מצוות של אמירה צריכות כוונה – ברכות - קריאת שמע


1 דקות קריאה
27 Jul
27Jul

נערך והוגש ע"י רבני המכון הרה"ג ר' אביעד טרופ ור' דוד גולובנציץ שליט"א

פרשת ואתחנן - תשפ"א 

"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקינוּ ה' אֶחָד" //

 

ראה ברבינו יונה במסכת ברכות דף י"ב ע"ב שמייסד כלל גדול לפיו המחלוקת הידועה האם מצוות צריכות כוונה או לא היא דווקא במצווה המתקיימת במעשה והשאלה היא האם המעשה כמוהו ככוונה או לא. 

אולם בקיום מצוות שקיומן באמירה בלבד לכו"ע אמרינן "מצוות צריכות כוונה". 

הטעם לכך הוא משום שאמירה שייכת ללב היא ולפיכך כשאינו מכוון חשבינן ליה שלא קיים דבר מהמצווה. 

ועל פי כלל זה מבאר רבינו יונה  את  האמור שם הסוגיא שם במסכת ברכות, לפיו התופס כוס שכר בידו, וסבר בטעות שהוא יין, והתכוון לומר "בורא פרי הגפן" וטעה ואמר "שהכל", ומיד נודע לו שהוא באמת שכר,  שברכתו לא עולה לו, למרות שברך כדין "בורא פרי הגפן". 

זאת משום שלא התכוון לאותה ברכה, וזה אף למ"ד "מצוות אינן צריכות כוונה" משום דהוי מצווה הנעשית באמירה. 

והנה, ראה משנה ריש פרק ב' דמסכת ברכות "היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא (קריאת ששמע), אם כיוון לבו יצא", ודייקה שם הגמ' "שמע מינה מצוות צריכות כוונה".  

הרי לן דלמ"ד "מצוות אינן צריכות כוונה" אין חילוק בין מצוות הנעשות במעשה או באמירה –בכולן אין צריכות כוונה. 

וקשה, מאי שנא בין: הכלל אותו מציב רבנו יונה שמצוות הנעשות באמירה בלבד כברכות, לכו"ע צריכות כוונה שאין אמירה אלא בכוונת הלב. 

לבין: קריאת שמע שעל אף שנעשית באמירה, מ"מ כעולה מסוגית הגמ' שם, למ"ד "מצוות אין צריכות כוונה" -כוונה בה לא מעכבת.

לע''נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע''ה


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.