לימוד תורה בתשעה באה בדברים הרעים – האם יש חיוב?


4 דקות קריאה
27 Jul
27Jul

נערך והוגש ע"י רבני המכון הרה"ג ר' אביעד טרופ ור' דוד גולובנציץ שליט"א

פרשת דברים (חזון) - תשפ"א  //

ראה שיבולי הלקט סדר תענית ס' רס"ט דבביא בשם הגאונים שאין לברך ברכת התורה בתשעה באב משום שפטור מלימוד תורה. 

וראה שם שבעל שיבולי הלקט עצמו חולק על דעות אלה וסובר שיש לברך ברכות התורה היות שעל פי ההלכה מותר ללמוד תורה בדברים הרעים שבירמיה, מגילת איכה, קינות, איוב וכיוצ"ב וכדאיתא בתענית ל' ע"א. (ונפסק בטור ושו"ע או"ח ס' תקע"ד סע' א'). 

לעניין זה האם יש מצוות לימוד תורה בתשעה באב בדברים הרעים או רק שרשאי ראה: 

טור בסימן תקנ"ט בשם אבי עזרי שבאמת אין מצווה ללמוד בתשעה באב אף לא בדברים הרעים אלא זו רק רשות, וכן פסקו במפורש כף החיים ס' תקנד ס"ק י', שבט יהודה ופוסקים רבים נוספים, שפטור לגמרי מלימוד תורה אלא רק שרשאי בדברים הרעים. 

לעומת זאת, דעת הערוך לנר תענית ט"ו ע"א, שדה חמד בין המצרים ס' ב' אות י"ב, אמרי צבי ס' ק', ערוך השולחן ס' תקנ"ד אות א' ופוסקים נוספים, שבוודאי יש חיוב ללמוד תורה בתשעה באב, שהרי מקור דין זה שאסור ללמוד תורה בתשעה באב הוא הברייתא במסכת תענית דף ל', ושם לא כתוב שפטור מלימוד תורה, אלא רק שאסור ללמוד תורה דעלמא ומותר ללמוד תורה בדברים הרעים, חוזר הדין אפוא שמחויב לקיים מצוות לימוד תורה - כשאר ימות השנה - בדברים הרעים מיהא, ומשכך תמהו מדוע שתעלם מצוות לימוד תורה לדעות הפוטרות מכל וכל?... 

וקשה, לדעת הני פוסקים, מאי שנא: 

בין:.כל ימות השנה שחייב ללמוד תורה ואין לבטל מצוותה. 

לבין: תשעה באב שלדעתם אין חיוב מצוות לימוד תורה כלל, למרות שלכו"ע רשאי ללמוד בדברים הרעים ומ"מ אינו מחויב בכך. 


סיכומי תשובות לשאלת "חילוקא" האחרונה – ע"פ החברים המשיבים: 

1. רבים השיבו בכיוונים דומים העולים לדרך אחת ואיחדנום : 

עיקר מצוות לימוד התורה ללמוד מתוך ערבות, הנאה והשתעשעות בדבריה ובחכמתה, לא בכדי ניסחו חז"ל בברכת התורה: " וְהַעֲרֶב נָא ה' אֱלֹקֵינוּ אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל." שכן ערבות לימודה הינה חלק מהותי בלתי נפרד מצורת לימודה וקיום מצוותה. ומקורו מהתורה גופה שציינה במקומות רבים את חוויית השעשוע והערבות הקיימת והנדרשת בלימוד התורה: "לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי" (תהילים קי"ט) , "וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשֻׁעִים יוֹם יוֹם מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכָל עֵת." (משלי ח'), ודרשו חז"ל דקאי על התורה הקדושה, ועוד כתובים רבים. 

וכדברי האגלי טל הידועים בהקדמתו לספרו: "ומדי דברי זכור אזכור... ואדרבא כי זה עיקר מצוות לימוד התורה, להיות שש ושמח ומתענג בלימודו ואז דברי תורה נבלעין בדמו, ומאחר שנהנה מדברי תורה הוא נעשה דבוק בה... אבל הלומד לשם מצוה ומתענג בלימודו הרי זה לימוד לשמה וכולו קודש, כי גם התענוג מצוה ". 

ועיין ט"ז יור"ד ס' רכ"א ס"ק מ"ג דבת"ת לא אמרינן "מצוות לאו ליהנות ניתנו" דעיקר המצווה להנות מת"ת. ולמעשה כך כתב להדיא חד מן קמאי רבי אברהם מן ההר בפירושו לנדרים מ"ח ע"א: 

"ואיכא מאן דמקשה והיאך נאסרים לקרות בספרים, והלא מצוה היא ומצוות לאו ליהנות ניתנו, ולאו קושיא היא דלא שייך טעמא דמצוות לאו ליהנות ניתנו אלא במצוה שהיא תלויה במעשה, שכשאדם עושה אותה אינו מתכוין לדבר הנאה, שאינו עושה אותה להנאת גופו אלא לעשות מה שנצטוה מאת השם, אבל מצות לימוד, שהוא ענין ציור הלב וידיעת האמת, עיקר הציווי הוא כדי לצייר האמת ולהתענג וליהנות במדע לשמח לבבו ושכלו, כדכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב ומשום הכי אבל אסור לקרות בנביאים ובכתובים מפני שהם משמחים לבו על כרחו, הלכך לא שייך למימר במצות תלמוד דלא ניתן ליהנות, שעיקר מצותו היא ההנאה והתענוג במה שמשיג ומבין בלימודו ". 

