"יצירה ניסית" האם חשבינן ליה כ"טבע" - הדלקת מנורת המקדש עם שמן של נס - הקרבת מנחות עם חיטים שירדו בעבים


1 דקות קריאה
13 Dec

נערך והוגש ע"י רבני המכון הרה"ג ר' אביעד טרופ ור' דוד גולובנציץ שליט"א


בספרי האחרונים כדוגמת "מקראי קודש", "מועדים בהלכה" וב"אסופת הגר"ח", מטין משמיה דהגר"ח סולובייצי'ק זצוק"ל "יסוד" על-פיו שמן של נס אינו כשר להדלקת המנורה וכיוצ"ב.
הטעם לכך הנו לפי שיצירה ניסית לא ניתן להחשיבה כדבר אמיתי אלא כיצירה מלאכותית".
ומכיוון ודרישת התורה היא להדליק את המנורה ב"שמן זית" לפיכך שמן שנוצר באופן ניסי לא חשבינן ליה כ שמן זית ואינו כשר להדלקת המנורה.
על פי יסוד זה באר הגר"ח את אירוע "נס פך השמן" דהנס היה באופן של ריבוי איכותי ולא באופן של ריבוי כמותי.
כלומר, שמן הזית המקורי, שהיה מצוי זה מכבר בפך, לא התרבה במאומה אלא שכוח בערתו התעצם פי שמונה ובמקום לדלוק יום אחד דלק במשך שמונה ימים.
ועל פי זה תירץ הגר"ח את קושייתו המפורסמת של הבית יוסף מדוע חוגגים את חג החנוכה שמונה ימים, הלא בכל מקרה הספיק שמן ליום אחד.
אלא, שהנס באמת אירע בכל יום משמונת הימים, ושמינית מהכמות היומית בערה למשך אותו היום כולו כמו כמות שלמה.
והנה, איתא במסכת מנחות דף ס"ט ע"ב, "חיטין שירדו בעבים כשרים למנחות".
ופרשו בתוס' שם, דמיירי בחיטים שירדו מהשמים כיצירה ניסית, ולא נוצרו כלל ע"י צמח החיטה.
ומ"מ חזינן שם דנחשבים כ"חיטה" אמתית טבעית הכשרה למנחות.
וקשה, לשיטת הגר"ח, מאי שנא:
בין: שמן זית הנוצר באופן ניסי, דאינו כשר להדלקת המנורה מהסיבה דנחשב כשמן מלאכותי.
לבין: חיטים שירדו בעבים, דנחשבים כחיטים טבעיות וכשרים למנחות אף על פי שלא נוצרו מצמח החיטה.



סיכומי תשובות לשאלה זו – ע"פ החברים הלמדנים המשתתפים במיזם "חילוקא"

 
 1. רבים השיבו בכיוון זהה, שיתכן והגר"ח לא התכוון לומר ש"יצירה נסית" איננה נחשבת כדבר "הטבעי האמתי" אלא כיצירה סנטטית. אדרבה כן נחשבת כדבר טבעי כמו המקור. 

ולכן "חיטים שירדו בעבים" כשרים למנחות, משום שדין חיטה עליהם כחיטה טבעית לכל דבר. 

ופשיטא שגם יצירת נסית של פרי הזית שממנו יפיקו שמן זית, הוא הדין שיהיה כשר להדלקת המנורה, ממש כמו חיטים של נס שכשרים למנחות. אולם, "שמן זית של נס" שונה הוא, משום שיש לחקור מה כוונת התורה באמרה "שמן זית", האם הכוונה "סוג" השמן שיהיה במהותו "שמן זית" (ואם כך הרי יצירה ניסית של "שמן זית" כמוה כדבר הטבעי) או שכוות הכתוב "שמן זית" – שמן שהופק מפרי הזית, כלומר שהשמן היה אגור בפרי הזית, והוציאו את שמנו ממנו. אם אכן זו משמעות הכתוב, ברי דלא מהני לן יצירה נסית של "שמן זית", דהא מעולם לא אגור היה בפרי הזית, ומעכב הוא, ומשכך שמן זית של נס פסול להדלקת המנורה. ומסתברא דהוא הדין שגם למנחות יהיה פסול. דמאי שנא. 

2. בדומה לזה רבים אחרים השיבו – בכמה נוסחאות והדגשים: יצירה נסית כמוה כדבר הטבעי האמתי כנ"ל. ברם שמן זית להדלקת המנורה ציוותה התורה שיהיה "כתית למאור", כלומר שיפיקו אותו דווקא ע"י "כתיתה" (וכן שיהיה "זך" מכתיתה ראשונה בלא שמרים כלל) ולא ע"י הוצאה אחרת, כשאיבה במזרק, אידוי, או סחיטה ופירוק באופן זה ואחר. ומשכך ברי שיצירה נסית של שמן זית – פסול למנורה, שהרי מעולם לא עבר "כתיתה" ופעולה זו מעכבת בשמן של המנורה, ואין כל סיבה להכשירו יותר משאר שמן זית אמתי וטבעי שהפיקו שמנו שלא ע"י כתיתה. 

3. נעיר בצדו: יש שפקפקו בשאלת "חילוקא" דנן, משום שכידוע יש הטוענים שהגר"ח מעולם לא אמר יסוד זה ש"שמן של נס" אינו כשר להדלקת המנורה. 

