מילת נוכרי פסולה - מילת יתרו


2 דקות קריאה
04 Feb

נערך והוגש ע"י רבני המכון הרה"ג ר' אביעד טרופ ור' דוד גולובנציץ שליט"א

פרשת יתרו - תשפ"א // 

"וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם"

איתא במסכת סנהדרין דף צ"ד ע"א "דרש רב ויחד יתרו מלמד שהעביר חרב חדה על בשרו" 

וראה ברש"י במקום שמפרש שמל את עצמו במו ידיו. 

והנה, ראה במסכת ע"ז דף כ"ז ע"א דרב פסק כרבי יהודה, שנוכרי שמל מילתו פסולה. 

וילפינן זאת מדכתיב "ואתה את בריתי תשמור" מי שבר מילה כשר למול ומי שאינו בר מילה פסול מלמול. 

ואין לומר "דמילתו וגירותו באים כאחד" ולכן יהני, שהרי כתבו התוס' יבמות מ"ז ע"ב ד"ה מטבילין, שסדר הגיור מעכב הוא דהיינו קודם יעשה מילה ורק לאחריה טבילה. (לעניין זה ראה שו"ע יור"ד ס' רס"ח סע' א' דחייב להקדים מילה לטבילה, וברמ"א שם ב' דעות האם בדיעבד מעכב). 

וכיון שכך, נמצא כי עם המילה עדיין אינו "ישראל" עד לאחר שיטבול (וטבילה נעשית רק לאחר שתחייה המכה). 

לדינא נחלקו הפסוקים האם גר יכול למול עצמו. 

לשיטת הגהות יד שאול יו"ד סימן רס"ד וצפנת פענח מילה פרק ג' הלכה ז" ואח' גר יכול למול עצמו. 

ולעומת זאת, יש שפסקו שמילתו פסולה מכיוון דחשבינן ליה כמילת נוכרי (מנחת חינוך מצווה ב' אות י"ד ועוד). 

וקשה, מאי שנא: 

בין: הדין שנוכרי פסול מלמול אחרים שנאמר "ואתה את בריתי תשמור". 

לבין: גוי הבא להתגייר שיכול למול עצמו (להני הפוסקים כן)

לבין: גיורו של יתרו, שמל עצמו, דלכו"ע מילתו הייתה מילה כשרה.  


סיכומי תשובות לשאלה זו – ע"פ החברים הלמדנים המשתתפים במיזם "חילוקא" 

1. רבים השיבו – בכמה הדגשים העולים לכיוון אחד – אכן, אין גר עד שימול ויטבול, ומילה קודמת לטבילה (ויש הפוסקים שאם לא הקדים מעכב כמובא ברמ"א שם יור"ד רס"ח), וברי שטרום הטבילה לא השולמה גירותו, ופשיטא דאין הגר נחשב כ"ישראל" כלל וכלל. ברם, אין מעמדו כ"גוי" דעלמא, דעם ביצוע מילת הגיור מהני תחילת גירותו להוציאו מכלל טומאת עכו"ם, ואף דאכתי לכלל "ישראל" לא נכנס, דמ"מ נחשב עתה כנכנס ל"קצת יהדות", כביכול מילת הגיור "פעלה בו מחצה" ויש בו "תחילת יהדות". ואף יתכנו מספר נפק"מ בהקשר ל"מעמד ביניים" זה (כדלהלן). 

והנה על אף שגדר זה נשמע מחודש עד למאוד, מ"מ הן הראשונים כבר כתבוהו. יעוי' רשב"א ביבמות ע"א ע"א דהתקשה לשם מה בעינן ילפותא דגר שמל ולא טבל אסור בקרבן פסח, הלא דא פשיטא שהרי עד שלא השולם גירותו – גוי הוא. כדכתב שם ז"ל: 

"קשיא לי אם כן היינו עכו"ם, ואף על פי שמל הרי הוא כערל דהו"ל כערבי מהול. וליתא, דשאני הכא דמילתו לשם יהודית, ואף על פי שלא נגמר גירותו מכל מקום כבר התחיל ונכנס קצת בדת יהודית שאינו צריך אלא טבילה." 

הרי לן דמעמדו עתה: "נכנס לקצת יהדות". 

וכעין זה שו"ת הרדב"ז ח"ג תתקי"ז, שו"ת בנין ציון ובפוסקים נוספים. (ומשכך דעת רוב הפוסקים שמותר ואף צריך לשמור שבת ולקיים ניהוג מצוות אף טרם שטבל, ואין יינו כיין נסך). 

