לגרום לביטול המצווה עוד בטרם הגיע זמנה - ציצית- מילה- ביעור חמץ (נשלח על ידי ר' נחמן פדר)


1 דקות קריאה
07 Aug
07Aug

נערך והוגש ע"י רבני המכון הרה"ג ר' אביעד טרופ ור' דוד גולובנציץ שליט"א

פרשת עקב - תשפ"א  //

ראה משנה למלך הלכות מלכים פרק ח' הלכה ז' שנוקט לגבי ברית מילה שאסור לחתוך את הערלה קודם יום השמיני ובכך להיפטר ממצוות מילה ביום השמיני, והוי כמבטל מצוות עשה בידיים. אף מביא נפקותא להך, שאם בן קטורה המחויב במילת יום השמיני, ימול את עצמו קודם יום השמיני, הרי נהרג על זה, שהרי ביטל מצוות עשה המחויב בה, לשיטת הרמב"ם הסובר שבן נח נהרג גם על ביטול עשה (ולא רק על "לאווין" כרמב"ן). 

והנה, לא מצינו שיש איסור לבער את החמץ קודם ערב פסח ובכך יפטר ממצות "תשביתו", למרות שקיום מצוות "תשיבתו" תחולתו מערב פסח בלבד ולא לפני כן (ראש פ"ק דפסחים אות י'), משום שזמן חיוב המצווה עדיין לא הגיע, לכן אין בביטול אפשרות קיום המצווה משום ביטול מצוות עשה. 

וכן, לא מצינו שאסור לאדם לחתוך כנף אחד מארבע כנפות  ובכך ייפטר ממצוות ציצית. וזה משום שזמן חיוב המצווה  אינו אלא רק בשעת הלבישה, ואין בעשיית ביטול אפשרות קיום המצווה -איסור כלל וכלל. 

וקשה, לדעת המשנה למלך, מאי שנא: 

בין: מצוות מילה, שאסור למול התינוק קודם ליום השמיני מפני שמבטל בכך מצוות מילה והוי כעובר על עשה, למרות שחיובה עדיין לא הגיע. 

לבין: מצוות ביעור חמץ שפשיטא שמותר לבער החמץ לפני הפסח ואע"פ שיבטל בכך אפשרות מצוות שריפת חמץ. 

ולבין: מצוות ציצית שפשיטא שמותר לבטל מהבגד כנף רביעית אע"פ שבכך מבטל אפשרות קיום מצוות ציצית.


סיכומי תשובות לשאלת "חילוקא" האחרונה – ע"פ החברים המשיבים: 

1. רבים השיבו – בכמה הדגשים דומים ואיחדנום – יש לחלק בין מצווה חיובית כברית מילה שלגביה אסור – לדעת המשנה למלך – לגרום לביטולה ולאי יכולת לקיימה עוד בטרם תחולת חיוב המצווה, לבין מצווה קיומית וכן מצווה שחויבה מותנה במצב המחייב את המצווה, כחיוב ד' כנפות בציצית שכל חיובה מותנה במציאות לבישת ד' כנפות, וכן מצוות "תשביתו" שחיובה מותנה בקיום מציאות חמץ ברשותו, ומשכך, אין כל מניעה למנוע קיום אותו מצב המחייב מצווה, כך שלא יתחייב כלל במצווה זו. 

בשונה מחיוב ברית מילה שחיובה ברור, שבן זכר מחויב לקיים ברית מילה בגופו בהגיעו לשמונה ימים, והסרת הערלה בטרם עת, כמוהו כביטול קיום המצווה לכשתבוא. 

2.וביתר ביאור: 

חיוב מצוות ברית מילה חל על כל הזכרים כולם. כל זכר בהגיע לגיל שמונה ימים מחויב לעשות ברית מילה. 

אלא שאם נחתכה ערלתו קודם לכן, הרי מחד גיסא לא קיים מצוות ברית מילה בחיתוך זה, ומאידך, בהגיע יום השמיני יחול עליו חיוב לעשות ברית מילה (כריתת ברית עם אלוקיו) כשאר זכרי ישראל, ודא עקא שאין לו אפשרות לקיים זאת, משום שאין בו ערלה פיזית לקיום ברית המילה. 

