"ערבות במצוות"- קידוש ליל שבת - תפילת יום טוב בחו"ל


1 דקות קריאה
31 May


ראה רע"א בגיליון שו"ע, או"ח סימן רס"ז, דמסתפק לגבי מי שבערב שבת עדיין לא קיבל על עצמו את השבת האם יכול להוציא את חבירו, שקיבל על עצמו שבת, במצוות קידוש - מדין ערבות.

מצד אחד, דומה הדבר לבן עיר שאינו יכול להוציא בן כרך במצוות קריאת מגילה היות ובשביל המוציא יום ט"ו אינו פורים.

מצד שני, ניתן לומר דהיות ובידו לקבל על עצמו שבת יש להחשיבו כמי שהנו בתורת הדבר ובהתאם אף יכול להוציא את חבירו ידי מצוות קידוש.

והנה, ראה רע"א בגיליון שו"ע  או"ח סימן תצ"ו סעיף ג' דנוקט לגבי בן א"י הנמצא בחו"ל ביו"ט, דאינו יכול להוציא בתפילה בן חו"ל, ביום טוב שני של גלויות.

והטעם לכך הוא, דיום טוב שני של גלויות, לבן ארץ ישראל, אין הוא יום טוב ולפיכך, רואים את בן ארץ ישראל כמי שאינו מחוייב בדבר ואינו יכול להוציא אחרים.

זאת, אף על פי שברי לכולי עלמא כי בן ארץ ישראל, המצוי בחו"ל, שהחליט, בתוך יום טוב, להתגורר בחו"ל,  חייב ביום טוב שני של גלויות.


ויקשה לשיטת רע"א, מאי שנא:

בין:  מי שעדיין לא קיבל עליו שבת דלגביו מסתפקינן האם רואים אותו כמי שהוא "בתורת הדבר" (מכיוון שבידו לקבל השבת) ויכול להוציא את חבירו, שכבר קיבל על עצמו שבת, ידי מצוות קידוש.

לבין:  בן ארץ ישראל, הנמצא ביו"ט בחוץ לארץ, דפשיטא דלא אמרינן דבידו הדבר, להחליט להתגורר בחוץ לארץ ולהיחשב בתורת הדבר ולפיכך, פסק בהחלטיות דאינו יכול להוציא את בן חוץ לארץ בתפילה, ביו"ט שני של גלויות.


סיכומי תשובות שהתקבלו מרבני וחברי פורום מכון חילוקא:


  • יש שפקפקו בעצם הסתירה, מי אמר שרעק"א סובר כאתם פוסקים שיכול אדם באמצע יו"ט שני לשנות את מעמדו ולהיות בן חו"ל ולהיפך, אולי סובר רעק"א שהכל נקבע ע"פ הרגע הקובע ב"תחילת היום", והלא ישנם שפסקו כך. וממילא קושיא מעיקרא ליתא.
  • יש שטענו ש"בידו" מהני רק לעניין דיני הלכתי בלבד, ולא ל"קביעה מציאותית של עניין מחודש" כמו להיות "בן ארץ ישראל" או "בן חוץ לארץ", שתלוי במציאות המגורים ה"אמיתי" המחודש.
  • בנוסף יש לומר שונה "בידו" לקבל "תוספת שבת" שאכן הדבר ממש בידו לקבל על עצמו (בפה או אף בלב) תוספת שבת עתה, לא כן להיות "בן חוץ לארץ" שבאמת אינו ממש "בידו", שהרי אינו תלוי באמירה והצהרה, אלא שיקבע מגוריו בחו"ל (דירה עבודה ומה לא) באמת, על כל המשתמע, ומי יימר שבידו עכשיו ממש לעשות זאת?...
  • שונה "תוספת שבת" שאכן מחויב בזה באמת, אלא שבידו לקבוע מתי תחולת אותה תוספת מפלג המנחה ועד השקיעה, ואם כן כבר עתה נדון כ"בתורת הדבר" של דיני תוספת שבת , כי מחויב לקבל תוספת זו מתישהו, לא כן "יו"ט שני", שאין בן ארץ ישראל בתורת עניין זה כלל וכלל, שהרי לא מוטל עליו להיות "בן חו"ל", ומשכך דין "בידו" לא מעלה ולא מוריד.
  • בדומה לזה יש שטענו, שתחולת "שבת" בין כך תבוא עליו במהרה (גם אם לא יקבל תוספת שבת), אלא שבידו להקדים תחולתה ע"י קבלת תוספת שבת, לגבי זה מהני "בידו" להיחשב כאילו כבר חלה עתה. לא כן לגבי יו"ט שני לבן א",י שאין הוא עומד כלל שתחול עליו חלות יו"ט שני כלל וכלל, לא כעת ולא כעבור זמן, משכך לא מהני בכגון דא דין "בידו" שכביכול כבר חל עליו דין זה של "יו"ט שני".
  • נעיר: לכאורה הדימוי של רעק"א לדין הירושלמי, שבן י"ד אינו מוציא בן ט"ו בקריאת המגילה, גם הוא צריך ביאור, הן לדבריו דיתכן דמהני "בידו" לגבי תוספת שבת, תאמר כן גם על בן י"ד ש"בידו" להיהפך לבן ט"ו באם יחליט להישאר כאן בירושלים עם עלות השחר...
  • אכן, נאמר שרעק"א יסבור דמיירי בקריאת המגילה של יום (שהיא עיקר הקריאה) בדווקא, ולא של לילה. או שנחלק בין "קביעה מציאותית" וכו', דלא מהני "בידו", כמו שחלקו כאן המשתתפים...
הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.