פרשת שמיני - תשפ"א // "וַיִּשְׁחַט אֶת הַשּׁוֹר וְאֶת הָאַיִל זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר לָעָם" (ויקרא ט')


3 דקות קריאה
12 Apr

נערך והוגש ע"י רבני המכון הרה"ג ר' אביעד טרופ ור' דוד גולובנציץ שליט"א

ראה טור הלכות מילה יור"ד ס' רס"ה שכתב בשם בעל העיטור דהיכא שיש שני תינוקות לפניו למול בביהכנ"ס, כיוון שא"א למולם כאחד, לכן צריך לעשות ברכת מילה נפרדת על כל אחד ואחד, על אף שמל אותם סמוך וצמוד אחד לשני בלא הפסק כלל (ואף אם יהיו אלו תאומים לאב אחד). 

ומביא הטור שם את דעת הרא"ש דחולק על בעל העיטור ונוקט דברכת מילה שמברך על התינוק הראשון עולה גם למילת התינוק השני. 

והנה,  ראה טור בהלכות שחיטה יור"ד ס' י"ט שפוסק דמי ששוחט מאה בהמות, מברך ברכה אחת לכולם ולא יפסיק ביניהם. 

ובפשטות משמע מיניה שם דזה אף לדעת בעל העיטור. 

וקשה, לדעת בעל העיטור, מאי שנא: 

בין: שוחט בהמות הרבה, הנמצאים לפניו, דפסקינן בפשטות דיש לברך ברכה אחת העולה עבור כולן. 

לבין: מילת שני תינוקות דלדעת בעל העיטור יש לברך על כל מילה ומילה אע"פ שאין הפסק ביניהם כלל. 


סיכומי תשובות לשאלת "חילוקא" האחרונה – ע"פ החברים המשיבים: 

1. ראשית נציין שקושיא זו – קושיית הפרישה היא בטור שם יור"ד ס' רס"ה ס"ק י"ח. 

תשובות הפרישה – וחברי "חילוקא" כוונו לדבריו – "ואפשר דשאני שחיטה דדרך לשחוט בכך כמה בזה אחר זה משאין כן במילה". 

ולפי זה באמת אין חילוק "מהותי" ביניהם, אלא כל היכא שיש רגילות לעשותם מספר פעמים זה אחר זה -כך עושה, וכשאין רגילות -כל מצווה קובעת ברכה לעצמה. ומשכך בכל מצוות ומצווה יש לדון האם כך הדרך והרגילות או שמא לא. כקביעת מזוזה, שיתכן ומשום שהנכנס לבית חדש הרגילות שקובע מזוזות בכמה חדרים אחד אחרי השני, לכן גם שם – וכל כדומה לזה – יברך ברכה אחת ויפטור את שאר קביעת המזוזות בבית. 

2. המג"א (שם ס"ק ט"ו) תירץ – וגם חברי חילוקא כוונו לדבריו – דהנה הטור הדגיש בדבריו: "היכא דאיכא תרי ינוקי לממהיל בבי כנישתא כיוון דלא אפשר למהילינהו כחדא צריכי ברכה אכל חדא וחדא." 

מהו זה שכתב "כיוון דלא אפשר למהילינהו כחדא" כנימוק לגבי דין הברכה?... הוי אומר שלו היה אפשר למול אותם כאחד ממש – בוודאי היינו עושים ברכה אחת על מילת שניהם. 

ומכאן העלה המג"א לחלק, היות ושחיטה מעיקר הדין מהני לשחוט שתי בהמות במשיכת סכין אחת בחדא מחתא כדתנן בחולין (ל' ע"ב) "השוחט והתיז שני ראשים כאחד שחיטתו כשרה", וכנפסק בשו"ע יור"ד ס' כ"ד סע' ג'. ולכן אף אם לא שחטן כאחד אלא כל אחד בפני עצמו, רואים את כל מעשה השחיטות כמצטרפות זה לזה, שהרי בלאו הכי יכול לעשותם במעשה אחד ממש בחדא מחתא, ומהני ברכה אחת לכולם. 

לעומת זאת מילה באמת אינה כשרה אלא דווקא אם עושה מעשה חיתוך ערלה נפרד לכל תינוק ותינוק בפני עצמו. ומשכך אין מעשי המילה מצטרפים להדדי, והלכך כל מעשה מילה זוקק ברכת המצוות בפני עצמו. 

(ועיין לקמן 7 –טעמו של דבר). 

3. עוד כתב המג"א (שם) שיתכן ויש לחלק מבחינה מציאותית עניינית, שהרגילות שקשה להזהר מלשוח בין מילת תינוק אחד לרעהו, וכל ששח הרי הפסיק בין המצוות וצריך לברך שוב, וגם הרגילות שיהיה הפסק ושיהוי בין מילת אחד לרעהו, לכן נהגו לברך על כל אחד ואחד בנפרד, לעומת זאת בשחיטה ששוחטין כולן בסמוך זה לזה ממש ואין שחים ביניהן מברכים ברכה אחת לכולם. 

