מצוות עשיית מקדש וכליו לדורות - ארון העדות - מזבח,מנורה, שולחן ושאר כלי המשכן


2 דקות קריאה
18 Feb
18Feb

נערך והוגש ע"י רבני המכון הרה"ג ר' אביעד טרופ ור' דוד גולובנציץ שליט"א

פרשת תרומה - תשפ"א //

"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם... וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים".   

ראה ברמב"ם הלכות בית הבחירה פרק א' הלכה א', שפסק כי מצוות עשיית המקדש וכליו אינה מצווה לשעתה בלבד אלא זוהי מצווה לדורות.  

"מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה, שנאמר ועשו לי מקדש..." 

אך יחד עם זאת, בפירוט כלי המקדש שיש לעשות מציין הרמב"ם, בין היתר, את הכלים הבאים: מזבח, מנורה, שולחן כיור ואח' וכו' ומשמיט משום מה את עשיית הארון. 

"ועושין במקדש כלים מזבח לעולה ולשאר הקרבנות וכבש שעולים בו למזבח ומקומו לפני האולם משוך לדרום וכיור וכנו לקדש ממנו הכהנים ידיהם ורגליהם לעבודה ומקומו בין האולם ולמזבח משוך לדרום שהוא שמאל הנכנס למקדש ומזבח לקטורת ומנורה ושולחן ושלשתן בתוך הקדש לפני קדש הקדשים." 

ותדע, דבאמת בבית המקדש השני לא בנו ארון לפי שלוחות הברית לא נודע מקומם ולא היה עניין בבניית הארון. 

אך, ברי כי אין בזאת כדי להסביר וליתן טעם להשמטת הארון מרשימת כלי המקדש שמונה הרמב"ם. 

שהרי מתבקש אפוא שמצוות עשיית המקדש לדורות תכלול בתוכו אף עשיית ארון לאותם דורות שכן היו בהם לוחות הברית קיימים (ויתכן גם שיארע קלקול בארון וצריך יהיה לתקנו, והתורה כידוע לא תסמוך על הנס). 

וקשה, לשיטת הרמב"ם, מאי שנא: 

בין: יתר כלי המשכן, כדוגמת המנורה, השולחן וכיוצ"ב שמצוותם עשייתם נקבעה לדורות. 

לבין: ארון העדות שלא נמנה על רשימת הכלים שמצוות עשייתם נקבעה לדורות. 


סיכומי תשובות לשאלה זו – ע"פ החברים הלמדנים המשתתפים במיזם "חילוקא" 

1. רבים השיבו – בכמה הדגשים העולים לרוח אחת ואיחדנום – היות וכל תכלית ויעוד ארון העדות להכיל את לוחות הברית בתוכו ו"שמת בארון את הלוחות אשר אתן אליך". הרי משנגנז הארון ובו לוחות הברית, שוב אין עניין בעשיית הארון, שהרי הלוחות נגנזו עד שיתגלו שוב ברצון הבורא לעתיד לבוא במהרה בימינו. כפי שבוני בית השני לא בנו ארון עדות חדש משום שלוחות העדות לא נודע מקומם, וכשאין לנו לוחות הברית – אין עניין גם בארון העדות. ומעתה שוב מצווה זו לא שייכת כלל לגבינו כל עוד גנוזים הלוחות ואינם בעם ישראל. ובפרט שגילויים אינו תלוי מן הסתם בהשתדלות אדם אלא אך ורק בנס כשיעלה הרצון מלפני הקב"ה שיגיע זמן גילוים מחדש לעתיד לבוא. 

בשונה מבנין ביהמ"ק וכליו שגם אם יתכן ואין לנו יכולת עתה בבניינו מסיבות טכניות ואף מסיבות הלכתיות כיחוסי הכהנים למזבח, וכספיקות שונים שאין בידינו להכריעם, דלאמיתו של דבר מחיובים אנו לבנותו תמיד אלא שרק מעוכבים אנו כ"אונס רחמנא פטריה" בלבד – ולכן הוי כמצווה לדורות. אך גילוי הארון ובהם לוחות הברית לכאורה תליא רק בגילוי שמימי – וככזה אינו נחשב שמצווים אנו בו עתה. 

