להכניס עצמו לאונס - ביטול מצוות עשה – ציצית - כיסוי הדם


1 דקות קריאה
03 Aug

ראה בפסקי המרדכי מנחות בהלכות קטנות, סימן תתקמ"ד, שמביא את פסק הר"י (מבעלי התוספות) לפיו מי שבשבת נפסקו לו חוטי הציצית, מותר לו ללבוש טליתו כך בלא ציצית.

הטעם לכך הוא, היות ויש איסור לקשור את חוטי הציצית בשבת חשיב ליה אונס בקיום המצווה.

ומבאר המרדכי בדעת הר"י דהואיל ומצוות ציצית היא "מצוות עשה", אם כן בשבת דיש איסור לקשור החוטים הוא "אנוס", ומשכך אין מניעה ללבוש הטלית בלא ציצית, למרות שאינו מקיים מצוות ציצית.

ברם, אם היה "איסור" ללבוש ד' כנפות בלי ציצית, באמת היה חייב לפשוט טליתו.

מהדברים הנ"ל של המרדכי עולה, שמותר לאדם לכתחילה להכניס עצמו למצב בו על פי הדין יתחייב במצוות עשה, אפילו אם יודע כי בפועל לא תהיה בידו היכולת לקיים המצווה.

לעניין זה ראה גם בשו"ע ובב"י או"ח ס' י"ג, שמביא את דעת המרדכי הנ"ל.

ראה גם בט"ז ועולת תמיד, דלדעת השו"ע מותר לכתחילה. [לעומת זאת דעת המ"א והמשנ"ב שיש איסור דרבנן ולפיכך, ההיתר קיים במקום בו יש חשש של כבוד הבריות בלבד.]

והנה, ראה משנה במסכת ביצה, פרק א' משנה א' (ובגמ' שם דף ו'- ז' ע"ב) דאם יש לאדם עפר מוכן ביום טוב, מותר לו לשחוט חיה ועוף ביו"ט ויכסה את דמם בעפר מוכן זה. 

אבל, אם אין לו עפר המוכן מבע"י, אסור לו לשחוט ביום טוב, שכן לא יוכל לקיים את מצוות כיסוי הדם ומבטל מצוות עשה.

אם כן, נמצינו למדים, כי אסור  לאדם להכניס עצמו למצב של חיוב מצוות עשה באין יכולת בידו לקיים המצווה.

לעניין דין זה של שחיטת חיה ועוף ביום טוב ראה רמב"ם פרק ג' משביתת יו"ט; שו"ע או"ח ס' תצ"ח סע' י"ד, ושו"ע יור"ד ס' כ"ח סעיף כ"א.

ויקשה לדעת המרדכי ודעימיה מאי שנא:

בין: מצוות עשה של ציצית, דלגביה אמרינן כי מותר לאדם לכתחילה (להני פוסקים) להכניס עצמו למצב בו יהיה חייב במצווה, כלבישת ד' כנפות בשבת ללא ציצית - ואפילו שיודע מראש כי יהיה אנוס מלקיים המצווה.

לבין: מצוות כיסוי הדם בשחיטה, דלגביה אמרינן כי אסור לאדם לשחוט חיה או עוף ביום טוב, כשיודע כי לא תהיה בידו היכולת לקיים מצוות כיסוי הדם.


(קושיית הגרש"א אייגר בגיליון מהרש"א יו"ד סימן כ"ח)

סיכומי תשובות שהתקבלו מרבני וחברי פורום מכון חילוקא:


1. יש שהשיבו שמצוות "כיסוי הדם" מישך שייכי ל"מצוות שחיטה" ומהווה כעין השלמה ו"גמר השחיטה" (הלא לכתחילה השוחט צריך לכסות) וכן כתבו הרא"ש והטור ס' י"ט דהוי "גמר מצוות שחיטה". ומשכך, אף אם מותר לאדם להכניס עצמו לחיוב מצוות עשה כשיודע שיהיה אנוס מלקיימה, כל זה דווקא בציצית וכדומה. אך כשעושה שחיטה בלא כיסוי הדם, הרי כביכול מקיים מצוות שחיטה גופא "שלא כתיקונה" ואין לשחוט כך לכתחילה. (כמדומני שכעין זה כתב האביעזרי בישוב קושיא זו).

