ביד גואל הדם להמיתו וכל ישראל אין נהרגים עליו, הרי אף שביד המלכות לשמרו מפני גואל הדם ולא ימות, מ"מ דינו ומעמדו לא משתנה דקיימא כ"גברא קטילא". ולכן כמו שאין אדם מחויב ורשאי להציל נפשות במחיר חייו שלו –ד"חייך וחיי חברך –חייך קןדמים", כך אין אדם יוצא להצלת נפשות ויהי מה -אם בכך חל בו מציאות הלכתית של "גברא קטילא" –דהוי כממית עצמו. 

6. עוד יש שאמרו בדומה ללעיל 4: ההגלייה גופא מלבד היותה כפרה –בנוסף עונש הוי, כדמוכח מדוכתי טובא, וכדחזינן שעיקר מצוותה על בית דין נאמר שיגלוהו ולא יתנו לו לצאת (יעו' רמב"ם ספר המצוות עשה תכ"ה ופרק ה' מרוצח הלכ' א'. אכן ספר החינוך מצווה ת"י נקט דמצוות עשה רמיא הן על בית הדין והן על הרוצח) ואכמ"ל. הלכך עונש זה שלא יצא מחוץ לעיר מקלטו לעולם עד מות כהן הגדול –אינו בטל לעולם כשאר עונשים. ולא שייך לנידון שפיקו"נ דוחה כל איסורי תורה, משום שעונשים שאני שאינם בטלים. 

7. אמנם יש מחברי "חילוקא" שמיקדו טיעון זה (6) דווקא משום שגלות הוי "כפרה" ומשכך, הרי אינו יוצא אפילו להצלת נפשות רבות, ד"כפרת נפשו" הוי כדין "חייך קודמים", ולא דמיא לשאר מצוות ואיסורי התורה הנדחים מפני פיקוח נפש. אף הביאו כן בשם הג"ר חיים זייצ'ק. 

אלא שצ"ע, וכי האם נימא כן גם לגבי מחויב חטאת (דהוי "כפרה") שנקלע לפניו הצלת נפשות, ואם יתעסק בהצלת נפשות יפסיד יכולתו להביא את חטאתו וכפרתו [נניח שיודע בוודאות שבית המקדש ייחרב על ידי הרומאים מחר...], האם ננקוט שימנע מהצלת נפשות כשהפצועים מתבוססים בדמם וילך להקריב חטאתו?!... 

אלא אם נחלק בין כפרה דעלמא כחטאת, לכפרת עונש עבירת שפיכות דמים החמורה מאוד, שאף שוגג בחיוב מיתה (ביד גואל הדם) קיימא. וצ"ע. 

8. עוד יש שהטעימו, דמה שאין יוצא לצורך הצלת נפשות ויהי מה, אינו משום שפיקוח נפש אין ביכולתו לדחות עשה דחיוב גלות, אלא דהוי כ"מציאות טכנית" שאינה יכולה להבטל. שהרי כל ענין גלות להיות מנותק לחלוטין מהעולם שבחוץ, ואם נאמר שיכול לצאת לצורך הצלת נפשות אין זה קיום גלות כלל וכלל. [הגע בעצמך, לאחר שיגלה -ייתנדב ל"הצלה", והנה כל יום יוכל לצאת הנה והנה ולהסתובב בכל ארץ ישראל כצורך תפקידו המציל חיים...] 

וביתר ביאור יש שהטעימו: הלא גלות הוי בדומה לעונש "מאסר" ו"כליאה". והלא ברור בכל העולם שאדם הנכלא במאסר אין מוצאים אותו לאף צורך ציבורי שהוא, ואף אם נדרש להיות ראש ממשלה או מצביא ואין אחרים כמותו, וכל מחליפיו פחותים וגרועים ממנו, משום שכך ענשה של כליאה –לרצות את ענשו בכל מצב שהוא בלא יכולת המלטות. 

כך היא הגלייה לעיר מקלט שדינו להיות "כלוא" שם, וצורתה ומהותה של "כליאה" להיות כלוא בכל מצב שהוא לרבות לא להוציאו להצלת נפשות ולצרכים עילאיים חיוניים אחרים. נמצא שחוסר האפשרות שיצא להצלת נפשות אינו משום שמצוות העשה של ההגליה גוברת על הצלת נפשות, אלא משום ה"מציאות" שאזוק הוא כביכול בכבלי כליאה זו הבלתי ניתנים להתרה. 

9. יש מחברי "חילוקא" שהביאו את יישובו של הגרי"ש אלישיב בהערותיו למכות שם, שטען כדברי האומרים שאל לו לצאת מפני סכנת נפשות שהרי ביד גואל הדם להמיתו, כמשמעות דברי הרמב"ם. ואכן קיימים "פתרונות מציאותיים" למנוע סכנת נפשות זו אם יעמידו לו שומרי ראש או שיעצרו את גואל הדם וכדו', ובאמת באופנים אלו יהיה מותר לו לצאת להצלת נפשות. אך לא בזה דיבר הרמב"ם, שלא כתב אלא את עיקר ההלכה שיציאתו אסורה לו שהרי מסתכן בכך בחייו, ואין הרמב"ם נכנס לאי אלו "פתרונות יצירתיים" היכולים למנוע ממנו סיכון זה –שבין נבין זאת לבד כמובן מאיליו. 

10. יש שרצו לטעון שסוגיית הגמ' והרמב"ם לא דיברו על מקרה של הצלת נפשות וודאית, דבהך בוודאי שרשאי לצאת ולהציל, אלא מדובר במקרים שאולי ויתכן שיציל בכך נפשות –אך לא בוודאת, דכל כהאי גוונא לא הותרה יציאתו. 

וצ"ע דהא קי"ל דהצלת נפשות הדוחה כל התורה מיירי אף בספק הצלת נפשות ואף על צד רחוק שיצליח להציל נפשות כדאיתא ביומא דף פ"ה ע"א-ע"ב. 

11. עוד יש שהביאו את דברי הגהות חשק שלמה שם ד"ה "ואפילו", דביאר שאינו יוצא משם לעולם מיירי באופן שיוצא לבלי חזור, אך אם יוצא להציל נפשות ומיד יחזור לעירו –באופן זה בוודאי שרי. 

אך נעיר בצדו –שאין כך משמעות פוסקים רבים.   

12. עוד יש מחברי "חילוקא" שבארו באופן שונים העולים לדרך אחת –ואף הביאו את דברי הרב אונטרמן שכתב בדומה לדבריהם, שהגולה בעיר מקלט הוי כגברא קטילא וכמאן דליתא דמי כלפי חוץ לעיר מקלטו, ובנוסף מקומו מ"חוץ לתחום" מנותק משאר העולם, ומשכך איו עליו חיוב הצלת נפשות ושאר מצוות הנוגעות לכל הקורה מסביבו מחוץ לתחום עיר מקלטו. ואף הביאו שהשיג עליו בעל ה"שרדי אש" בזה. 

לע''נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע''ה


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.