פטור של נשים ממצוות עשה שהזמן גרמן - בניין בית המקדש - ציצית ושאר מצוות עשה שהזמן גרמא


1 דקות קריאה
19 Mar

נערך והוגש ע"י רבני המכון הרה"ג ר' אביעד טרופ ור' דוד גולובנציץ שליט"א

פרשת ויקהל פקודי - תשפ"א 

"וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה טָווּ אֶת הָעִזִּים."

ראה רמב"ם פרק א' מהלכות בית הבחירה הל' י"ב דפסק דאין בונים את בית המקדש בלילה וחייבים בבנייתו אנשים ונשים והוכיח זאת מהשתתפות הנשים במלאכת המשכן.  

"אין בונין את המקדש בלילה שנאמר וביום הקים את המשכן - ביום מקימין לא בלילה, ועוסקין בבנין מעלות השחר עד צאת הכוכבים. והכל חייבין לבנות ולסעד בעצמן ובממונם, אנשים ונשים כמקדש המדבר..." 

והנה, ראה המסכת קידושין דף כט ע"א  דמצוות  ציצית חיובה ביום ולא בלילה ולפיכך  נשים פטורות ממצווה זו. 

וכך נפסק הרמב"ם בסוף ספר המצוות. לעניין זה ראה גם בפירוש המשניות לרמב"ם קידושין פרק א' משנה ז'. 

וקשה, מאי שנא: 

בין: מצוות עשה שהזמן גרמא דנשים פטורות בהן, כציצית שחיובה ביום ולא בלילה. 

לבין: מצוות עשיית המקדש שנשים חייבות בו למרות היותו תלוי בזמן – ביום ולא בלילה.


סיכומי תשובות לשאלה "חילוקא" האחרונה – ע"פ החברים המשיבים: 

1. יש שערערו על קושיא זו מכל וכל, שהרי הרמב"ם מביא מקור מהתורה לכך שנשים בכלל מצוות עשה זו של בניית בית המקדש -ממלאכת המשכן גופא, כדכתב שם: "והכל חייבין לבנות ולסעד בעצמן ובממונם, אנשים ונשים כמקדש המדבר ", ממקורו מהכתוב (שמות ל"ה): "וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים כֹּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ חָח וָנֶזֶם וְטַבעת..." (–השתתפותם הכספית), וכן (שם): "וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה טָווּ אֶת הָעִזִּים" (השתתפותם בעשייה בפועל). 

ומאחר שיש ילפותא לכך מקרא -מה לנו כי נלין?... הלא מצוות עשה שהזמן גרמא רבות המה שנשים חייבות בהן, כמצה קידוש ועוד, דילפינן לה מקרא. כך נימא לגבי מצוות בנין בית המקדש למרות היותה "זמן גרמא" – הלא מקרא ילפינן לה. וקושיא מעיקרא ליתא. 

נעיר בצדו: בכל אותן מצוות שהתרבו נשים למרות שהזמן גרמא, הילפותא היא בציווי המצווה. כאן השתתפות הנשים כתוב רק "בסיפור דברים" של מלאכת המשכן בפרשת ויקהל –כיצד נבנה, לא בציווי גופא בפרשת תרומה ותצווה, נמצא ולא קיימת ילפותא כלל לכאורה לגבי חיוב נשים, ואם כן השאלה דא גופא, כיצד ידעו עושי המשכן להכליל נשים בעשייה, אם הכלל שעד שאין ילפותא נשים אמורות להיפטר ממצ"ע שהז"ג?... 

ולבר מהכי, יתכן שהשתתפות הנשים בנדבת המשכן ובעשייתה -רק כ"אינו מצווה ועושה" בלבד, מי יימר שהיו באמת מחויבות בדבר?... 