יש אף ששמעו שהגרי"ד הלוי בן הגרי"ז, בזמן שמסר את שיעוריו על האי סוגיא דמנחות (חיטים שירדו בעבים), הכריח מכח קושיא זו, דבוודאי הגר"ח זצוק"ל לא הקשה קושיא זו על נס פך השמן ולא אמר יסוד זה מעולם. – ברם יודגש, שלכאורה הגרי"ד לא טען זאת מידיעה שהגר"ח לא כך אמר, אלא רק טען זאת מכוח האי קושיא! [יעוי' בקונטרס ימי החנוכה עמ' ב', ובאסופות רבינו חיים הלוי]. 

ומאידך שמענו, שרבים העידו ששמעו יסוד זה של הגר"ח יוצא מפיו של הג"ר ברוך בער בעל הברכת שמואל, שאמר כן משמיה דהגר"ח! (עי' בהקדמה לספר "אסופת רבינו חיים הלוי" שכך מביא). 

ואכן שמועה וותיקה היא ומבדרי בבי מדרשא, וכבר הביאו קושיא זאת בשמו: הגרצ"פ פרנק ב"מקראי קודש – חנוכה", הג"ר יחזקאל אברמסקי בקובץ "יגדיל תורה שנה ד' עמ' ע"ח, הרב זווין ב"מועדים בהלכה" ועוד רבים אחרים. 

התירוצים והישובים שנאמרים ע"י חברי "חילוקא" דנן הוכיחו ש"אלו ואלו דברי אלוקים חיים"! אין סתירה ומחלקות כי כולם צדקו יחדיו... אכן הגר"ח זצוק"ל טען לגבי "נס פך השמן שלא יועיל להדלקת המנורה". אבל לא ברור דיו איך ומה אמר, ולאור הנ"ל אתי שפיר שלא יקשה מהא לסוגית "חיטים שירדו בעבים". 

4. עוד יש שטענו שיצירה נסית תוכל להחשב כדבר טבעי רק אם יהיה בה גם התערבות של "יד אדם" בגמר המעשה. לכן חיטים שירדו בעבים כשרים למנחות, שהרי לא הקריבו את החיטים כמות שהן גופא, אלא טחנו אותן והפיקו מהם סולת, ופרט במנחות הדורשות עיבודים נוספים, כאפיה וטיגון וכו' (ויצקת שמן עליהם) – כל כהאי גוונא שעשיית אדם מעורבת בהן, תשווה אותן כדבר הטבעי. 

ברם "שמן זית של נס" כמות שהוא להדלקת המנורה פסול, משום שכל כולו שמימי בלא "תפיסת יד אדם" כלל וכלל. 

5. עוד יש שאמרו – בכמה הדגשים – חיטה הרי היא גדלה בין כך מהשמים - לא האדם יוצר אותה! ומשכך מה לי גדלה בארץ באופן טבעי אך למעשה כולה בידי שמים – "מאמין בחי עולמים וזורע". או שנפלה ונוצרה כולה מהשמים.

בשונה מכך "שמן זית" הדורש פעולת ומעשה אדם, יצירה שמימית, איננה נחשבת כלל "מעשה ידי אדם" – ומשכך שמן זית של נס פסול. 

6. יש שטענו שמא יש לחלק בין "הדלקה" בשמן של נס דלא מהני, משום שצריך בערה מחומר גשמי ולא נסי רוחני, בשונה מ"מנחות" שאינן אלא קרבן העולות למזבח, ולא משמשות כחומר בערה להבערת האש, אלא רק צריך את מציאותן בלבד. 

7. עוד טענו, שיתכן וכל מה שיצירה נסית פסולה למצווה, רק אם כל יצירתה בנס בעבור קיום המצווה בלבד, ולא למטרות גשמיות, ומשכך נחשבת כמוצר "שמימי", ברם אם נוצר דבר בנס ליעודים ארציים, הרי נחשב בזה כ"ארצי", ומעתה אף מהני לקיום מצוות. 

8. דא עקא (על חלק מהתשובות הנ"ל), שמשמעות דברי הגר"ח – מפי השמועה – שיסוד פסול "יצירה נסית" לא משום שאיננה "ארצית" וגשמית דיה וכביכול רוחנית ושמימית היא. אלא מהטעם הפשוט שאף אם חומרית וארצית היא לגמרי כשאר מרכיבי העולם הזה, מכל מקום איננה נחשבת כדבר הטבעי האמתי אלא כ"חיקוי מלאכותי וסינטטי". 

לענייננו "שמן זית" או "חיטים" שנוצרו בנס, כמוהו כמוצר סנטטי שהופק לא מפרי הזית וצמח החיטה, אלא הורכב במעבדה באופן מלאכותי בצירופי חומרים שונים (חלבונים שומנים ופחממות) כהעתק מושלם וזהה לחלוטין למוצר הטבעי. נקל להבין שאין זה "שמן זית" ואין זו "חיטה", אלא "תחליף מלאכותי" בלבד. ברי אפוא שכל דיני שמן זית וחיטה לא יחולו עליהם למרות הזהות המוחלטת. והכא נמי ביצירה נסית. 


לע''נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע''ה

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.