אשר לפי זה נראה, דכאשר תקנו חז"ל לאסור לימוד תורה דעלמא שהוא באופן המענג ומשמח, על אף שהתירו לימודה בדברים הרעים המצערים [ובאופן שאינו משמח, לכן אל לא ללמוד בפלפול ומשא ומתן בראשנים ואחרונים – כמבואר בב"י, משנ"ב ופוסקים], הרי למעשה מונח כאן ביטול מצוות לימוד תורה כצורתה וכתיקונה, ולכן סברו הנו פוסקים שאין מצוות לימוד תורה בתשעה באב כלל -אף לא בדברים הרעים אלא רשות בלבד, שהרי אין זו עיקר צורת מצוותה, ואם אסרו עיקר צורת לימודה ועניינה –הרי פטרו כולה. 

2.  יש אמרו בכיוון אחר – ואף הוא בכמה הדגשים ואיחדנום -  הפוסקים הסוברים שאין כלל מצוות לימוד תורה בתשעה באב סברו שכך היה עיקר התקנה -לפטור את האבל ואת יום תשעה באב מלימוד תורה. 

יתכן והטעם לכך בדומה לאבל, כדאיתא במ"ק דף ט"ו דילפינן לה מדכתיב "האנק דום" לגבי אבלותו של יחזקאל, שעניינו "שתיקה מדברי תורה" (כמבואר בתוס' התם), ויתכן שאין זה דווקא משום התורה משמחת ומענגת [ואסור לאבל לשמוח ולהתענג], אלא משום שהאבל צריך להיות טרוד באבלו וביגונו ולהתבונן במעשיו, ואין להשיח דעתו מהאבלות, ועסק לימוד התורה אין כמותו להיות משיח הדעת מהאבלות. ולכן תקנת חז"ל לאסור לימוד התורה מכל וכל. אלא שאם לומד דברים הרעים הרי נותן דעתו באבלות שהרי בכך עוסק (ולא משום ה"תלמוד תורה" שבדבר), ולכן שרי כשאר דיבורי אבלות. ברם, התקנה לא נעקרה ממקומה שעסק התורה אין מקומו באבלים הנדרשים להיות טרודים באבלם, ואין להטיל בהם עסק התורה זולת אבלותם, ומשכך הוי פטור גורף -לשתוק מדברי תורה. 

סימוכין לכך נדייק בדברי כף.החיים תקנ"ד סק"י אשר מביא את השבט יהודה (למהרי עייש זצ"ל), שכתב: 

"מי שבאבלות, מותר לקרות באיוב ובקינות וכו',נראה דמותר ורשות קאמר שאם אינו רוצה ללמוד כלל אפילו בדברים הרעים רשאי, דאין לומר דכיון שהוא מותר חזר הדבר להיות חובה ואינו רשאי להיות יושב ובטל, דהא כתיב "והגית בו יומם ולילה", דליתא, דהא כיון דאמרו שהוא פטור מתלמוד תורה, משמע דפטור לגמרי, ואם הוא חייב לקרות בדברים הרעים ולא סגי בלאו הכי, הרי אינו פטור, עכ"ל." 

והלא צ"ע, דהא לא כתוב במפורש בגמ' (תענית ט"ו ע"א) שאבל פטור מלימוד תורה, אלא רק שאסור בלימוד תורה, וכל האיסור קאי רק ברוב דברי תורה, אך מותר הוא ללמוד הלכות אבלות ובדברים הרעים, אם כן מי יימר שקיים באבלות פטור גורף ?... 

בהכרח צ"ל לדעתם, שמשמעות דברי הגמ' מורה שאין לימוד תורה באבלים כלל ד"האנק דום" כתיב, וכביאור הראשונים (תוס' ועוד) שעניינו "שתיקה" –"שתיקה מדברי תורה" וכן "שתיקה משאילת שלום" (כדאיתא התם), ואם יכול ללמוד דברים הרעים מהו "דום"?... אלא בהכרח שלא הטילו עליו עסק התורה כלל, משום ששומה עליו להתעסק באבלותו, ומכאן יצא שחז"ל פטרוהו מכל וכל, אלא שאם מוצא דרך דברי התורה אפשרות לעסוק באבלותו ולמצות בכך אבלות זו, רשאי – כשאר מחשבות ודיבורי אבלות שעוסק בהם -דלא גרע. 

והנה על אף שאיסור לימוד תורה בתשעה באב ילפינן לה בתענית ל' מדכתיב "פיקודי ה' ישרים משמחי לב", יתכן וכוונתם לאותו עניין גופא, הואיל והתורה משמחת ומפיגה צער ויגון -אף היא משיחה דעתו מהתבוננות ביגון ומרירות החורבן, ובדומה לאיסור תלמוד תורה של אבלות. ולכן פטרהו בלימוד תורה מכל וכל, "וכדאי הוא בית אלוקינו להתאבל עליו פעם אחת בשנה", אלא שאם לומד בדברים הרעים ובענייני החורבן, הרי מקיים בכך התבוננות בענייני החורבן ולא משום עניין תלמוד התורה שבדבר [שבאמת אין מקום ל"עסק התורה" ביום זה], ולכן רשאי. 

לע''נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע''ה

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.