נמצא שבהעדר ערלה אנוס הוא בקיום המצווה, ואין זה "פטור מחיוב המצווה" אלא רק כאנוס מלקיים חיובה בדומה לאדם שחתך את ידיו ואין לו יותר "זרוע להנחת תפילין", שאינו נחשב "פטור" מחיוב מצוות תפילין של יד, שבאמת מחויב בכך כשאר ישראל, אלא ש"אנוס" מלקיים מצווה זו בהעדר זרוע להניח בה תפילין. 

דהנה מצוות ברית מילה, עניינה לא רק "הסרת הערלה" בלבד, שאז היה במשמע שחיובה חל ביום השמיני רק למי שקיים בו "מציאות ערלה", אלא באמת כל זכר מחויב בה, שמצוותה "כריתת ברית" (כפשוטו: "כריתת ברית עם אלוקיו"), ואופן קיומה רק בכריתת הערלה, ומי שמחסיר את ערלתו שלא באופן של "כריתת ברית מילה" (כהסרת ערלה לפני יום השמיני), הרי אינו יכול לממש קיום חיוב שחל בו ביום השמיני כשאר זכרי ישראל, כך שיהיה מחויב אך בלי קיום העשה. 

ומכאן איסור מילה קודם זמנה – לדעת המשנה למלך – משום שפועל בידיים ביטול מצוות עשה ממש, בכך שמביא למצב המונע יכולת לקיימה למרות שיחול בו חיוב לקיום מצווה זו. 

בשונה כמובן מחותך כנף הטלית, שכלל לא יחול עליו חיוב עשה כשילבש עתה טלית זו בת ג' כנפות, שהרי אין חיוב ציצית רק בלובש טלית בת ד' כנפות, והוי "פטור" בחיוב המצווה, ולא שאנוס בקיום מצווה זו. 

וכן מי שמשבית את חמצו קודם ערב פסח, לא יחול עליו מצווה כלל בערב פסח, משום שכל המצווה להשבית חמץ לאדם שברשותו חמץ. 

ואכן אין כלל איסור לפעול שיהיה לא מחויב במצוות עשה. אמנם איסור יש לגרום שיהיה אנוס בקיום חיוב מצוות עשה -אם חיוב המצווה יחול בו בכל מקרה (כחיתוך הערלה קודם זמנה). 

ולפי זה נאמר, שיסוד מחלוקת המשנה למלך והמנחת חינוך הוא, האם ברית מילה מצוותה רק ב"בעלי ערלה", ולכן אין כל מניעה להביא עצמו להיות "לא בעל ערלה" ואז לא תחול עליו המצווה כלל ביום השמיני (כהסרת כנף הבגד), וכדברי המנחת חינוך (ולכן כל ראיותיו סובבים במצוות בדומה לזה בלבד כד' כנפות בציצית). או שבאמת כל זכרי ישראל נצטוו בה, אלא שאין אפשרות לקיימה רק באופן של כריתת הערלה. ולכן אסור לעשות זאת [כחיתוך זרוע להנחת תפילין] וכדברי המשנה למלך. 

3. יש שהציעו שהכתוב: "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ" (ויקרא י"ב) משמעותו לא רק חיוב מצוות עשה, אלא הוי בנוסף כעין "לאו הבא מכלל עשה", כאמרו "רק ביום השמיני ימול בשר ערלתו", ואם כן הרי "איסור עשה" מפורש לא למולו קודם ליום השמיני. 

כמובן שבציצית לא נאמר "איסור עשה" זה, שאף אם אסור ללבוש בגד ד כנפות בלא ציצית משום שעובר על מצוות עשה, מ"מ אין משמעות הכתוב כלל שאסור לבטל בגד של ד' כנפות ולהפכו לג' כנפות. 

וכן "תשביתו" למרות שמצווה בקיום מצוות "תשביתו" אם קיים אצלו חמץ לאחר חצות ערב פסח, מ"מ ואין משמעות שיש איסור להשביתו קודם לכן. 