2. נעיר בצידו: קושיא זו קושיית המנחת חינוך היא (מצווה צ"ה), שכבר ציין בקושייתו (וכך צוין בקושיית חילוקא דנן) שאין קושיתנו על התקופה שלוחות העדות אינם בתוכנו, אלא הקושיא מדוע השמיט הרמב"ם לחלוטין את מצוות עשייתו לכשיתגלו הלוחות וכפי שהיה עד לגניזתם. והלא כו"ע מודו שמקומם להיות בארון! ומדגיש המנחת חינוך שם שאין הבטחה אלוקית לכאורה שלא יארע חסרון לארון העדות ח"ו, כפי שאין הבטחה שלא יארע לשאר הכלים - ואדרבה ארע גם ארע, שכל הכלים שעשה משה רבנו אבדו והותכו ואינם קיימים עוד, ועשו את כולם חדשים. ולבר מהכי עלולים הכלים להתקלקל ולהיפגם, ובכלל מצוות עשיית המקדש וכליו, גם לתקן את הכלי שנפגם. ומהיכי תיתי - שואל המנחת חינוך – שנסמוך על הנס שלא יארע לארון העדות של משה רבנו דבר, הלא התורה לא תסמוך על הנס! (וכשאר כליו שאבדו ועשו אחרים תחתיהם). 

ומדגיש המנחת חינוך דבהחלט הוי כ"מצווה לדורות" וראויה להיות ברמב"ם בהלכותיו, תדע שאכן הביא פרטי הלכות ארון העדות: שאין לנשאו אלא בכתף, ואין להסיר בדיו ממנו, למרות שגנוז הארון ולוחותיו, ולא השמיטם משום שמצוותיו לא שייכות אלינו עתה, (וכפי שהביא כל דיני נביא, למרות שנסתלקה נבואה מישראל עם תחילת אנשי הכנסת הגדולה מזה 2400 שנה ולא תשוב עד שיעלה רצון מלפניו ויערה רוחו עלינו). ומדוע אפוא השמיט הרמב"ם דיני עשייתו כשאר דיני עשיית המקדש וכליו לפרטי פרטים?... 

3. יש שתרצו – שמצווה לדורות "וכן תעשו" אינה כי אם בנין בית המקדש וכליו להיות מקריבים בו קרבנות – וכל שאר עבודת הקדשים והמסתעף ממנו. 

וכפי שכתב הרמב"ם בתחילת הלכות בית הבחירה שם "מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה, שנאמר ועשו לי מקדש..." 

ומשכך נאמר שכל הריבוי "וכן תעשו – לדורות" לא שייך אלא רק בכל הקשור להקרבת הקרבנות ועבודת הקדשים, לא לגבי עשיית ארון העדות, שאין עניינו מעבודת הקדשים והקרבנות כלל וכלל, אלא עניינו להשראת שכינה בעם ישראל ע"י הארון ולוחותיו ולא התרבה עשייתו לדורות בכלל מצוות עשיית המקדש וכליו.  .

אף הביאו החברים מדרש הגדול פרשת תרומה מפורש שאין ארון העדות בכלל "כלי המקדש" למרות ששוכן בתוכו והוא עיקר "ושכנתי בתוכם", כדתניא התם: 

"ועשו לי מקדש ,הרי זה מצוות עשה לעשות מקדש להשם כו',ואלו הדברים שהן עיקר בבנין הבית כו'... אבל הארון הרי הוא ללוחות ואינו מכלי המקדש. " 

אף הביאו החברים בשם כמה גאונים שכך כתבו בישוב השמטת הרמב"ם. 

ועומק הדבר מדוע מצוות עשייתו בבית המקדש לא נאמרה לדורות יתכן, משום שעניינו לא תליא ביוזמת עם ישראל שידרש לך "עשיית הכלי", אלא במעשה ה' כשזכאים הם לאותה השראת שכינה (-כשעושים רצונו של מקום) כאיתערותא דלעילא – או אז הארון והלוחות וגילוי כבוד ה' ישכנו בתוכם. 

