ספק אם תקע ביום השני לעומת ספק תקיעה פסולה ביום השני


14 Sep


ראה משנ"ב בס' תקפ"ה ס"ק ה' שמי שנסתפק לו אם שמע קול שופר בראש השנה, הרי שחלוק דינו בין יום ראשון של ר"ה ליום שני של ר"ה. ביום הראשון שהוא מן התורה – תוקע ואינו מברך דספק דאורייתא לחומרא (ולגבי הברכה – ספק ברכות להקל), וביום השני שאינו אלא מדברי סופרים – אין צריך לתקוע כלל, דספק דברי סופרים להקל."

ותמוה עד למאוד:

שהלא פסק בשער הציון בס' תקפ"ח ס"ק י', שהשומע ששהה בין התקיעות מחמת אונס (כלומר שמע את התקיעות בזמנים שונים במשך היום) מחלוקת אם צריך לחזור ולתקוע, ולכן מספק יחזור ויתקע, ואין לחלק בין היום הראשון ליום השני. למרות שהיום השני דרבנן וספק דרבנן לקולא, מ"מ יש להחמיר ביום השני כשם שמחמירין ביום הראשון, זאת מטעם ששני ימי ראש השנה כחד יומא דמיא.

וכן פסק המשנ"ב בס' תקפ"ט ס"ק ו', לגבי פסק השו"ע שטומטום שתקע אינו מוציא זכר ואף את מינו אינו מוציא, שמא הוא נקבה וחברו זכר. וכל זה לא רק ביום הראשון אלא אף ביום השני, דלא אומרים בו ספק דרבנן לקולא, אלא נקטינן בו כל חומרות יום הראשון. מטעם שכחד יומא דמיא.

וצ"ע בקל וחומר, דמהו החילוק:

בין אם מסתפק אם בכלל שמע קול שופר ביום השני, דנקטינן ספק דרבנן לקולא, – ופטור מלתקוע.

לבין שמע תקיעה ספק כשרה ביום השני, כתקיעת טומטום, וכן שהה בין התקיעות באונס, – דלא אומרים ספק דרבנן לקולא, משום ששני ימי ר"ה הוי כחד יומא, ומחמירין בו דיחזור ויתקע כיום הראשון.

 

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.