אכן הדברים עדיין צ"ב, לו יהי שמשויך כיסוי הדם לשחיטה – כמצווה הבאה בעטיה של השחיטה אחריה ובעקבותיה, ברם, מצווה בפני עצמה היא, אינו משלים השחיטה, והעדרו אינו פוגם בה, וכפי שכבר כתב הרמ"א שם (יור"ד ס' כ"ח סעיף א') "והכיסוי מצווה בפני עצמה, והשחיטה כשרה אף אם הזיד ולא כיסה" וכהדגש הט"ז שם יעו"ש.

2. יש שהשיבו שכיסוי הדם הינו חיוב ב"חפצא" של הדם השפוך והמגולה, כלומר מציאות היות הדם שפוך ומגולה – זוקקת תיקון, תיקונו בכיסויו, הלא חזינן שאם השוחט לא כיסה חייב כל עובר ורואהו לקיים מצוות כיסוי הדם ולא להשאירו כך מגולה. בשונה ממצוות ציצית שאינה אלא חיוב על הגברא כ"מעשה מצווה" בלבד, בשעה שלובש ד' כנפות שיהיה הבגד מצויץ.

ומשכך, על אף דחזינן שמותר לו לאדם להכניס עצמו לחיוב מצוות עשה כשיהיה אנוס מלקיימה, כל זה רק בציצית וכדומה, היות ואנוס הוא מלקיים המצווה, מה בכך שמכניס עצמו לחיוב מצווה, אין בכך לתא דאיסור כלל. לא כן, שחיטה הגורמת דם מגולה מבלתי יכולת לכסותו, כמציאות פגומה הדורשת תיקון בעצמותה, אל לא לאדם לגרום בידיו "קלקול" הדורש תיקון.

3. יש שטענו שהיות ושחיטה ביום טוב – היתר מיוחד הוא לצורך אוכל נפש, אין ראוי להתיר זאת (לכתחילה על כל פנים) אלא כשהשחיטה כדינה וכהלכתה, ומשכך כל כה"ג שהדם לא יכוסה אין להתיר לשחוט כך ביום טוב.

לפי זה יצא שאם השחיטה תהיה ביום חול, ואין לו דרך לכסות כלל את הדם כאונס גמור, נתיר לו לכאורה לשחוט בלי לכסות כפי שאנו מתירים ללבוש ד' כנפות (אף ביום חול) כשמנוע לחלוטין לקשור חוטי ציצית.

דא עקא, דהא פסק השו"ע יור"ד ס' כ"ח סעיף כ"א "מי שאין לו עפר לכסות – לא ישחוט" – גם ביום חול כמובן. ומשמע בפוסקים שכ"ז אף באונס גמור, חוץ מהולך במדבר או בספינה שהתירו לו בתנאים מסוימים, יעו"ש.

4. אכן יש שהעירו בצדק שקושיית המיזם לא אמורה היתה להתמקד בהיתר ד' כנפות בשבת למול איסור שחיטה ביום טוב כשאין לו עפר מוכן, אלא – היתר לבישת ד' כנפות אף ביום חול כשאין יכולת להשיג חוטי ציצית, למול איסור שחיטה ביום חול כשאין יכולת לכסות. אף ציינו שכך העמיד גליון מהרש"א את קושייתו.

טוב העירו. ברם דין זה שיום חול כדין שבת לגבי היתר ד' כנפות בלא ציצית בהעדר יכולת (וכוונת המרדכי בסתמא שיכול להשיג ביום חול). על אף שהמג"א כך כתב, והמשנ"ב הביאו בסוף סימן י"ג, לא ברור דבר זה על כו"ע (יעוי' פרמ"ג אשל אברהם שם סוף ח' בשם א"ר), וכך משמע פשטות לשון המרדכי ד"ביום חול בוודאי אסור דמבטל עשה". אף גליון מהרש"א מוסיף "ולכאורה הוא הדין בחול כשאי אפשר לו להשיג ציצית", נזהר בלשונו לומר רק "לכאורה", ולא קבע כן בפסקנות גמורה משמע שיש מקום לחלק בין חול לשבת.

