ספייה לקטן - ביום הכיפורים - בשאר איסורין


1 דקות קריאה
22 Sep

איתא במסכת יבמות דף קי"ד ע"א דאסור לספות קטן באיסורים. 

ומבואר בגמ' שם שאיסור ספייה לקטן כולל את כל איסורי התורה ובכלל זה איסור לסייע לקטן לעבור עבירה ואפילו רק להורות לו לעבור על איסור כלשהו מאיסורי התורה.

לעניין זה ראה משנ"ב ס' שמ"ג ס"ק ד' שפסק כי "משלוש מצוות אלו, דם, שרצים וטומאה, אנו למדים לכל התורה, שבכל איסורי התורה אסור לספותם או אפילו לצוותם שיעבורו.

ולפיכך פוסק המשנ"ב שאסור ליתן לתינוק דבר מאכל של איסור, אפילו לשם שחוק, שמא יאכלנו, דהוי כמאכילו בידיים.

עוד עולה מהמשנ"ב שם, בתוך הדברים, כי איסור ספייה מיירי גם בתינוק קטן ואפילו "שאינו בר הבנה כלל". 

עוד משמע מדבריו שם דאיסור זה של ספייה הוא איסור דאורייתא גמור.

והנה, לגבי חולה שיש בו סכנה ביום הכיפורים נפסק בשו"ע סימן  תרי"ח סעיפים ז-ח כי לכתחילה מאכילים אותו פחות פחות מכשיעור. אך אם אין מספיק בכך מאכילין אותו כל צרכו. 

ומביא בביאור הלכה שם ד"ה "ואם אמדוהו", דאף אם הותר לו לאכול פעם אחת יותר מכשיעור, מכל מקום אם באכילה שנייה די לו פחות מכשיעור ואכל כשיעור, הרי הוא חייב כרת. ולפיכך, צריך לשער בכל אכילה ואכילה אם די לו בפחות.

מכוח זה גם נקט המנחת חינוך שעל אף שקטנים אינם מתענים, וכל שכן קטנים שהגיעו לחינוך שמחנכים אותן לשעות, כשצריכים לאכול בוודאי ימהר להאכילם.

אך לאחר שאכלו כדי צרכם, יש להיזהר לא לתת את האוכל לידיהם ממש, כל היכא שאין חשש סכנת נפשות במניעת האוכל ההוא, שהרי אם יתנו לידיהם ממש הוי "ספייה בידיים באיסור תורה"  - מה לי איסור תורה דעלמא מה לי איסורי אכילה של יוהכ"פ.

אלא מאי, מנהג העולם אינו כך, וכן משמעות השו"ע בסימן תרט"ז והפוסקים (שעה"צ שם ס"ק ט'), שכשמגיע זמנם לאכול, מכאן ואילך אין חוששים כלל, ונותנים להם כל מה שרוצים ובעין יפה אף יותר מכדי צרכם.

ויתירה מכך, אף נותנים לידיהם ממש (כביכול הסתיים ו"נשבר הצום") ובכהאי גוונא לא חוששין לאיסור ספיה כלל.

ויקשה מאי שנא:

בין: כל איסורי התורה הן מאכלות אסורים והן שאר איסורי תורה, דקי"ל דאין לספות לקטן את עשיית האיסור לידיו ממש. דאיסור ספייה דאורייתא הוא ואף בקטנים שאין בהם הבנה כלל.

לבין: איסור אכילה דיוהכ"פ, דגם כל היכא דהקטן אכל כל צרכו, ויצא בהחלט מחשש סכנת נפשות, מ"מ אין נזהרים כלל שלא לתת לידיו מזונות לאכול יותר מצרכו, כביכול ליתא לאיסור ספייה בידיים כלל וכלל.


סיכומי תשובות שהתקבלו מרבני וחברי פורום מכון חילוקא


1.    יש שחילקו – בכמה סגנונות העולים לכיוון אחד – בין כל איסורי התורה שעניינם שייך בקטנים, לבין תענית יוהכ"פ שעניינה המוחלט והשלם – תענית מערב עד ערב כל יום הכיפורים –לא שייך כלל בקטנים. ומשכך לא נאמר בכהאי גוונא איסור ספייה. (ותענית שעות על אף ששייך בהם, מ"מ אינו עיקר דין תענית השלם, שתחולתו וחיובו מערב עד ערב).

כלומר כל איסור שלא שייך שקטן יקיימו כדת, אין גם איסור לספותו לקטן.

2.    יש שהטעימו את הנ"ל, שהואיל ואיסור ספייה (ע"פ האחרונים) הוא הסתעפות איסורו של הגדול המאכיל, והואיל וכלפי הגדול אין "תענית שעות" שאחריו יש היתר אכילה, לא חל כאן איסור ספייה כלל, כל דלא דמיא לאיסורי הגדול.  

3.    עוד חילקו רבים – בכמה נוסחאות העולות לדרך אחת – שאיסורי ספייה שייכים רק כשהאיסור בעצמות הדבר ממש ("בחפצא"), כאיסורי אכילה: חלב, דם, נבילות, וטריפות וכדומה. וכן טומאת כהנים, שעטנז וכדומה. בעוד שאיסור אכילה ביוהכ"פ, אינו בעצמות האוכל, שהרי היתרא הוא, אלא שהיום והזמן אוסר באכילה (ויש שניסחו באופן אחר: דהוי רק איסור אקרקפתא דגברא בלבד ולא בחפצא ). ובכגון דא ליכא איסור ספייה.

אף הביאו חילוק זה בשם שו"ע הגר"ז ועוד פוסקים רבים שכתבו בדומה לזה.