4. נעיר בצידו: 

"לאו הבא מכלל עשה" בעלמא מיירי בסוג עשה שכל עניינו רק האיסור ולא קיום העשה, משום שברור לנו שאין מצווה חיובית בעשה, כמו "והוא אשה בבתוליה יקח", שדרשו חז"ל שאין באמת חיוב לכהן גדול לשאת אשה בתולה ואף לא לשאת אשה בכלל, אלא שרק "איסור עשה" כאן שלא ישא לא בתולה. וכן "דור שלישי יבוא להם בקהל ה'" לגבי מצרי, שאינו מצוות עשה, שאין מצווה לשאת ישראלית, אלא רק שהוא "לאו הבא מכלל עשה" בלבד, שאל לו לבוא בקהל לפני דור שלישי. 

[אכן כל היכא שמבטל את המצווה בזמן שהתחייבת בה - ביטולה נחשב כאיסור כעובר על עשה, כמו מצוות עינוי יום הכיפורים, שקיימת מצוות עשה להתענות, ואם תאכל הרי לא קיימת מצוותה ובטלת זאת בקום ועשה]. 

ואי נימא כדלעיל, הרי שיש לנקוט שבציווי העשה "וביום השמיני ימול בשר ערלתו" קיימים שני עניינים: גם תחולת העשה -שמצווה למולו ביום השמיני, ואכן אם עבר ולא מל בשמיני ואילך עובר בעשה. ובנוסף גם כיוונה התורה לומר "אל תמול אותו קודם לכן". ואכן משמעות לשון המשנה למלך לכאורה מורה שם שכוונתו שקיים כאן באמת "לאו הבא מכלל עשה" 

וצ"ע דמי יימר, דילמא כוונה התורה רק  לומר שביום השמיני מצווה למולו ותו לא, כשאר מצוות העשה. ומעיון ביתר דבריו במשנה למלך שם, שלכאורה באמת אין זו כוונתו  [ראה דבריו בהתייחס לדעת הרמב"ן שאין  בני נוח נהרגים על ביטול עשה], אלא כוונתו שמל בלילה או קודם יום השמיני עבר על פרטי הלכות העשה, ומבטל בכך את העשה, והוי כשאר מבטל עשה. 

5. באופן דומה יש מחברי "חילוקא" שטענו, שמשמעות הכתוב "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ", שקיים בעשה זה מצוות המתנה [כעין מניית הימים] בכדי להגיע ליום השמיני ואז למולו, ואם כן המונע המתנה זו בביטול ערלתו, הוי כמבטל את מצוות העשה. ומשכך אין לדמות זאת לשאר מקומות. 

6. עוד יש שטענו – ואף זו בכמה הדגשים והטעמות – שיתכן שאף אם לא נקטינן בשאר מצוות עשה שביטול ההתכנות לקיום העשה –טרם שהגיע מועד חיוב המצווה, שיש בדבר איסור גמור כביטול מצוות עשה ממש. מ"מ כאן שונה הדבר, משום שפועל ישירות ב"גופו של מצווה" בערלת גופו, את ביטולה של המצווה העתידה לבוא –משכך חמור הדבר טפי, ולא דמי לבגד ד' כנפות וכדומה שאינו אלא המחייב לקיום המצווה ולא גופו של מצווה ממש -שהוא הציצית. וכן השבתת חמץ קודם זמן חיובו, שאינו בגופו של מצווה ישירות, אלא כפעולה עקיפה למנוע התכנות קיום המצווה שלא יהיה אז חמץ ברשותו. 

7. ובאופן נוסף יש שהציעו [ואף זה בכמה הדגשים], ברגע שתינוק נולד כבר חל בו עתה חיוב לקיום מצוות מילה ביום השמיני, משום שמילת יום השמיני איננה תאריך או שעה ביום כשאר מצוות הזמניות שטרם הגיע זמנם, אלא המתנה גילאית בלבד המורכת ובנויה על שבעת הימים שחלפו בו בדווקא, ובהגיע יום השמיני אז יש לקיים המצווה בו. ולכן נחשב כבר עתה בלידתו כ"בר חיובא" לגבי מצוות מילה זו, ובהסרת הערלה מונע את אפשרותו לקיום מצווה זו, בא בשעה שכבר מחויב במצווה זו. 


לע"נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע"ה 



הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.