4. יש שהביאו את תירוצו של הגר"ד רפפורט בעל "מקדש דוד": 

קיים 'הכרח הלכתי' שמן הנמנע לבנות ארון חדש. ואף לכשימצאו הלוחות אם חלילה וחס יתקלקל הארון, אין אפשרות הלכתית לעשותו מחדש! 

וזאת משום  שכלי המקדש טעונים להתקדש בקדושת הגוף, ובעוד שמשה רבנו הצטווה להחיל קודשת הגוף זו ע'י משיחתם בשמן המשחה, הנה לדורות שוב אין משיחתם מקדשתם, אלא קידושם נעשה רק ע'י 'עבודתן מחנכתן' לא זולת (כדאיתא בשבועות ט"ו). 

דא עקא דהכלי היחיד שאין בו עבודת קודשים הינו ארון העדות, (ההזאות ביוהכ'פ בין הבדים אינם על הארון ממש אלא כנגדו – ולכן הזאה זו מתקיימת גם מבלעדי הארון). אם כן לא שייך טכנית-הלכתית לעשות ארון חדש, משום שאין יכולת לקדשו בקדושת הגוף, שלא שייך בו עניין 'עבודתן מחנכתן' -שאין בו עבודה (ובלא קדושת הגוף פסול הוא). 

הוי אומר: התורה למעשה מנעה במפורש קיום תחליף לארונו של משה רבנו, ולכן השמיטו הרמב"ם – שלא יתכן ארון העדות זולת ארונו של משה רבנו. 

5. יש שהביאו את דברי בעל הטורים בתחילת פרשת תרומה 

"ועשו ארון - בכולם כתיב "ועשית" חוץ מבארון דכתיב "ועשו" שכל הכלים עשה שלמה כיוצא בהן חוץ מארון."   

כוונתו, שעל אף ששלמה המלך בנה כלי המקדש נוספים כמנורות ושולחנות, את הארון לא בנה כלל, וזה רמוז במילים "ועשו ארון" ולא כשאר הכלים שכתוב בהם "ועשית", לרמוז שאין לעשות נוספים זולת מה שעשה משה. 

יתכן וכאן הדרשה המיוחלת המלמדת שאין לעשות ארון העדות זולת הארון שעשה משה, ונדרש מכך שבכל העשיות כתוב "ועשית" המורה על תמידיות שמצוות עשייתם לדורות, בשונה מהארון "ועשו ארון" שרק אותו דור - של משה רבנו - נצטוו בכך ועשו ארון, ולא דורות הבאים. 

6. ובדומה לזה הביאו החברים מהמשך חכמה (פרשת ויקהל פרק לז פס' א'), רמז מהכתוב שאין לעשות ארון אחר: 

"ויעש בצלאל את הארון - מה דלא כתיב בכולהו בצלאל, משום ששאר הדברים עשו גם אחרים בבית עולמים וכן בבית שני ולעתיד, אבל ארון משנגנז עוד לא עשו אחר, כי אין לעשות לוחות אחרים, ורק ארון בצלאל הוא שקיים לדורות ולא אחר. ודו"ק. ואולי דהקפיד הכתוב שלא יעשו לדורות ארון וכרובים רק זה שעשה בצלאל. " 

7. יש שרצו ליישב את השמטת הרמב"ם ע"פ מה שפסק בפרק א' מכלי המקדש הלכ' י"ד "כלי הקדש שנקבו או שנסדקו אין סותמין אותן אלא מתיכין אותן ועושין אותן חדשים." מדוע הדגיש "מתיכין אותן ועושין אותן חדשים, ומה בכך יעשום מזהב אחר ולאו דווקא מהכלי הישן הפגום. הוי אומר – כך דייקו – דכל היכא שהכלי קיים אפילו פגום אין לעשות אחר במקומו. ואשר על כן לא כתב הרמב"ם מצוות עשיית הארון דכל היכא שקיים אפילו גנוז ולא נודע מקומו אין לעשות אחר במקומו. 