ברם, יש לעיין, דהא במלאכת שבת יש גם איסור ספייה, כדכתב המשנ"ב ס' שמ"ג שם. ומדוע איסור מלאכה בשבת הוא יותר "בעצמותו" ו"בחפצא" (ולבר מהכי גם הוא איסור מחמת היום) ואסור בספייה טפי מאיסורי "שביתת עשור" של יוהכ"פ?...

4.    זאת ועוד:  הלא מכמה מקומות חזינן דלא כך הדברים, אלא יש איסורי ספייה גם כל היכא שאין איסור בעצמותו אלא רק היום גורם:

א-    נעילת הסנדל ביוהכ"פ, הקשו הראשונים מדוע לא נאמר על זה איסור ספייה... 

ב-    המשנ"ב (תר"מ ס"ק ה') שפוסק, שלתת לקטן אוכל מחוץ לסוכה יש איסור ספייה... 

ג-    וגדולה מכך: המשנ"ב בשם המג"א ס' תרט"ז ס"ק ה' פוסק, שבזמן תענית שעות של הקטן אין לגדול לספות לו אוכל! כלומר יש איסור ספייה גם לענית יוהכ"פ באופנים מסוימים. מתעצמת השאלה מדוע לא יהיה כן אף אחרי ששוברים את הצום?...

5.    יש שטענו – אף הביאו זאת בשם הפוסקים – שקטנים כיוון שדרכם לפעמים לא לקחת אוכל בעצמם, ולא יאכלו עד שיביאו להם, ואם לא יביאו עלולים להסתכן , נמצא שבטל בהם איסור ספיית אכילת יוהכ"פ מכל וכל מפאת סכנה זו. ואין לדמות זאת לשאר איסורי התורה.

6.    יש שהעלו – בכמה סגנונות – ששונה איסור אכילה ביוהכ"פ, שמסתעף מדין ה"עינוי" שבו. כלומר מצווה האדם "ועניתם את נפשותיכם", ומשכך אסור לו להפקיע את מצב העינוי שמחויב בו – ע"י אכילה ושתיה. אשר על כן, נמצא שספיית אוכל לקטן אינו פועל בו איסור "ישירות" , אלא ב"עקיפין" , מכיוון שאינו מעונה לכן חל בו איסור. וכל כה"ג שאין האיסור נפעל ישירות ממש בספייה, אלא כפעולה עקיפה, אינו בכלל איסור ספייה.

חברי המיזם אף הביאו כעין תירוץ זה מדברי האביעזרי פרק י"ז ממאכלות אסורות.

7.    גם על התירוץ האחרון, יקשה לכאורה כל הקושיות שבסעיף 4.

8.    שמא נאמר לחומר העניין, שיש 2 דיני איסור ספייה – והכל אתי שפיר:

א- איסור ספייה העיקרי -  אין לתת לקטן איסורים בידיים – ואפילו לתינוק בן יומו (שאין בו דין חינוך).

ב- לא להכשיל קטן – אין להכשילו באותם איסורים שקטן מוזהר מדין חינוך.


צדקו אפוא כל אותם חילוקים שנאמרו לעיל , שלא בכל האיסורים יש איסור ספייה, כאיסור זמני, או איסור הבא מחמת היום, או איסור שאינו ב"חפצא", או ספיית איסור "בעקיפין" (כתענית יוהכ"פ, ואכילה מחוץ לסוכה וכדומה) וחילוקים דומים שנאמרו כאן.

ברם, יש איסור ספייה נוסף: לא להכשיל קטן במה שאסור בו הקטן מדין חינוך . וזה כולל באמת את כל האיסורים כולם (ללא שום הבדל: זמני ולא זמני, מחמת עצמו ומחת שהיום שגורם וכו'). ולכן אין לתת לקטן שהגיע לגיל חינוך (דווקא!) לאכול מחוץ לסוכה. אך פשיטא שמותר לתת לקטן שלא הגיע לגיל חינוך(!) לאכול מחוץ לסוכה. אחרת, יהיה אסור לאם להניק את בנה מחוץ לסוכה או לתת לתינוק בקבוק דייסה. ולא יעלה כן על דעת! וראה שכך משמע מהמשנ"ב שרק אסר לתת לקטן שכן הגיע לגיל חינוך (בלבד!) אוכל מחוץ לסוכה, ולא אסר כן בקטן שלא הגיע לגיל חינוך סוכה. (דא גופא מוכיח בעליל שיש איסור ספייה נוסף: לא להכשיל קטן באיסורים שלו כשהגיע לגיל חינוך)  

והוא הדין שאסור לתת לקטן שהגיע לגיל חינוך של תענית שעות (מגיל 9) ביוהכ"פ אוכל, בתחילת יוהכ"פ , כשחייב הקטן באותו זמן בתענית שעות (וכדפסק המשנ"ב שם ס' תרט"ז ס"ק ה' בשם המג"א, שיש איסור ספייה בכהאי גוונא ביוהכ"פ. אם כי יעוין בשעה"צ שם). ברם, לאחר אותן שעות , הואיל ולא חייבוהו חכמים בהמשך התענית מדין חינוך, הרי באמת אין כאן איסור ספייה מכאן ואילך, ומותר להגיש לו אוכל לידיים. ועל אף שעיקר איסור ספייה בעלמא קיים גם בתינוקות בני יומם שלא הגיעו לחינוך, מ"מ כל זה דווקא באיסור בעצם , ולא באיסורי אכילה של יוהכ"פ וכדומה שרק היום גורם ואינו איסור בעצם.



לע"נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע"ה

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.