יתכן אפוא דבמעמדו זה (בין מילה לטבילה) כבר נחשב כ"בן ברית" ובר הכשר מילה הוא. 

ומעתה יובן שיכול אף למול עצמו למרות דגוי פסול למול, כגדר "באים כאחד", דעם מילת גירותו במו ידיו "באים כאחד" מקצת יהדותו (כבן ברית) והכשרו למול עצמו. 

2. עוד רבים השיבו – ואף זה בכמה הדגשים וטעמים, אף שגוי פסול למול, אין זאת אלא משום שאינו "במצוות וחיוב מילה" (ואף בני קטורה בפשטות מילתם איננה כמילת ישראל, ועיין לקמן), ומשכך אינו יכול למול תינוקות ישראלים. ברם שונה מילת הגר, מכיוון ובא בעצם מעשה זה להתגייר, ודין המתגייר להיות מהול מילת גירות ויהדות, בהחלט שייך שהגר המתגייר ימול את עצמו כקיום דינו שציוותה התורה. ומעתה שוב אין לפוסלו למילת גיורו משום שאינו "בר ברית", שהרי הבא להתגייר -זה גופא דינו כן להיות נימול מילת יהדות, ומשכך באופן זה כוחו עמו ו"בר מילה" הוא להחיל בעצמו מילת יהדות כנדרש ממנו שיתקיים בגופו מילה זו.

יש שהביאו בדומה לזה מהחתם סופר או"ח קטז. 

זאת ועוד הטעימו החברים: בהכרח שמילת גירותו הוי גם כקיום מצוות מילת ישראל, שאם לא כן (אלא הוי רק ל"גיור"), מדוע לאחר גירותו לא יצטרך שוב להטיף דם ברית והפעם לשם קיום מצוות ברית ישראל. הוי אומר: בעצם מילתו זו הלא מקיים הוא מילת ישראל כשאר עם ישראל, וברי אפוא שאם דינו להיות ב"מילת ישראל כשאר עם ישראל", הרי כוחו עמו לקיים מילה זו בעצמו (כשבא להתגייר) כשאר ישראל דעלמא –שהרי דינו להיעשות כך. 

3. יש שטענו, על אף שמילה אינה גומרת את יהדותו עד שיטבול, מ"מ יתכן ולאחר שטובל הושלמה גירותו למפרע ונחשב ישראל כבר משעת מילה. נמצא שכשמל את עצמו במו ידיו "גירותו והכשר מילתו באים כאחד". (וכמו דהיה מהני מילת עצמו לו היתה לאחר טבילה, כמבואר במנחת חינוך הנ"ל). 

דא עקא, דפשטות הפוסקים שאין הנימול נחשב כישראל גמור משעת מילתו למפרע, שהרי אם כך היה (למפרע ממש) הרי היינו צריכים למנעו מלעבור על תרי"ג מצוות במצב הביניים שבין מילה לטבילה, שהרי עומד להיות ישראל למפרע (דהלא עומד לטבול), ומשמעות הפוסקים שבמשך הזמן ההוא אין בו אלא "ניהוג יהדות" בלבד אך אינו מחויב באמת במצוות כחיוב גמור, ופולמוס היה בשעתו האם להניח לגר שבין המילה לטבילה לשמור שבת לגמרי, שהרי בן נח ששבת במיתה. וכן דנו הפוסקים האם יינו כיין נסך, עכ"פ ממו"מ הפוסקים משמע להדיא שאינו ישראל גמור למפרע (אלא רק "ניהוג ישראל" יש בו שבא בברית ותו לא). 

לו היה דינו כישראל למפרע, הרי אם קידש אשה בין המילה לטבילה וסיים לבסוף טבילתו, הרי תחשב כאשת איש גמורה והבא עליה בסקילה, ואין כך משמעות הפוסקים. יעוי' חת"ס ועוד. 

4. ועתה נדון בחלקה השני של השאלה: להני פוסקים שאין גר הבא להתגייר יכול למול עצמו – כיצד הועילה מילת יתרו במו ידיו? 

חברי חילוקא השיבו ב2 כיוונים כלליים: א- מילת יתרו היה קודם מתן תורה. ב- אף אם היה לאחר מתן תורה מ"מ היה מבני קטורה שחייבים במילה כנפסק ברמב"ם. 