2. אכן, לגבי הטיעון השני דדלעיל שיתכן ועשו זאת רק כ"אינו מצווה ועושה", יש שהשיבו שבהכרח היו מחויבות בדבר, משום שאם לא כן עשייתם פסולה כעשיית ציצית וכו' (להני מקמאי כר"ת שפוסלים אשה בעשיית ציצית). אף הביאו שכן כתב הכלי חמדה בישוב קושיא זו. 

נעיר: כל זה לדברי ר"ת הפוסל אשה בציצית, אך ראשונים אחרים סוברים שכשרה אשה לעשיית ציצית, וכן פסק השו"ע או"ח ס' י"ד סע' א' (הרמ"א שם פוסק להחמיר לכתחילה). 

זאת ועוד, אף אי נימא כן שעשיית אשה פסולה היא. מסתברא שרק הקמת המשכן בפועל יפסול עשיית נשים, לא שלבי העשייה הראשונים כטווית החוטים, שהרי מצינו שעושי מלאכה נוכרים של חירם מלך צור חצבו וסיתתו את אבני המקדש ולא נפסל המקדש בעשייה זו (יתכן אמנם שבניית המבנה בפועל היו פסולים). נימא לפ"ז שטוויית חוטי המשכן אינו חמור טפי מחציבת האבנים וסיתותם – וכשרה באשה. 

3. רבים השיבו – בכמה הדגשים העולים לכיוון אחד – על אף שבניין בית המקדש נעשה ביום ולא בלילה, הן כל זה רק בנוגע ל"בנייה גופא", אך ההכנות עד לבניה, כהבאת חומרי הגלם למקום הבניה, שרטוטים אדרכליים ותוכניות יצירה, ויתכן אף שלבי העשייה המקדימים, כטחינת סממני הצבעים ובישולם וכדו', וכי כל זה לא יכול להיעשות בלילה?... יתכן שכן, משום שרק ה"בנייה" בפועל טעונה "יום", אך לא כל שלביה המקדימים טרום הבניה בפועל. 

ונאמר לפי זה, ששלבים מוקדמים אלו אינם רק "מכשירי מצווה" בעלמא, אלא כל זה גופא כלול אף הוא ב"מצוות עשיית המקדש" כחלק מגוף המצווה ממש. 

וראיה לזה, מהא דכל אלו נכללו בל"ט אבות מלאכות דשבת: הוצאה, בישול, טוחן (בסממני הצבעים) ועוד, הנלמדים מ"מלאכת עשיית המשכן" – מסתברא אפוא דכל המלאכות הללו מגוף מצוות עשיית המשכן ממש (ואינם רק הכשר מצווה). הרי לנו שלא כל עשיית המקדש טעונים להיעשות ביום ומשכך אינן "זמן גרמא". 

אמור מעתה: מצוות עשה שהזמן גרמא נחשבת רק באם כל המצווה כולה תלויה בזמן, ברם, אם רק פרטים ממנה (כפעולת הבניה לבדה) ולא כל עשייתה ופרטיה תלוים בזמן, אין זו בכלל מצוות עשה שהזמן גרמא – לכן נשים מחויבות בעשיית המקדש כאנשים. 

וכעין זה יישב הקהילות יעקב בשבועות ס' י' (בסופו) קושיא זו. 

[ולעניין זה ראה גם תוס' רי"ד בקידושין כ"ט, לגבי הצורך במיעוט שאשה תהיה פטורה במילת בנה, יעו"ש]. 

4. בדומה לזה יש שאמרו: הלא מצווה עשיית המקדש כוללת גם נתינת תרומות זהב כסף ונחושת ושאר נתינת ממון, כלשון הרמב"ם שם: "לסעד בעצמם וממונם", וכי נתינת התרומות מצוותן להינתן רק ביום ולא בלילה?... ולכן נשים נכללו בזה (כדלעיל 3 שרק אם כל המצווה תלויה בזמן נחשבת שהזמן גרמא). 

