לומר "גוי אני" - במקום פיקוח נפש


1 דקות קריאה
27 Jul

ראה בשו"ע חלק יו"ד סימן קנ"ז סעיף ב' שפוסק כי אסור לאדם לומר שהוא עובד כוכבים כדי שלא יהרגוהו. 

אולם, מותר לאדם לשנות מלבושו, בשעת הגזירה,  כדי שלא יכירו בהיותו יהודי. זאת היות ואינו אומר כי הוא עובד כוכבים. 

וראה ברמ"א במקום שפוסק כי למרות שאסור לאדם לומר כי הוא עובד כוכבים, מכל מקום, יכול הוא לומר להם זאת בלשון המשמעת לתרי אפין - ואפילו שעובדי הכוכבים יבינו מאמירתו זו כי עובד כוכבים הוא.

עוד פוסק הרמ"א, דאם יוכל להטעות העובדי כוכבים עד שהם יסברו כי הוא עובד כוכבים גם כן שרי.

בטעם האיסור ראה בספר החינוך, שם במצווה כ"ה, דכותב כי איסור זה כולל כל אמירה שעניינה חוסר אמונה בה', יחודו ותרי"ג מצוותיו.

 ובזה הלשון: "ואם יושאל עליו ישיב לכל שואל שזה יאמין לבו, ולא יודה בחילוף זה אפילו יאמרו להרגו. שכל זה מחזיק וקובע האמנת הלב כשמוציא הדבר מן הכח אל הפועל, רצוני לומר כשמקיים בדברי פיו מה שלבו גומר."

לעניין הלכה זו, ראה ספר "תורת חיים" (הגרא"ח שור, עבודה זרה י"ז ע"ב) שכתב: "כבר שמעתי על גאון אחד מן הקדמונים" שבעת הפרעות הסתיר את זהותו היהודי, ולשאלת חוקריו "האם יהודי אתה?": השיב בגרמנית: 'Ich bin kein Jude' שמשמעותו בגרמנית "אני לא יהודי", אמנם בלבו פירש "כן יהודי" כמשמעותו בלשון הקודש, בהסתמך על פסק הרמ"א לעיל, שיכול לומר לשון המשתמע לתרי אנפי, והעכו"ם יבין שהוא עובד כוכבים, והוא מכוון לדבר אחר. 

לעניין זה ראה גם בספר "הרב מפריז" (מאת הרב שמואל אלברט) שבעת החלת ממשלת וישי בצרפת, כשפנו בשאלון לתושבי פאריז "מהי דתך?" היו חסידים ואנשי מעשה שהשיבו: "אורתודוקסי" כשהחוקר כמובן מבין ורושם "יווני אורתודוקסי" בשעה שהיהודי הנשאל מכוון בליבו "אורתודוקסי יהודי"...

בשנות ראינו רעה, ימי הזעם של השואה האיומה והנוראה, רבים וטובים הסתתרו בינות לגויים ושינו את זהותם היהודית. ברי, שלעיתים אין די באמירת סתמית כדלעיל, ולא אחת נדרש היה משום פיקוח נפש אמירה ברורה ומפורשת יותר שאינה משתמעת לשתי פנים (לכאורה) שאינו יהודי אלא גוי גמור.

והנה, למרות כל האמור,  ראה ספר "בינת נבונים"  עמ' י"א-י"ב, המתאר אירוע בריחה של קבוצת יהודים ובהם מורי הוראה, ממונקטש ומפולין הכבושה להונגריה. מורי ההוראה הורו היתר לקבוצתם להתחזות לפליטים גויים – לרבות אמירה מפורשת "גוי אנוכי" וכו' . ראה שם שאף יידעו את רבי מיכאל דוב ויסמאנדל זצ"ל בבריחה זו. 

בקשר עם סיפור זה ראה בספר "אורייתא" כ"א "השואה" עמ' קי"ג-קי"ט, ועמ' תל"ז-תס"ב – כתבי עדויות ארבעה רבנים מקבוצה זו.  

ויקשה לדעת "הבינת נבונים" ולמורי הוראה שצידדו בשיטתו,  מאי שנא:

בין: מצב בו אדם מצוי במקום פיקוח נפש - בסתמא, שלא באירועים כדוגמת "השואה" - דאסור לו לומר גוי אני" וכפי שנפסק בשו"ע המובא לעיל.

לבין: אירועים  כדוגמת ה"שואה" וכיוצ"ב דמצינו שיש מורי הוראה שהתירו לומר "גוי אני" כדי להציל נפשם.


