עבר על גזירת / פסול דרבנן האם קיים / חל הדאורייתא - גזירת תקרה בסוכה - גזירת שמא יימשך בסוכה - גט הפסול מדרבנן (הבחור אוריה מאיר גולובנציץ)


01 Oct
איתא במסכת סוכה דף ב' ע"א* בדעת רבא, דסוכה הפחותה מעשרים אמה כשרה אף אם עשאה קבע (כגון שעשה לה מחיצות ברזל).
 
וראה בתוספות במקום דמביאים מיימרא דרבי יהושע במסכת תענית, דף ב' ע"א, לפיה "גשמים בחג סימן קללה הם". 

ומקשים, דבאם כדעת רבא לעיל, דסוכה של קבע כשרה, מדוע גשמים סימן קללה הם הרי יכול לקבוע הסכך במסמרים עד שלא ירדו גשמים לתוכה.

ומוסיפים תוספות ואומרים, דאע"ג דקיימא לן מדרבנן "גזירת תקרה", מ"מ מכיוון דאמרינן דיצא ידי מצווה דאורייתא לא הוי סימן קללה.

הרי לן במפורש, בדעת התוספות, כי גם במקום בו גזרו חכמים, גזירת איסור, העובר על גזירתם יצא ידי חובת מצווה מדאורייתא.

עוד לעניין זה איתא בתוספות במסכת גיטין דף ע"ט ע"ב לגבי גט הפסול מדרבנן, וכגון גט שלא נכתב בו שם מלכות, דאף-על-פי שגט זה פסול מדרבנן, מדאורייתא האשה מגורשת. ולפיכך, במידה ואשה זו תינשא לאיש אחר תהא צריכה גט מהשני רק מדרבנן (זאת בניגוד לשיטת רש"י שם).

והנה, איתא במסכת סוכה דף ג' ע"א מחלוקת בית הלל ובית שמאי לגבי מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית.

ומביאה הגמרא את המשנה בה מסופר כי הלכו זקני בית שמאי ובית הלל לבקר את רבי יוחנן בן החורנית, בחג הסוכות, ומצאוהו שהיה יושב ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית. 

אמרו לו זקני בית שמאי "אם כן היית נוהג לא קיימת מצוות סוכה מימיך"

ובתוספות שם במקום ד"ה "דאמר" מבארים דהיות וחכמים גזרו כי אין לשבת בסוכה באופן שראשו ורובו בבית (דהלכה כבית שמאי בעניין זה) אמרינן דלא קיים מצוות ישיבה בסוכה אפילו מדאורייתא.   

ויקשה, לשיטת התוספות, מאי שנא:

בין: העובר על גזירת תקרה בסוכה דאמרינן לגביה כי עכ"פ קיים מצוות סוכה דאורייתא.

ובין: גט שנפל בו פסול דרבנן דאמרינן כי המגרש בגט זה מדאורייתא הגירושין חלים, ובמידה ונשאת על פי גטנזה תהא צריכה גט מהבעל השני מדרבנן בלבד.

לבין: העובר על "גזירת שמא ימשך אחר שולחנו" וישב ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית, דלגביה אמרינן כי לא יצא ידי חובת מצוות סוכה דאורייתא.

לע''נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע''ה
הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.