נעיר בצידו, הן קושיית המנחת חינוך שמצוות עשיית הארון נוהגת לדורות כשהלוחות בתוכנו, ויתכן שהלוחות יחזרו אלינו והארון יפגם יישבר או יאבד (שהרי אין הבטחה שלא כך יהיה לכאורה), ובשל כך צריך היה הרמב"ם לומר לכאורה, שקיימת מצוות עשיית הארון כשקיימים לוחות להיותם בתוכו והארון ייחסר. 

ולבר מהכי אין כוונת הרמב"ם לכאורה שאין לעשות כלי אחר כל עוד הכלי הראשון קיים, שהרי כתב הלכה כללית זו לגבי כל כלי המקדש, ובהן המחתות, המזרקות, כלי המנחות וכדו' שלא נקבו מספרם אלא עשאום כפי צרכם ורצונם. ובפשטות דין הרמב"ם אינו לעיכובא, אלא אחרי שנפגם הכלי, היות וקדושתו עמו, והלא אין לתקנו במילוי החסרון ("שאין עניות במקום עשירות"), על כן היות וראוי להתיכו ולעשותו מחדש – כך יעשה לכתחילה מאותו כלי גופא ולא ישאירו כך פגום. 

8. יש שהביאו בשם אדמור"י חב"ד שמצוות הארון תכליתו להשראת שכינה בתוכנו, ואחרי שהכניסו את הארון לבית המקדש נתקיימה השראת שכינה זו, ושוב איננה נפסקת לעולם, גם אחרי שנלקח הארון משם, ולכן אין זו "מצווה לדורות", אלא לשעתו בלבד כאופן חד פעמי להכניס את הארון לבית המקדש ותו לא מידי, שאיננה מצווה נמשכת לעולם. 

והוכחתם עמם: שהרי אם לא כן, כיצד נטל יאשיהו המלך את הארון משם, וביטל במו ידיו מצווה זו של קיום הארון בקודש הקדשים והשארת שכינה בעם ישראל?... 

נעיר בצדו: צ"ע, הלא עשה כן להצלת ארון העדות ובתוכו הלוחות (שאין להם תחליף!), לאחר שנתנבאו הנביאים על חרבן בית המקדש העומד לבוא וכל כלי המקדש ילקחו בשבי, ומה יש להביא ראיה מהא?... 

9. יש מהחברים שהטעימו בדברי הרמב"ם פתרון להשמטת מצוות עשיית ארון העדות: 

דכתב להלן בפרק ד' מהלכות בית הבחירה הל' א': 

"אבן היתה בקדש הקדשים במערבו שעליה היה הארון מונח ולפניו צנצנת המן ומטה אהרן. ובעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון למטה במטמוניות עמוקות ועקלקלות, ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה שנאמר, ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים לה' תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דויד מלך ישראל אין לכם משא בכתף... וכל אלו לא חזרו בבית שני..." 

משמע לכאורה מדבריו (ולמעשה כן כתוב במפורש בברייתא דמלאכת המשכן) שכך הדין שמקום גניזת הארון יהיה תחת מקומו ממש עמוק עמוק תחת בית קודש הקדשים. 

כנראה המכוון בכך שארון ובו לוחות הברית נצחיים הם במקדש. אלא שפעמים מגולה ופעמים גנוז (כבזמן יאשיהו וכל משך הבית שני). כך שלמעשה תמיד קיים הארון במקומו ואינו נעדר. 

ויש בזה לחזק דברי החברים שאמרו איש איש בסגונו ובדרכו שאין לעשות ארון חדש, כי כך דין הארון שבאמת קיים שם לנצח (כמו הלוחות "מכתב אלוקים" שקיימים לנצח), בין מגולה ובין גנוז. וגם כשגנוז נמצא פיזית ממש תחת מקומו, עמוק עמוק מי ימצאנו, במחילתו המכוונת כנגד בית קודש הקדשים ממש. 


לע"נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע"ה

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.