ובדומה זה טענו החברים, שמיד אחרי המילה המוהל מבצע מציצה וחבישת פצע המילה וכו', ובהכרח הוי הפסק בין המצוות, ומשכך אינן מצטרפות להדדי. 

4. רבים מחברי "חילוקא" חילקו – בכמה דרכים והדגשים ואיחדנום – מצוות מילה – מצווה חיובית היא, ומשכך כל חיובי מילה ומילה זוקקים ברכה בפני עצמן, ואינן מצטרפות זה לזה להפטר בברכה אחת, בשונה משחיטה שאיננה אלא כמצווה קיומית, משום שאינו מחויב לשחוט בהמה, אלא רק באם רוצה לאכול בשר אל לו לאכול אלא מבשר שחוטה, וכיוון שאין כאן "חיובים" נפרדים – משום שאין בכלל "חיוב", הרי כל קיומי מצוות השחיטה מצטרפים להדדי ודי להם בברכה אחת. 

5. עוד אמרו – מצוות שחיטה על הגברא מוטלת, ואינה פתיך ב"בהמה" אלא ב"גברא", שאל לו לאכול אלא מבשר בהמה הנשחטה כהלכה, ומשכך הכל מצטרף אצל השוחט להיות כעניין אחד ויהיו כמה בהמות אשר יהיו. בשונה ממצוות מילה, דלא מבעי אם למוהל יש שני תינוקות למול מאבות נפרדים דהמה חיובים נפרדים ממש, אלא אף אם לאב אחד יש תאומים למול, מ"מ שורש מצוות מילה חלה על הבן, והאב מקיים את חיוב הבן, וכל בן זוקק חיוב מצוות מילתו בפני עצמו, ואין מילת בן זה שייכת למילת אידך, ולכן זוקקים ברכה נפרדת למילת כל אחד ואחד. 

6. בדומה לזה יש שחלקו – בכמה דרכים הדגשים ואיחדנום-  שמצוות שחיטה אינה על החפצא אלא על הגברא, שאין הבהמה מצד עצמה צריכה להיות שחוטה, אלא שאל לו לאדם לאכול אלא מבשר שחוטה, ולכן אף אם הרבה בהמות לפניו כל השחיטות מיישך שייכי לעניין אחד ממש, אפילו שעשה הרבה מעשי שחיטות – הרי הם כמעשה שחיטה אחד. בשונה ממילה, שכל מילה ומילה היא חיוב מצד החפצא, כלומר התינוק צריך להיות מהול. וכוונו בדבריהם לאור שמח פ"ג ממילה הל' ו', ואגרות משה או"ח א' ס' קפ"ט. 

7. עוד יש שהטעימו: מצוות מילה עניינה כריתת ברית עם הקב"ה, כל אדם כורת ברית אישית בינו לקב"ה בברית מילה המתקיימת בו, מכיוון שכן אין הבריתות מצטרפות להדדי, ומשכך נחשבות כמעשים נפרדים לגמרי שאינם מצטרפים לברכה אחת. בשונה משחיטה – ובבכללם שאר מצוות העשה – שאם אין הפסק בסדרת מצוות הזהות די להן בברכה אחת. ולמעשה דין זה אמור לא רק בשחיטה אלא בכל המצוות כולן. 

יתכן דזהו עומק טעמו של המג"א דלעיל (2), מדוע א"א לקיים שתי מילות במעשה חיתוך אחד כמו בשחיטת שתי בהמות במשיכת סכין אחת (ומשמע מיניה דלא מהני ופסולה המילה), משום שכל ברית נכרתת בין האדם לקונהו בפני עצמה, ולכן זוקקת למעשה אישי נפרד. 

8. יש שטענו שא"אי לקיים מצוות מילה כאחד בסמוך לשני ממש משום "אין עושין מצוות חבילות", ומשכך נדרש הפסק ביניהם ולכן לא סגי בברכה אחת. 

נעיר בצדו כללי ותנאי "אין עושין מצוות חבילות חבילות" מרובים ומורכבים הם, אף בפשטות משמע מהפוסקים שאין זה שייך במילה, משום שכל מילה ומילה עומדת לעצמה ואין כאן "דבר אחד" המצרפם ומרכיבם להדדי, כשאר "אין עושין חבילות חבילות" (סוטה ח' ע"ב), כהשקאת שתי סוטות כאחד (ע"י כהן אחד או במעמד אחד בעזרה) או רציעת שני עבדים כאחד (ע"י מעמד בית דין אחד) או עשיית קידוש וברכת המזון על כוס אחת וכדומ'. 

9. עוד הביאו החברים משמיה דהט"ז יור"ד ס' א' ס"ק ט"ז, שברכת שחיטה איננה ברכת המצוות אלא ברכת השבח (משום דהוי מצווה קיומית וכו'), ויתכן שמשום כך מהני ברכה אחת לבהמות רבים בשונה ממילה (ומשאר מצוות עשה).


לע''נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע''ה 



הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.