כלומר יש מקום לומר שדווקא בשבת קיים היתר לבישת ד' כנפות בלא ציצית ולא ביום חול אף באין יכולת. ולכן יותר "קולע" להציב קושיא זו ב"מניעה מחמת ציווי התורה – ציצית למול כיסוי הדם".

והטעם לכך טמונה בתשובת החברים כדלהלן:

5.  יש שטענו שיתכן וכל היתר המרדכי דווקא בשבת, משום שהתורה "אוסרת לקשור" את חוטי הציצית, ולכן הוא אנוס בציווי ה' מלעשות ציצית בבגדו ופטור לגמרי מהמצווה. משא"כ ב"יום חול" שבעיקרון יכול היה לקשור, אלא שסיבה טכנית מונעת השגת חוטי הציצית, ובהך לא מיירי המרדכי אדרבה כתב שם "אין להתיר ללבוש ביום חול דעובר על ועשו להם ציצית".

ונימא לפי זה, ששחיטה ביום טוב באין עפר מוכן, על אף שמנוע מלכסות כמו"כ מחמת ציווי השם, מ"מ אין זו אלא כמניעה טכנית, היות והמצווה אינה דורשת את פעולת החפירה אלא את פעולת הכיסוי, ואם עפר מוכן לפניו יכסה אף ביום טוב. אשר על כן אין לראות זאת כ"פטור" גמור מצוות כיסוי הדם בשונה מקשירת ציצית בשבת.

ברם,כאמור תרוץ זה לא יכון לפוסקים שהיתר המרדכי מיירי אף ביום חול באין יכולת להשיג חוטי ציצית, כנ"ל.

 6. יש שטענו – בצורה כזו ואחרת – ששונה מכניס עצמו לחיוב ציצית – שהתיר המרדכי כל כה"ג, ממכניס עצמו לחיוב כסוי הדם שלא התירו כל כה"ג.

יעוי' במשמרת חיים (חלק א' ציצית י"ז) שהציב זאת כך: לא לבישת ד' כנפות מחייבת ציצית, אלא "כסותך" מחייב כמו שנאמר "גדלים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך", "כסותך" נקרא רק כשלובשה, נמצא שמה ש"כניסתו לחיוב המצווה מבלתי יכולת לקיימה" נעשה בעקיפין וכ"גורם" והתירו זאת. לעומת זאת שחיטה יוצרת במישרין "דם מגולה" המחייב את המצווה, ולא התירו פעולה ישירה המחייבת מצווה מבלתי יכולת לקיימה.

7. תירוץ נפלא של הקהילות יעקב (מנחות כ"ג): באמת אין להתיר "הפסד מצוות עשה" לא בכיסוי הדם ולא באף מצווה, אלא שומה על האדם להמתין ולחכות ל"שעת כושר" שיוכל לקיים את המצווה ולא לאבדה בידיים. ולכן אל לו לאדם לשחוט ביו"ט כשאין לו אפשרות לכסות את הדם, אלא ימתין עם השחיטה עד שיוכל לקיים מצוות כיסוי הדם בחיה ועוף זה.

שונה הדבר לגמרי במצוות ציצית. הלא כל רגע רגע שלובש את הבגד מתחייב בציצית כמצווה נוספת רב פעמית עד אין ספור באותו בגד, והרי גם אם לא ילבש את הד' כנפות עתה בשבת וימתין ל"שעת הכושר" – יום חול – שיוכל להטיל חוטי ציצית, הן לא ירוויח קיום מצווה נוספת בבגד זה, דהלא ההיתכנות לקיום מצוות ציצית בבגד זה כעת בין כך אין לו (נמצא שאינו "מאבד מצווה"), וקיום מצוות ציצית אחר כך ביום חול בין כך יש לו, בין אם ילבש כעת ובין לא. לכן אין מניעה ללבוש בשבת כי באמת "לא מפסיד את קיום המצווה בבגד", הן מחר יוכל עדיין לקיים מצווה בבגד זה.

לע''נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע''ה

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.