5. יש שהשיבו שכל מצווה שחיובה מחמת צורך ותיקון מציאותי, וצורך זה שייך בנשים כאנשים – הרי אף נשים נכללות בזה, כדברי הגמ' לגבי מזוזה שחיובה אף בנשים - "גברי בעי חיי,נשי לא בעי חיי", וכדמצינו בפוסקים שחיבו נשים בתפילה על אף שהזמן גרמא, משום  "דבעי חיי". 

הוא הדין לגבי בית המקדש, הצורך שבו - הקרבת קרבנות - שווה הוא לנשים כאנשים, כדברי הרמב"ם ריש פרק א' שם "מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות", וכן "עניין השראת שכינה" שבו, הלא נשים צריכות זאת כאנשים, ומשכך נכללות בחיוב עשייתו. 

6.  יש שהטעימו – בכמה הדגשים והטעמות – ש"זמן גרמא" היינו דווקא אם הזמן גורם את "חיוב המצווה", ברם אם לא הזמן גורם את חיוב המצווה שמצווה תמידית היא, אלא ש"קיום המצווה" מותנה בזמן אימתי כשר להיעשות – אין זה "זמן גרמא". 

ונאמר לפי זה, שכך הדבר במצוות בנין בית המקדש , החיוב לבנותו משום הצורך במציאות בית המקדש, והעדרו מחייבו, וחלות חיובו תמידי הוא, ולא פוקע בלילה, אלא שקיום הבנייה צריך להיעשות רק ביום. ויתכן שאף אם בנה בלילה הבנייה פסולה היא וצריך לבנותו שוב (כדמשמע בירושלמי יומא פ"א ה"א: "א"ר זעירא זאת אומרת שהקמת הלילה פסולה לעבודת היום"), משום שהבנייה טעונה הכשר "יום". 

וכדמצינו באדם ששגג ומחויב חטאת, וכי נאמר שחיוב חטאת – זמן גרמא הוא, משום שהקרבן קרב ביום ולא בלילה?... הלא ברי שחיוב תמידי הוא, אלא רק שקיום מצוות הקרבתו צריך להיעשות ביום (וברי שאם חטא בלילה נתחייב מיד בחטאת עוד בטרם יאיר היום). 

וע"פ זה תתיישב קושיית ראשונים נוספת, דהנה איתא בקידושין כ'ט שיש מיעוט לפטור נשים ממילת הבן, והתקשו הראשונים: הלא זו מ'ע שהז'ג -לשם מה צריך מיעוט?... 

יעוי' בתוס' שתרצו, הואיל ומהיום השמיני והלאה החיוב קיים כל הזמן ולכן לא חשיב שהז'ג. אך עדיין התקשו התוס' הואיל ומקיימים את המצווה רק ביום ולא בלילה א"כ עדיין יחשב הזמן גרמא?... נדחקו התוס' ליישב דהברייתא בהכרח אליבא דמ'ד דניתן למול בלילה. 

לאור האמור יתיישב קוש' התוס', דאין ה"יום" במילה גורם החיוב, שכן החיוב הינו כל הזמן, אלא ה"יום" רק הכשר קיומה להיעשות ביום ולא בלילה. 

ומצאנו בטורי-אבן (חגיגה טז,ב; מגילה כ,א) שכעין זה יישב קושיית התוס' לגבי מילה. 

(והן אמת שמהתוס' משמע דלא סברו כן, שהרי כאמור לגבי מילה סברו שקיום המילה שכשר רק ביום אף הוא מחשיבה כ"זמן גרמא", למרות שמסתמא יודו אף הם שחיוב המצווה רובץ עליו כל משך היותו ערל אף בלילה, ולא מתחדש כל בוקר בחיוב חדש). 

