מי יימר דדמא דידך סומק טפי מדמא דחברך – איסור לא תרצח – הצלת נפש


1 דקות קריאה
28 Apr

ראה במסכת סנהדרין, דף ע"ד ע"א, דמכריע לגבי איסור רציחה דאדם חייב למסור את נפשו ולא לרצוח את הנפש.

בהתאם לכך, אם נכרי יאמר לאדם, לך הרוג את פלוני, ואם לא תעשה כן אהרגך, חייב למסור את נפשו ולא להרוג מהטעם של "מי יימר דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דההוא גברא סומק טפי".

ומפרש רש"י: שם "...דכי אמר רחמנא לעבור על המצוות משום וחי בהם, משום דיקרה בעינו נשמה של ישראל, והכא גבי רוצח כיוון דסוף סוף איכא איבוד נשמה למה יהא מותר לעבור, מי יודע שנפשו חביבה ליוצרו יותר מנפש חברו..."

וכן פסק הרמב"ם בהלכות יסודי התורה, פרק ה' הלכות א' וב', דאם יעמוד עובד כוכבים ויאנוס את ישראל לעבור על שפיכות דמים ייהרג ואל יעבור.

והנה, ראה משנה הוריות , פרק ג' משנה ח', לגבי דיני קדימה בהצלת נפש, דכהן קודם ללוי, לוי קודם לישראל וישראל קודם לממזר וכו'.

ובהתאם לכך פסק הרמב"ם בהלכות מתנות עניים, פרק ח' הלכה י"ז, לגבי הצלת נפש כגון פדיון שבויים. דאם היו לפנינו שבויים הרבה ואין בכיס לכסות או כדי לפדות את כולם מקדימים את הכהן ללוי ואת הלוי לישראל ואת ישראל... וכו'.


ויקשה, דמאי שנא:

בין: הדין של "איסור רציחה", שלגביו אמרינן כי אדם חייב למסור נפשו - בין כהן ובין לוי ובין ישראל, ולא להרוג את חבירו.

זאת מהטעם, דאמרינו "מי יימר דדמא דידך סומק טפי דלמא דמא דההוא גברא סומק טפי".

לבין: הדין של "הצלת נפש" דלגבי פסקינן כי יש להעדיף את הכהן על פני הלוי ואת הלוי על פני ישראל וכו'.

ולא אמרינן "מי יימר דדמא דידך סומק טפי דלמא דמא דההוא גברא סמק טפי.



סיכומי תשובות שהתקבלו מרבני וחברי פורום מכון חילוקא:


בתורה כתוב "וחי בהם" מכאןן נלמד שפיקוח נפש דוחה כל התורה כולה, אולם במקרה ובו ה"וחי בהם" ניצב מול רציחת אדם אחר, באה הסברה "מי יימר דדמא דידך סמוק טפי" ודוחה ושוללת את ההיתר של "וחי בהם". שהרי פיקוח נפש דוחה כל איסורי התורה, ומשכך אין פיקוח נפש שלו בכוחו לדחות פיקוח נפש של זולתו! (להרוג אחר בכדי להציל חייו שלו). ברור אפוא שגם לא שייך כאן להחיל "דיני קדימה", כ"כהן קודם ללוי", היות וכל ההיתר לעבור על איסורים הוא רק משום גזה"כ "וחי בהם" שפיקוח נפש דוחה כאמור, ומשכך בענייננו אין מצוות פיקו"נ דוחה עבירת פיקו"נ בנפשו של אחר, תהיה דרגת חשיבותו ככל שתהיה.

אך בעלמא למול קבוצה של אנשים הניצבים בסכנת חיים, ובידי להציל אחד מהם, סברת ה"קדימה" יש בה טעם, שהרי אין כאן עבירה שצריך לדחותה. אדרבה יש רק מעשה מצווה של הצלה בלבד! כאן כלל ברור לפנינו, כבבשאר העניינים הנוגעים לסדרי עשייה ונתינה לקבוצת אנשים, כיצד יקבעו סדרי הנתינה ולמי לתת ראשון? כאן בהחלט נאמרו דיני קדימה: כהן קודם ללוי וכו', כבעליה לתורה, נתינת מזונות וכו'... ואף לגבי סדרי הצלת חיים!

אכן, השבויים כולם רוצים לחיות ולא למות, אך אני אינני מבצע עבירה רק מצווה! (ולכן אין כאן באמת מצב של "דחיית נפש מפני נפש"). ניצבת למולי השאלה במי לבצע את המצווה ראשון? – כלל נקוט בידינו: דיני קדימה! כבשאר ההלכות הנוגעות לסדרי עשייה בקבוצת אנשים: כהן קודם ללוי וכו'. ומכאן גם תשובה מדוע מבכר אני דיני קדימה על פני גורל (בשאלה קריטית זו את מי מהם להחיות ראשון). היות וגורל נועד להכריע במקום בו קיים "שיוויון", שבו אין העדפה ברורה של אחד ע"פ רעהו, "דיני קדימה" קובעים שאין שוויון בסדרי הנתינה והעשייה בקבוצת אנשים, ומכאן שאין מקום ל"גורל", אלא במקום שכולם "שווים" כולם "כוהנים" או "ישראלים".




הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.