עוסק במצווה פטור מהמצווה במצווה שאינה מוטלת דווקא עליו - גבאי צדקה - כותבי ספרים ומזוזות


1 דקות קריאה
07 Mar

נערך והוגש ע"י רבני המכון הרה"ג ר' אביעד טרופ ור' דוד גולובנציץ שליט"א

ראה ב"נתיבות המשפט" סימן ע"ב ס"ק י"ט, דנוקט דהא כללא של "עוסק במצווה פטור מהמצווה", זה רק במקום בו המצווה מוטלת עליו ביחוד כמשיב אבדה וכיוצ"ב.

אך אם המדובר בקיום מצווה שמוטלת על הכלל, כדוגמת גבאי צדקה, בשעה שעוסק בכך אינו פטור ממצווה אחרת הבאה לידו. 

ובהתאם לכך, פסק כי גבאי צדקה שנטל משכון, לא חשיב להיות עליו כשומר שכר החל עליו הדין של "עוסק במצווה" (בניגוד למלווה דעלמא שבאמת נחשב שומר שכר על המשכון, משום התעסקותו במצוות הלוואה הגורמת להיפטר מנתינת צדקה לעני באותה שעה), משום שאין רובץ עליו החיוב בדווקא להיות גבאי צדקה, אלא מצווה זו לדאוג להעמדת גבאי צדקה, מוטלת היא על בי"ד וכלל הציבור. 

והנה, איתא בסוכה כ"ו ע"א לעניין סופרי סת"ם שהם ותגריהם וכל מי שמתעסק במלאכת שמים פטורים מקיום מצוות ק"ש, תפילה ומכל מצוות הכתובות בתורה - מדין עוסק במצווה פטור המצווה.  

"תניא אמר רבי חנניא בן עקביא, כותבי ספרים תפילין ומזוזות הן ותגריהן ותגרי תגריהן וכל העוסקין במלאכת שמים, לאתויי מוכרי תכלת, פטורין מקריאת שמע ומן התפילה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה, לקיים דברי רבי יוסי הגלילי שהיה רבי יוסי הגלילי אומר העוסק במצוה פטור מן המצוה."  

ופשיטא לן כי מצווה זו של סופרות סת"ם ולהיות תגר בהם אינה מצווה ייחודית המוטלת על הסופר סתם ועל תגריהם בדווקא אלא על כלל הציבור ובי'ד, ואעפ"כ מי שבחר להתעסק בזה מחילינן עליו הכלל של "עוסק במצווה פטור מהמצווה". 

וכן פסק השו"ע או"ח סימן ל"ח סעיף ח'. 

וקשה, לדעת הנתיבות, מאי שנא: 

בין: גבאי צדקה דלא חל עליהם כלל זה של "עוסק במצווה פטור מהמצווה". משום שאין מצווה זו מוטלת דווקא עליהם ביחוד. 

ובמידה ובאה לידם מצווה אחרת, בעת עיסוקם בגבאות של צדקה, חייבים בקיומה של המצווה האחרת. 

לבין: סופרי סת"ם ותגריהן "וכל העוסקים במלאכת שמים" שעל אף שאינה מוטלת בייחוד עליהם, אמרינן ביה כללא של "עוסק במצווה פטור מהמצווה".  

 

סיכומי תשובות לשאלה זו – ע"פ החברים הלמדנים המשתתפים במיזם "חילוקא" 

1. רבים השיבו –בכמה הדגשים העולים לכיוון אחד – על אף ייסודו של הנתיבות שאין דין "עוסק במצווה" במצווה אשר אינה מוטלת עליו ביחוד אלא מוטלת על בי"ד ועל הכלל, מ"מ יתכן וכל זה דווקא בדבר שאינו "מצווה" ממש אלא רק "הכשר מצווה" בלבד, כגבאי צדקה שאין זו אלא הכשר לקיום מצוות צדקה כראוי, להסדיר קיום מצוות הצדקה שתתקיים כראוי בעם ישראל (גביית כספי צדקה מהציבור, משכון על חוב צדקה, שמירת הכסף, חלוקתו לנזקקים, רישום וכדו'). היות ואין זו מצווה גמורה אלא רק הכשר מצווה, לא זו אף זו: אין זו חיוב גמור הרובץ דווקא עליו, בכל כה"ג אין דין "עוסק במצווה פטור מהמצווה". למרות שיודגש שדין עוסק במצווה פטור ממצווה נאמר בעלמא גם ב"הכשר מצווה", אך כל זה דווקא בהכשר מצווה של מצווה המוטלת עליו ביחוד (כבניית סוכה, הליכה לקיום מצווה וכדומה). 

