עשייה מופתית וסגולית – איסורי שביעית לעומת מלאכת שבת (נשלח ע"י הרב צבי וינברג)


1 דקות קריאה
11 Jun
11Jun

נערך והוגש ע"י רבני המכון הרה"ג ר' אביעד טרופ ור' דוד גולובנציץ שליט"א

איתא בסנהדרין ק"א ע"א "תנו רבנן... לוחשין לחישת נחשים ועקרבים בשבת". 

ופרשו הראשונים במקום דאין בכך איסור צידה למרות שהלחש גורם שבעל החיים ישאר במקומו, משום שאינה בדרך טבעית אלא בדרך מופתית. 

וכן פסק השו"ע ס' שכ"ח סעיף מ"ה "לוחשים על נחשים ועקרבים בשביל שלא יזיקו ואין בכך משום צידה." 

וראה משנה ברורה שם ס"ק קמ"ג: "ואע"ג דע"י הלחש אינו יכול לזוז ממקומו עד שנוכל לתפסו מ"מ מותר דאין זה צידה טבעית.

והנה, ראה בתלמוד ירושלמי מסכת שביעית שם בפרק ד' הלכה ד' שאסור לעשות סגולה לעצים בשביעית.  

כמובא שם בירושלמי, תאנה שאינה נותנת פירותיה, אין לתלות ייחור של תאנה שנותנת פירות על גביה ולומר לתאנה (ויש גורסים לכתוב שטר): "היא נותנת פירות ואת לא".  

ומבאר הירושלמי שם, משום דהוי לאברויי אילן האסור בשביעית, שסגולה זו גורמת לתאנה להוציא פירותיה. 

הרי לן שסגולה לאילן שלא בדרך טבעית כמוה כעבודת אילן שגם אסורה בשנה השביעית. 

וכך גם נפסק להלכה. לעניין זה ראה חזו"א שביעית ס' י"ט ס"ק כ' ו"דרך אמונה" הלכות שמיטה ויובל פרק א' הלכה ז' ס"ק ס"ב ובביאור הלכה שם. 

וקשה, מאי שנא: 

בין: צידה סגולית ע"י לחש וכדומה שמותר בשבת משום שאין זו צידה טבעית. 

לבין: הבראת אילן ע"י סגולה שאסור בשביעית, דהוי עבודת האילן למרות שאיננה טבעית. 


סיכומי תשובות לשאלת "חילוקא" האחרונה – ע"פ החברים המשיבים 

1. רבים השיבו שיש לחלק בין מלאכת שבת שאיסורו "מעשה הגברא" כדכתיב "למען ינוח", והלכך מעשה מופתי שאינו טבעי לא הוי בתורת "מעשה גברא" של מלאכת שבת, בשונה מעבודות הקרקע בשביעית שאיסורו התוצאה הנפעלת באילן וגידולי קרקע, כדכתיב "ושבתה הארץ שבת לה'" ולא מנוחת האדם וכדאיתא בע"ז ט"ו ע"ב [ויתירה מכך, יש ראשונים הסוברים שעבודת האילן ע"י גוי אף היא נאסרה מדאורייתא], ולכן אף אם המעשה אינו טבעי, הואיל ותוצאותיו -הבראת העץ וגידולו, אסרה זאת התורה בכל אנפי. 

וכוונו בזה לדברי הגר"ח שליט"א – בעל הקושיא הנ"ל – ב"דרך אמונה" הלכות שמיטה ויובל פרק א' הלכה ז' ס"ק ס"ב וביאור הלכה שם. 

2. ובאופן דומה יש שאמרו – בכמה הדגשים והטעמות: בשבת האיסור הוא "מלאכה", ומלאכה עניינה פעולה פיזית כדרך עשיית בעלי מלאכה, ועשיית מופתית איננה מלאכה, ודמיא לדברי הגמ' "חכמה היא ואינה מלאכה". בשונה ממעשה שביעית, שאיסורו ה"מעשה", וב"מעשה" לא שני לן בין עשייה טבעית או מופתית ובלבד שהדבר ייעשה ונותן תוצאותיו. 

יתכן שלדרך זו, גם צידה שלא באופן מופתי אך בלא מלאכה ופעולה פיזית -לא תיאסר, כעצירת בעל חיים על מקומו ע"י התמקדות בעיניו והפנוט (אם קיים) וכל כדומה לזה, משום שאינה מלאכה אלא חכמה. 

3. עוד יש שאמרו, בשבת נאסרו המלאכות כדרך שנעשה במלאכת המשכן, וכל שלא היה כדרך עושי מלאכת המשכן – לא הוי בכלל איסור המלאכה. וכעין שביארו הפוסקים (נודע ביהודה תניינא יור"ד ס' מ"ג ועוד) שבישול בחמה לא אסרה תורה משום דלא הוי כדרך מבשלי הסממנים במשכן. הלכך צידה ע"י לחש שרי שהרי לא הוי כדרך עושי מלאכת המשכן שצדו בדרך טבעי ולא מופתי. 

לעומת זאת עבודת שביעית לא תליא במלאכת המשכן כמובן, לכן נאסרה בכל אנפי. 

4. וכעין זה יש שטענו, הואיל ומלאכה בשבת אסורה רק אם נעשית כדרך ולא כלאחר יד, הרי גם צידה ע"י לחש וכדו' לא עדיפא מכלאחר יד ושלא כדרך, שהרי אין דרכם של ציידים לצוד כך, ומילתא דתמיהה היא. לעומת זאת עבודת השביעית לא תליא בהא, ואף כלאחר יד ושלא כדרך אסורה, ולכן אין להתיר גם עבודה באפן סגולי ומופתי. 