סיכומי תשובות שהתקבלו מרבני וחברי פורום מכון חילוקא:


1. ראשית: נדגיש שחלילה וחלילה אין בכל הנאמר "התדיינות" האם כראוי עשו הנרדפים הקדושים והטהורים כשאימת להב החרב על ראשם באומרם "גוי אנוכי" במצור ובמצוק, וכבר האריכו הראשונים והפוסקים לעיין היטב ולהשתדל למצוא צדדי היתר וזכות כהנה וכהנה אף באנוסי השמד, כדברי הרמב"ם באגרת קידוש השם כידוע. אין כאן אלא שיח תורני "לפלפולא בעלמא" כדרכה של תורה. (וברי שאין להסיק מכל הנאמר לא "חומרא" אף לא "קולא").

2. שנית - נחדד: בפשטות שני גדרי הבנה עולים לכאורה מדברי הראשונים ביסוד האיסור באמירת "גוי אנוכי" אפילו במקום פקו"נ. יתכן שהיישובים שנאמרו תלויים בדעותיהם:

  • רא"ש ע"ז פרק שני אות ד'  "...אין לדקדק מכאן שיהא מותר לישראל לומר עובד כוכבים הוא כדי שלא יהרגוהו, דוודאי כופר בעיקר הוא, דכיוון שרוצין להרגו אם לא יהפוך לדתם ויהיה עובד כוכבים כמותם, ודאי כשאומר עובד כוכבים הוא, הודה לדתם וקיבל עליו אלוה שלהן..."

  • ספר החינוך מצווה כ"ה "...וענין האמונה הוא, שיקבע בנפשו שהאמת כן (מה שכתב לפני כן: שיש אלו-ה אחד, והוא הוציאנו ממצרים ונתן לנו את תורתו), ושאי אפשר חילוף זה בשום פנים. ואם יושאל עליו ישיב לכל שואל שזה יאמין לבו! ולא יודה בחילוף זה אפילו יאמרו להרגו!. שכל זה מחזיק וקובע האמנת הלב כשמוציא הדבר מן הכוח אל הפועל, רצוני לומר כשמקיים בדברי פיו מה שלבו גומר."

3. בשימת לב: מהרא"ש ודעימיה משמע שיסוד האיסור מכיוון שרוצים להרגו אם לא ימיר את דתו לדתם, הרי כבר בעצם אמירתו ניכר ש"הודה לדתם וקיבל עליו אלוה שלהן". כלומר קיימת באמירתו מעין "המרת דת" מסוימת – והיא סיבת האיסור.

לעומת זאת, מדברי ה"חינוך" להדיא משמע שאין האיסור משום "המרת דת" מסוימת, לא מיניה ולא מקצתיה. אלא שמצוות האמונה דורשת ומחייבת שהאדם בכל מצב יקיים בפיו את אמונת לבו (כל עיקרי האמונה!) ולא יתכחש לאמונתו בפיו לעולם, ואפילו שלבו בל עמו כי מאמין בכל לבו, ואפילו אם רוצים להרגו, אלא "ישיב בפיו לכל שואל שזה יאמין לבו!"

4. רבים אמרו – איש איש בדרכו ובסגנונו – אך הרוח העולה מכולם, ששונה תקופת השואה שרדיפת היהודים איננה על בסיס "אמונה" ו"דת", כי אם רדיפה על בסיס גזעי, לעקור כל "זרע יהודי" מהעולם, הכחדת האומה מכל וכל, לרבות אתאיסטים, קומוניסטים, בונדיסטים, מומרים וכו'. אף לא ייחלו וחפצו הרודפים בהמרת דתם, ולא חפשו המתחבאים בצד הארי אלא פתרונות ותחבולות להסוות גזעם היהודי ולהתחזות לגוי. משכך אין כאן איסור אמירת "גוי אנוכי", בשונה מפסק השו"ע במקום ובזמן שכופים על המרת דת ורוצים את הודאתו לדתם.

על פניו נראה שיתכן לקיים חילוק זה – אך לדעת הרא"ש, לא לדעת החינוך לכאורה, כנ"ל.

כדבריהם ניתן לראות גם מדברי הגר"י זילברשטיין (חישוקי חמד ע"ז) משמו של הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שיהודי שצעק למחבל "אני ערבי!" וניצלו חייו, נראה שלדעת הרא"ש לא עבר איסור. (אך נשאר בצ"ע – אולי משום דעת ה"חינוך" כנ"ל).

5. יש שטענו כשמתחזה לגוי, ונראה לגוי שגוי עומד לפניו, אין כלל איסור באמרו "גוי אנוכי".

צ"ע. שמדברי השו"ע משמע שכל ההיתר במתחזה לגוי, היות ולא אמר בפיו שהוא גוי, אלא הגוי מסיק מדנפשיה שגוי עומד לפניו, אך עצם ה"אמירה" אסורה בכל מצב, ובאמת כך כתב שם בחיבורו בית יוסף שם להדיא! יעו"ש.

6. עוד יש שטענו שכל האיסור רק באומר על עצמו, אך אין איסור באופן שכל אחד יאמר על חברו "גוי הוא".