בשונה מכתיבת סת"ם, שעל אף שאין זה גמר מצוות תפילין ומזוזה, מ"מ הוי חלק גמור ממצוות תפילין ומזוזה, ותחילת גוף המצווה ממש. כדכתיב ב"וכתבתם על מזוזות ביתך" דאיכא דין כתיבה כחלק מקיום המצווה, וילפינן מהא גם לתפילין. כל כה"ג העוסק בה פטור ממצווה היות ומקיים מצווה ממש – ולא רק הכשר בעלמא. 

סימוכין לחילוק זה כבר כתבו הביאור הלכה בס' ל"ח שם ד"ה "הם ותגריהם" המבאר שסופרי סת"ם מקיימים מצווה גמורה בכתיבתם, ולא רק "מכשירי מצווה" דעלמא, כדכתיב "וכתבתם על מזוזות ביתך", ומדגיש שבוודאי אין זו "גמר המצווה" שהרי עיקרה אינה הכתיבה אלא הנחת התפילין וקביעת המזוזה, מ"מ הכתיבה נחשב כ"תחילתה של מצוות העשה". ומשכך קיים בה פטור רחב יותר של "עוסק במצווה פטור מהמצווה", כנפק"מ אשר מביא הב"ה שם לגבי נטילת שכר על המצווה כל היכא שזה עיקר מטרתו, שלגבי מתעסק בהכשר מצווה דעלמא בכה"ג בטל ממנו דין "פטור מהמצווה", בעוד שבכתיבת סת"ם אף אם מקבל שכר (וזהו עיקר מטרתו) עדיין חל בו דין "פטור מהמצווה", משום שמתעסק במצווה גמורה. וכדרך זו ניתן לומר גם על טווי וקושרי חוטי ציצית (דהוי תחילת מצווה גמורה "ועשו להם ציצית"). 

לעניין זה ראה גם דברי הקובץ הערות ס' מ"ח אות י"א. 

דא עקא, דעדיין יקשה מ"תגריהן", מדוע שהתגרים שאינם "כותבים" ואינם "טווים וקושרים" חוטי ציצית, יפטרו בכך יותר מפועלי "מכשירי מצווה" דעלמא?... 

עוד יקשה מהא דמצינו לכאורה מכשרי מצווה נוספים שנאמר בהם דין פטור מהמצווה למרות שאינם מוטלים דווקא עליו (כדיין העוסק בדין תורה ועוד. ואכמ"ל). 

2. יש שהעלו לחלק – בכמה הטעמות והדגשים ואיחדנום – שכל הפטור של סופרי סת"ם ותגריהם והעוסקים במלאכת שמים רק אם זה עיקר עיסוקם היומי "העוסקים במלאכת שמים" – כלומר זו מלאכתם ממש, ברם, אם זה רק עיסוק משני אין בזה דין פטור מהמצווה (משום שאינה מצווה מחויבת עליהם). ונאמר לפי זה שגבאי צדקה שדיבר בו הנתיבות מיירי כשאין זה עיסוקו העיקרי ברוב שעות היום (ולמרות כן אף לאותם גבאים מותר ליטול שכר על עיסוקם זה כדאיתא בנתיבות הנ"ל, משום שגוזל להם חלק משעות היום, ויכלו באותה שעה להמשיך במלאכתם). אך יתכן שאם זהו כל עיסוקם להיות גבאי צדקה כסופרי סת"ם ותגריהן, יתכן דבכה"ג אף המה בכלל פטור זה. 

יש אף שהביאו כעין זה משמיה דרבי שלמה גנצפריד בספרו פני שלמה. 

3. יש מהחברים שהביאו שדי חמד (מערכת העי"ן כלל מה),הכותב משמו של הגאון אדר"ת שביאר, שדברי הנתיבות הנ"ל תלויים במחלוקת סוכה כה, דילפינן דין עוסק במצוה –מאותם טמאים לנפש אדם שטימאו עצמם למרות שאמורים היו להפסיד מכך קרבן פסח, ונחלקו תנאים מי היו אותם טמאים, יש הסוברים שהיו המה מישאל ואלצפן שהיו עוסקים בנדב ואביהוא, ויש שמעמידים זאת באותם שהתעסקו במת מצוה. לשתי דעות אלו מובן יסוד הנתיבות שרק ממצוה המוטלת עליו פטור, כפי המקור המלמד, דמיירי באופן שהמצווה מוטלת עליהם בדווקא (קרובים המצווים להטמא למתם, וכן מת מצווה שכל רואהו מצווה להתעסק בו). 

ברם, ר' יוסי הגלילי למד זאת שם מנושאי ארונו של יוסף, ושם לא היה מוטל דווקא עליהם המצווה ביחוד, ומוכח מהא שאפילו מצווה אשר אינה מוטלת עליו ג"כ פטור ממצווה אחרת. 