וכוונו ביסודם זה לדברי הסטייפלר זצ"ל בקהילות יעקב ב"ק ס' מ"ה אות ב', דהעלה דעשייה סגולית נחשבת כמעשה לכל דבר בשאר ענייני התורה כמזיק ורוצח וכדו' ויתחייב על כך כדעלמא. ואין להוכיח משבת שלא אסרו עשייה מופתית וסגולית, משום שעשייה סגולית הוי "שלא כדרך" המותרת בשבת, כלשונו שם: "דבשבת גם עושה כלאחר יד פטור, וכל היכא דהוי ע"י סגולה ולא בטבע לא עדיף מכלאחר יד, דאין כך דרך עשיית מלאכה, וכשאינו אלא על דרך סגולה יש לומר שגם חז"ל לא גזרו..." 

נעיר בצדו, קיימת מחלוקת האם מלאכת שביעית אסורה שלא כדרך, יש אוסרים ויש מתירים, יעוי' בתוס' מועד קטן ד' ע"ב דכתבו דעשייה בשינוי אינה אסורה במלאכת שביעית. ותליא לכאורה האם דין "מלאכת מחשבת" נאמרה במלאכת שביעית. אכן, יש שמחלקים בין שלא כדרך ב"פועל" (צורת עשיית מלאכת האדם) לבין שלא כדרך ב"נפעל" (תוצאת הפעולה המתהווה), שגם למתירים -כל זה דווקא כאשר התוצאה המתהווה שלא כדרך, אך אם ה"שלא כדרך" רק בצורת עשיית מעשה האדם -שפיר יש לאסור. יתכן אפוא שכאן בסגולה מופתית של התאנה "שלא כדרך" הוי רק במעשה האדם ולא בתוצאה המתהווה – צמיחת הפירות.

5. חברים נוספים טענו, שיתכן ואין לחלק כלל בין מלאכת שבת ועבודת האילן בשביעית, בתרוויהו עשיית מופתית וסגולית לא אסורה מדאורייתא אלא רק מדרבנן בלבד. אלא שצידה בלחש התירו דהוי במקום צערא [ועל אף שהמשנ"ב והפוסקים ציינו שם בס' שכ"ח דלא מיירי שחושש שמא ישכנו, אחרת התירו לצוד אף בלא לחש כבס' שט"ז, מ"מ חשש רחוק שישכנו קיים וצערא איכא]. בשונה מעבודת האילן דלא מיירי במקום צערא, והלכך אין להתיר עבודת אילן באופן סגולי. 

ובאופן דומה טענו החברים: היות וצידה זו שלא יזיקנו אינה אלא "מלאכה שאינה צריכה לגופה", שהרי אינו צריך את הבעל חיים עצמו, אלא רק שלא יתקרב אליו, ולראשונים רבים מלאכה שאצל"ג אינה אלא איסור דרבנן, אם כן במקום לחש כזה לא העמידו דבריהם [על אף שכאן חמור יותר מצידת בעל חיים בכדי שלא יזיקנו שהתירו בשופי, שכאן חשש ההיזק רחוק, כדצוין בסוגרים לעיל]. 

וכוונו בזה לדברי הגר"נ קרליץ ב"חוט השני" ח"א פרק ט"ו ס"ק ב' שכתב בדומה לזה. 

6. עוד חילקו בין עשיית מעשה סגולי שאסור מדרבנן כגבי תאנה שעושה מעשה בתליית הייחור וכו', לבין דיבור סגולי בלבד -כלחש לעצור נחשים ועקרבים שזאת לא אסרו אפילו מדרבנן, שאין כאן מעשה אלא דיבור. 

וכוונו בזה לדברי הגר"ח ב"דרך אמונה" שם. 

7.  עוד יש שהציעו, דילמא מה דאיתא בירושלמי לגבי תאנה שאינה נותנת פירותיה וכו', לא הוי סגולה מופתית, אלא באמת פעולה טבעית היא, ע"פ תכונות העץ שאינן ידועות לנו דיים, שיתכן וגערה ודיבור לתאנה בכוחו לעורר האילן לתת פירותיו וכדו', כפי שיש שסוברים כן. 

אך נעיר בצדו, דאם כך הוא הדבר [ואין זו "בדייה מדעית"], מסתבר שפעולה זו תהיה אסורה גם בשבת ולא רק בשביעית, כשאר תולדות נוטע וזורע המצמיחים את האילן, שהרי פעולה טבעית היא, וצ"ע. 

8. עוד ציינו חברי "חילוקא" שקושיית "חילוקא" אינה קיימת לכאורה לפירושו של הפני משה בירושלמי שם (שביעית פרק ד' הלכה ד') גבי "אין תולין תוכין בתאנה בשביעית", דלפירושו באמת אין כאן "דיבור" אל הצמח, ואף לא תליית ייחור של תאנה עליו, אלא מיירי שמורח את שרף הייחור בעץ התאנה, ועל ידי כך נותן העץ פירותיו טפי, ושמא הוי כדרך רפואה טבעית לאילן. וקושיית "חילוקא" זו לא תיכון אלא לדרכם של הפרשנים האחרים ופירוש הגר"א שם דמשמע דהוי עשייה ודיבור (ויש מפרשים כתיבת שטר) סגוליים יעו"ש.   


לע''נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע''ה


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.