טעמא דמסתברא הוא. אך יש לעיין בדברי הב"ח ס' קנ"ז (שהש"ך שם מפנה לדבריו), האם מדבריו שם יצא להיתר (במתאם שיהודי אחר יאמר עליו) או אדרבה לאיסור.

7. יש שטענו שיתכן ש"נצרות" (לפחות פלגים מסוימים בה) ובוודאי "אסלאם" אינם נחשבים כע"ז גמורה. ומשכך לא על זה נאמר האיסור.

כמדומה שהסכמת הפוסקים שנצרות נחשבת כע"ז גמורה (הפרוטסטנטים מאמינים בשילוש כקתולים, ההבדלים הם אחרים). ולבר מהכי, הנידון האם "הנצרות והאסלאם" כמוהם כע"ז, אינה אלא בייחס לאומות העולם שאינם מצווים אלא להאמין בה' (ויש שמתירים להם אף אמונה בשיתוף), איננה כלל בנוגע ליהודי בחיובי אמונתו, שכן בראשונים ובפוסקים נפסק ש"כפירה" בעיקרי היהדות לרבות אמונה "בתורה ומצוות מהשמיים" ו"תורה לא תהיה מוחלפת" כמוה כ"המרת דת" לרבות לחיוב ייהרג ואל יעבור.

 8. אם כי בדומה לזה כתב הגרי"א הרצוג (שו"ת היכל יצחק אבן העזר ב' סימן פט), חוכך בה ואינו מכריע:

"...לפי מיטב ידיעתי עשו את עצמם ל"אריים" לאו דוקא ל"נוצרים", וכלום אי אפשר היה ל"אריים" להיות כופרים בע"ז? ומשום זה בלבד איני יודע בבירור שנקראים מודים בע"ז. ומה שמפורש בשולחן ערוך קנ"ז וכו', שאני, שבימיהם לא היה במציאות גוי שאינו מודה בע"ז... וכיון שאמר שהוא גוי הרי הודה בפיו בע"ז, וכך הבין הגוי שהיה מוכן להורגו. משא"כ בימינו שיש שלא משתעבדים לשום דת, אלא שיש לומר שכיוון שרובם של הגויים השתייכו לדתם, הרי זה כמודה בדתם, ועדיין יש להתבונן בזה..."

ושוב, לכאורה יועיל רק לדעת הרא"ש – לא לשיטת החינוך.

9. עוד יש שטענו במיזם, שיתכן וכאשר רוצים להכחיד את כל עם ישראל כולו, שמא כללים אחרים כאן להצלת ישראל, שהרי אם חלילה נכחד עם ישראל כיצד תתקיים האמונה? – קיום עם ישראל הוא קיום האמונה!... עדיין צ"ב.

10. בהקשר לבריחה ההיא מונקטש להונגריה תוך התחזות לנוצרים, בקובץ אורייתא (כרך כ"א – שואה) משמע שההונגרים חברי וועדת ההגירה ידעו מראש שיהודים ניצבים לפניהם, ובהקדם דאגו לשחדם... חברי הוועדה ידעו אפוא שכל דבריהם "פולנים נוצרים אנחנו" אין בה כי אם "הצגה" ל"פורמליות" בלבד. ומשכך יתכן ואין כלל איסור בדבר, ולא מבעי לדעת הרא"ש אלא אף לדעת החינוך! כי באמת אין כאן אמירה גם ביחס ל"שומע", אלא הכול "הצגה מבוימת" (כלום, יש איסור להיות ה"שחקן" שמציג את "היהודי המומר"?!....), והצהרה זו – לעיני כל חברי הוועדה –אינה אלא למילוי פרוטוקול בלבד!

11. עוד צד להתיר, הלא נפסק בשו"ע וברמ"א שאמירה שיש בה "תרתי משמע", והגוי בוודאי יבין שכוונתו לומר "גוי אני", והיהודי יפרשו במשמעות אחרת – מותרת היא! כמו: 'kein Jude' - שמתכוון בלבו "כן יהודי".

משכך אף נאמר הלא באומרו "כריסיטאן אנוכי" הגוי בוודאי יפרשו "נוצרי אנוכי", הוא לעומת זאת יפרשו בלבו כמשמעותו המילולית בלטינית "משיחי אנוכי" ומדוע לא? הלא כולנו מאמינים בביאת משיח צדקנו, ובכלל משיחה ענינה "גדולה" – אתה בחרתנו מכל העמים, הננו בחירים, גדולים ונישאים מעל כל גויי הארצות...

וכן באומרו "קתולי אני" הגוי יבין את אשר יבין, הוא בלבו יחשוב את הביאור המילולי היווני שמשמעו: "אוניברסלי". למה לא? אני יהודי אוניברסלי, ממש כדברי האנטישמיים נמנה אנוכי על "היהדות הבינלאומית"...

לע"נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע"ה

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.