אם כן דינו של הנתיבות מתלא תליא במחלוקת תנאים זו

בהקשר לכך הביאו החברים את דברי ברכת אברהם המדייק את הגמ' שם "כותבי ספרים... פטורים מכל המצוות, לקיים דברי רבי יוסי הגלילי, שהיה רבי יוסי הגלילי אומר העוסק במצוה פטור מן המצוה". לשם מה הגמ' מביאה "לקיים את דברי רבי יוסי" בדווקא, הלא כו"ע מודו שעוסק במצוה פטור ממצוה?... 

אלא הם הם הדברים, כל דין "כותבי סת"ם ותגריהם, וכל המתעסקים במלאכת שמים", שפטורים ממצווה כדין העוסק במצווה, נכון רק לשיטת רבי יוסי הגלילי, שלמד דין עוסק במצווה מנושאי ארונו של יוסף, ואילו שאר תנאים שלמדו ממישאל ואלצפן שעסקו בקבורת נדב ואביהוא, וכמו כן מהנטמאים למת מצווה, אינם סוברים דין זה של כותבי סת"ם ותגריהם, משום שאין זו מצווה מחויבת המוטלת דווקא עליהם. 

4. נעיר בצדו: אין בכך ליישב את פסק הנתיבות דנן לכאורה. משום שהשו"ע הן פסק להדיא (ס' ל"ח סעיף ח') את דין "סופרי סת"ם ותגריהם וכל המתעסקים במלאכת שמים" שקיים בהם הפטור של עוסק במצווה, ואף הרמ"א סובר שם כן, וברי שאין הנתיבות חולק על פסקם זה (כמוסכם על כל הפוסקים סביב השו"ע שם). ולמרות כן פוסק הנתיבות שגבאי צדקה אין בו דין "פטור מהמצווה" בשונה – משום מה – מכותבי סת"ם ותגריהם. 

אם כן הדרא קושיא לדוכתיה

5. יש שהעלו ליישב באופן שונה לגמרי. והוא, דבאמת סובר הנתיבות שגם גבאי צדקה דינם שווה לשאר "עוסקי מצווה", וגם בהם נאמר האי דינא  ד"פטור מהמצווה" דאכן אין חילוק לעניין זה בין מצווה המוטלת עליו לשאינה כזו. דמעיון ודיוק לשון הנתיבות נחזה, שאינו טוען כלל שגבאי צדקה אינו בכלל "עוסק במצווה פטור מהמצווה" -לא מיניה ולא מקצתיה, אלא רק סובר שדין "פרוטה דרב יוסף" אינו שייך בגבאי צדקה וכל כדומה לזה שאין מצווה מוטלת עליהם ביחוד, ולכן אינם נחשבים כשומרי שכר אלא כשומרי חינם. אך כאמור עיקר דין "עוסק במצווה פטור מהמצווה" נאמר גם בהם. ויתיישב בזה הסתירה מ"סופרי סת"ם ותגריהם וכל העוסקים במלאכת שמים", דאכן נאמר גם נאמר בכל כהאי גוונא דין "פטור מהמצווה", אלא רק דין "פרוטה דרב יוסף" אינו שייך בהם. 

ובמה שונה דין "פרוטה דרב יוסף" בגבאי צדקה שמשום מה לא נאמר בהם, בעוד שומר אבדה וכדומה כן נאמר בו דין זה, והלא דין זה מתלא תליא בהיותו "עוסק במצווה פטור מהמצווה"?... 

נאמרו בזה 2 דרכים ע"י חברי חילוקא כדלקמן (6,7): 

6. יש שבארו שדין זה נובע מהא דחזינן מהשו"ע סוף ס' ל"ח ובפוסקים ומשנ"ב שם דלא אמרינן בסופרי סת"ם ותגריהם וכל כיוצא בזה, שיפטרו מקיום מצווה עוברת מחיובת כקריאת שמע ותפילה, אלא בהגיע זמנם צריכים להפסיק ממלאכתם ולקרוא ק"ש ולהתפלל. (ובארו משום שאינה מצווה מחויבת ממש). 

ונימא לפי זה דאף נתינת צדקה לעני המבקש זאת ממנו עתה – הרי היא כמצווה עוברת המחויבת עכשיו. שהרי אם לא יתן עתה העני ילך ונמצא ביטל מצווה זו. ולכן שומה עליו להפסיק ממלאכתו ולתת לעני פרוטה. הרי לן אפוא שדין "פרוטה דרב יוסף" לא שייך בכל כהאי גוונא. 