ולהלן פירוט תשובותיהם: 

5. אם ננקוט שביאת יתרו היתה קודם מתן תורה (כדעות בחז"ל), אם כן לא קשה מידי, שהרי אז טרם נתנה ההלכה שגוי פסול למול, יתכן שאפוא שיוכל למול אף את ישראל. ולמרות דילפינן לה מפסוק הנאמר לאברהם אבינו, מ"מ דרשות הפסוקים והלכותיהם לא נאמרו רק לאחר מתן תורה. 

6. ובאופן דומה. אף אם נניח שגוי היה פסול למול קודם מתן תורה, מ"מ בכדי שגוי יתגייר ויצטרף לאומה הישראלית, יתכן וקודם מתן תורה לא היה נזקק אלא למילה בלבד בלא טבילה (או שאין הטבילה צריכה להיות דווקא לאחר המילה), ואם כן שוב שייך לומר כשמל עצמו בגירותו – מילתו והכשרו "באים כאחד". 

ובאופן נוסף: קודם מתן תורה מילת ישראל ומילת בני קטורה שווים היו (ורק לאחר מתן תורה נשתנו עניינם זה מזה, מילת יהדות ומילת בני קטורה. יעוי' להלן), אף אם נאמר שאברהם נצטווה על הפריעה והמה לא, מ"מ התורה עדיין לא פסלתם שייחשבו כלא בני מילה (יתכן שכל מילת יתרו לא היתה אלא "פריעה" בלבד כמהרש"א שם). ובפרט אי נימא שלא נצטווה אברהם אבינו על ה"פריעה". ושפיר בני קטורה ברי מילה הם לרבות מילת הבא להתגייר (ונצטרך לומר שרק עתה מל יתרו את עצמו, או שקיים הטפת דם ברית בכדי להחשב ישראל). 

7.  ואם ננקוט שביאת יתרו לאחר מתן תורה (כדעות בחז"ל וכפרש"י בפרשה), מ"מ הן יתרו היה מבני קטורה (מדין בן קטורה), ולרמב"ם נצטוו כל בני קטורה לדורות במילה. ואם כן הרי הם כבני ברית לעניין מילה, ויתכן אף שיכולים למול תינוקות ישראל – אף לאחר מתן תורה. 

ואכן נחלקו בכך הפוסקים, כמובא במנחת חינוך מצווה ב' אות כ"ד: 

"ועיין שם עוד בשאגת אריה, דדעתו דאף לשיטת הר"מ דבני קטורה חייבים במילה, עם כל זה כיון דאינם מצווים על הפריעה, אינם בכלל את בריתי תשמור, ולאו מהולים נקראו, ואסור להם למול לישראל, כמו גויים. ועיין טעם המלך פי"ב מעכו"ם [סוף סק"א], כתב בפשיטות להיפך. ולהשאגת אריה נראה לפענ"ד, דאם אחד מבני קטורה בא להתגייר, אף שנימול ונפרע קודם, מ"מ צריך להטיף דם ברית, ולא אמרינן כיון דהוא מצווה על המילה ומל עצמו אין צריך למול כשיכנס לעדת ישראל. דכיון שאינו מצווה על הפריעה הוי כערל, וכשאר גוי שבא להתגייר." 

8. יש שהטעימו, שאף אם נאמר שיתרו לאחר מתן תורה בא, ואף נאמר כפוסקים שבני קטורה פסולים למול, ולא זו בלבד אלא אף למול מילת גיור עצמם פסולים המה. מ"מ אין כאן קושיא כלל. משום שפרש"י שיתרו הגיע מיד ובסמוך לאחר מתן תורה (למחרת יוהכ"פ ברדת משה מהר סיני עם לוחות השניים), והרי טרם הספיק משה רבנו ללמד את העם תורה והלכותיה לפרטים. יתכן לייסד שבטרם משה רבנו לימד את העם את פרטי ההלכות, הרי תחולת חיוב קיומם, דיניהם ופסוליהם לא חלו (וכבר האריכו בזה רבים). יצא מהא, שיתרו מל עצמו כדת וכדין, שהרי טרם ניתנה ההלכה להיאמר שגוי פסול למול מילת ישראל, ולחלופין שצריכה המילה להיעשות רק לאחר הטבילה, או שבני קטורה פסולים למילת עם ישראל וכו'. לכן מהני מילתו וגיורו כדת וכדין. (ונימא לפי זה שאחרי שהגיור הועיל, אף לאחר שנתנה ההלכה שגיור פסול הוא, מ"מ אין גיור זה נעקר למפרע – "מהני לשעתו ומהני לעתיד לבוא"). 


לע"נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע"ה

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.