7. בדומה לזה יש אמרו שאין בנין בית המקדש "זמן גרמא" משום שהמצווה תלויה במציאות העדרות בית המקדש, וכמצווה חד פעמית היא, ברגע שהושלמה בנייתו הגיע לתכליתו ושוב אין חיוב המצווה. הרי שבאמת חיובה לא תלוי בזמן, אלא הזמן רק קובע מתי כשרות קיומה בלבד

8. עוד יש שטענו שפטור נשים במצוות עשה שהזמן גרמא רק אם מוטלת על כל יחיד ויחיד מצד עצמו (ואף מצוות הקהל כזו היא – אילולי שהתרבו נשים בה, משום שמוטלת על כל אחד ואחד בפני עצמו), אך אם כל המצווה אינה על היחיד אלא חובתה על "הציבור", אין בה כלל זה של מצוות עשה שהזמן גרמא, משום שהנשים חלק מהציבור, והציבור ככלל מחויב במצווה זו וממילא נכללו בה גם נשים. 

[ויש שהסיפו על כך: בפרט שבית המקדש צורך ציבורי הוא, וחיובי צרכי ציבור מוטלים על כולם – לרבות מי שלא נצרך לכך]. 

וכזו היא מצוות בניית בית המקדש שחובתה כל הציבור – ונשים בכלל הציבור – ולא על כל יחיד ויחיד, ולכן נשים מחויבות בה. 

9. יש שרצו לחלק בין בניית המקדש לעשיית כליו, שכלי המקדש יכולים להיעשות אף בלילה, ורק בניית הבית גופא צריכה להיעשות ביום, וכפי שכתב הרמב"ם שם "אין בונין את המקדש בלילה שנאמר וביום הקים את המשכן ביום מקימין לא בלילה". הלימוד הזה של "וביום הקים את המשכן" נאמר לכאורה לגבי המשכן גופא ולא על כליו. יש אף שהביאו כן בשם ערוך לנר בסוכה מא. 

ולפ"ז נימא מכיוון ולא כל המצווה תלויה בזמן, הרי שוב אינה נחשבת שהזמן גמרא אף לגבי המשכן, דחדא מצווה היא. (כדלעיל 3). 

10. יש שהביאו בשם שואל ומשיב שיסוד הפטור של הזמן גרמא, כדברי האבודרהם משום שנשים משועבדות לבעליהן ,ולכן במילה לולא שהיה פסוק למעט אשה מלמול את בנה, ה"א שבמילה אין שייך טעם זה של "משועבדות לבעליהן", משום שאף בעליהן חייבים במילת בניהם, וא"כ היא עושה מה שבעלה מצווה, ואם היא לא תעשה ,יתחייב הבעל לעשות. וכן הוא גם בבנין ביהמ"ק כיון שהכל חייבין, ואם אשה לא תבנה הרי הבעל חייב, לא שייך בזה יסוד הפטור של הזמן גרמא. 

11. ראה גם את דברי שפת אמת הנפלאים במגילה כ' ע"א: 

"ובעיקר קושיית התוס' (מדוע צריך מיעוט שאשה פטורה ממילת בנה) יש ליישב דלא מקרי מ"ע שהזמן גרמא כיון דבאמת לעולם צריך האדם להיות נימול, ואע"ג דגוף מעשה המילה צריך להיות ביום, אבל המכוון אינו רק לקיום המעשה בשעת מעשה, אלא כדי שיהיה האדם נימול תמיד בכל הימים ובכל הלילות, ואין נקרא מ"ע שהזמן גרמא אלא רק במצוה שחייב לעשותה ביום, ובלילה אין המצוה מתקיימת כלל וכלל, הרי שרק הזמן גורם חיוב המצוה משא"כ במילה דעשייתה רק פעם אחת והתכלית שלה להיות נמול תמיד, דבר זה לא נקרא זמן גרמא כך נראה לי". 

ומעתה לפי דברי שפת אמת הנפלאים הללו, נימא שכך הדבר לגבי מצוות עשיית בית המקדש, בנייתו אכן נעשית ביום, אך קיום מצוותו ותכליתו – היותו בנוי, וקיום מצווה ותכלית זו מתקיים לאחר בנייתו לעולם -הן ביום והן בלילה, ומשכך אינו נחשב שהזמן גרמא – ונשים חייבות בזה. 

לע''נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע''ה


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.