נעיר בצדו: הרמ"א שם סוף סעיף ח' כותב שגם סופרי סת"ם ותגריהם אם נחוץ להם דווקא עכשיו להתעסק בעניינם זה והעניין "דחוף", הרי אף בהם נאמר "פטור המצווה" גם לגבי מצווה עוברת כקריאת שמע ותפילה. ולפ"ז כך יהיה הדין גם ביחס לנתינת פרוטה לעני העובר לפניהם. ומעתה כן יהיה הדין גם בגבאי צדקה, שאם קיים צורך דווקא עכשיו להתעסק בגבאות (כמקום הפסד וכדומה באם ידחה), הרי גם עליו יחול פטור נתינת צדקה לעני העובר. ואם כן מדוע שלא ייחשב כשומר שכר באופן זה (אלא אם נאמר שההתכנות נדירה יותר, ולא משווהו להיות שומר שכר בשל כך). 

עוד נעיר שאם העני העובר לפניו, ניתן לומר לו שיבוא עוד שעה וכדומה, כך שהמצווה לא חייבת להתבטל, הרי נמצא לכאורה שאין זו מצווה עוברת שהרי יכול לאמר לו כך. ויש לעיין בכל זה. 

7.  יש שבארו שאין כלל כוונת הנתיבות שאינו פטור מלתת צדקה לעני, אדרבה פטור גם פטור הוא, כשאר עוסקים במצווה הטרודים בעשייתם, וכל זה נאמר אף במצווה שאינה מוטלת עליו ואף במכשירי מצווה כסופרי סת"ם ותגריהם ובכלל זה גם גבאי צדקה

וכל כוונת הנתיבות רק לומר, שאין דבר זה גורם לו להחשב ב"דין פרוטה דרב יוסף", כלומר אינו משווהו להיות שומר שכר בשל כך, למרות שפטור באמת מלתת צדקה לעני! 

ותורף עניין זה, שהלא מעיון בדברי הנתיבות הנ"ל נראה שחוזר ג' פעמים על כך שבהיות ואין גבאות צדקה מוטלת עליו ביחוד, הרי יכול היה לדרוש שכר על כך, ובשל כך מייסד דאין בו דין פרוטה דרב יוסף. וצ"ב מדוע תולה דין זה בהא (ודוחק לומר שבא להוכיח עי"ז שאין זו מצווה גמורה, שהרי יכול לדרוש שכר ע"ז, ולכן אין כאן דין עוסק במצווה פטור מהמצווה). 

ונראה שכוונתו כך: 

הנה הקשו הראשונים כריטב"א ב"ק פ"ב, מדוע לא יחשב שומר חינם הגומל חסל עם חברו כעוסק בדבר מצווה ויפטר מלתת לעני צדקה, וממילא יחשב בכך כשומר שכר מדין פרוטה דרב יוסף?... יעו"ש מה שתירץ. 

יתכן לבאר כך: ההתכנות לחסכון כספי של פרוטה דרב יוסף, איננה נחשבת שכר בעצם, שהרי הגע בעצמך, אותו שומר חינם שאינו חפץ בשכר, הלא אנן סהדי שאינו חפץ בשכר ואינו רוצה להיות מחויב בשמירה חמורה ובגניבה ואבדה. וברי שאינו רואה ב"פרוטה דרב יוסף" קבלת שכר כלל וכלל, כאומרו: הלא דא גופא שלא דרשתי שכר מוכיח בעליל שאינו רוצה להנכס לשמירה זו אלא בחינם ובלא התחייבות חמורה, כיצד תעשני על כורחי שומר שכר – לא הן ולא שכרם! 

בשונה כמובן משומר אבדה המחויב לשמור בעל כרחו, ואין דעתו משנה כלל וכלל מה רצונו להיות, ואף אינו יכול לדרוש שכר על שמירתו, בשל כך קיימת סברה היות ובשמירתו מרוויח משהו – "פרוטה דרב יוסף", הרי שיוותה אותו התורה כשומר שכר לא כשומר חינם. 

והן הן תורף דברי הנתיבות: למרות שגבאי צדקה אף הוא בכלל "עוסק במצווה פטור מהמצווה", ובכלל זה אף פטור מלתת באותה שעה פרוטה לעני, מ"מ אין חשיב זה כמשמעות שכר וממון כלפיו כלל וכלל, שהרי כטוען הוא לנו: הלא יכול הייתי לדרוש שכר על גבאותי זו – משום שמצווה שאינה מוטלת דווקא עליו רשאי לדרוש שכר עליה, והלא איני דורש שכר משום דא גופא שאיני חפץ אלא להיות שומר חינם בלבד, וכי על כרחי תחיבוני כשומר שכר, אם כל ביאתי לתוך שמירה זו אינה מחויבת?!... הוי אומר, "פרוטה דרב יוסף" אינה משווה אותו כמקבל שכר, ועל כן אינו אלא כשומר חינם בלבד. 

לע"נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע"ה

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.