קביעת ייחוסין – נישואי שמעון עם דינה - מעוברת שנתגיירה - אם פונדקאית


2 דקות קריאה
09 Dec

נערך והוגש ע"י רבני המכון הרה"ג ר' אביעד טרופ ור' דוד גולובנציץ שליט"א

פרשת וישלח - וְאֶת חֲמוֹר וְאֶת שְׁכֶם בְּנוֹ הָרְגוּ לְפִי חָרֶב וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם וַיֵּצֵאוּ

איתא במדרש רבה, בראשית פרשה פ' י"א, לאחר סיפור שכם ודינה, שמעון מילא אחר הבטחתו לדינה ונשא אותה לאשה, ומנישואין אלה נולד שאול בן הכנענית (כן פרש"י בפרשת ויגש פר' מ"ו פס' י').
וראה שם בפרוש הטור על התורה, וכן בספר "פענח רזא" לרבי יצחק ב"ר יהודה הלוי, וכן ב"דעת זקנים" לתוס', דתמהים כיצד נשא שמעון דינה הלא "אחותו מאמו" אסורה לבן נח ונהרג על זה? ומבארים כי שמעון נשאה בהיתר ולא עבר על איסור עריות של "אחות אמו",
זאת, היות שהקב"ה נענה לתפילת לאה עבור רחל בעודן בהריון, שתזכה לשני בנים (לא פחות מהשפחות), והחליף את דינה ביוסף, והעתיק את דינה, שנוצרה ברחם רחל, לרחם לאה והעתיק את יוסף, שנוצר ברחם לאה, לרחם רחל (ע"פ תרגום יונתן בן עוזיאל לפס' "ואחר ילדה בת ותקרא את שמע דינה" שם פרק ל' פס' כ"א)
אם כן יוצא, אפוא, כי לדינה היו אימהות משולבות. האחת אם להתעברות ויצירה והיא רחל והשניה אם ללידה והיא לאה.
עוד יוצא כי אליבא דהטור, פענח רזא ו"דעת זקנים" ההתעברות היא הגורם הקובע את יחס הילד אחר האם ולא הלידה.
ולפיכך, דינה נחשבת הלכתית כבת רחל ולא כבת לאה וזו הסיבה שדינה הייתה מותרת לשמעון, דהייתה "אחותו מאביו" בלבד* ולא מאמו, ואחות האב מותרת לבני נח.
והנה, איתא במסכת יבמות דף צ"ז ע"ב, מעוברת עם תאומים, שנתגיירה, וילדה משנתגיירה, אף על פי שעם גיורה פקע היחס שלהם כלפיה - מדין "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי", מ"מ בלידתם ייחשבו כ"אחים מן האם" לכל דבר ועניין "שהרי היא כישראלית שילדה בנים" (רש"י).
אם כן, מסוגיה זו חזינן להדיא כי הלידה היא זו שקובעת את ייחוס הילד אחר האם ולא "ההתעברות".
נפקות הלכתית, מהאמור לעיל, יכול ותהיה לעניין קביעת זהות האם במקרה של "אם פונדקאית". האם היא האשה שה"התעברות" וההפרייה ממנה או האשה היולדת.
יש שרצו להוכיח מדין "מעוברת שנתגיירה" כי ה"אם היולדת" היא היא האם ההלכתית, ולא האם המתעברת.
ומאידך דנו בראיה הנגדית כעולה מדברי הטור, פענח רזא ודעת זקנים לתוס', לפיה "ההתעברות" היא זו שקובעת ולא הלידה.
לעניין זה ראה מנחת יצחק חלק ג' ס' קי"ג, תשובות והנהגות (הגר"מ שטרנבוך) ח"ב ס' תרפ"ט, הלכה ורפואה א' (הגר"מ הרשלר) תש"מ, תחומין כרך ה' תשמ"ד (הגרז"נ גולדברג ועוד), נשמת אברהם (פרופ' א.ס. אברהם) כרך ד' אבה"ע ה' מכתבו של הגרש"ז אוירבך, ועוד כהנה וכהנה.
וקשה, לשיטת הטור, "פענח רזא" ו"דעת זקנים" לתוס', מאי שנא:
בין: דינה דלגביה אמרינן דהיא מתייחסת לרחל היות ויחס הבן אחר האם נקבע לפי "ההתעברות" ולא לפי הלידה.
לבין: דין מעוברת עם תאומים שנתגיירה, דפסקינן לגביהם כי יחס הבן אחר האם נקבע לפי ה"לידה" ולא לפי "התעברות".

סיכומי תשובות לשאלה זו – ע"פ החברים הלמדנים המשתתפים במיזם "חילוקא"

1. יצויין שהתייחסויות רבות הופנו ב"מיזם" בנוגע לשאלת "אם פונדקאית" הכללית ולדומה לה. אך להלן תשובות העונות לקושיית "חילוקא" בלבד: ה"התעברות" כקובעת אמהות ע"פ הטור ודעימיה, כעולה מנישואי שמעון בדינה, לעומת ה"לידה" כקובעת אמהות, כעולה מסוגיית מעוברת תאומים שנתגיירה.

 2. מאיחוד והכללת סיכומי התשובות שנתנו, הרי לפנינו 3 כיוונים עיקריים: 

א-         ההתעברות קובעת האמהות – אלא שיש ליישב את העולה מסוגיית מעוברת שנתגיירה. 

ב-         הלידה קובעת האמהות – אלא שיש ליישב את העולה מדברי הטור ודעימיה מנשואי שמעון בדינה 

ג-         גם זה וגם זה קובע אמהות – ויש ליישב מתי אזלינן בתר ההתעברות ומתי בתר הלידה. והרי הם לפנינו כדלהלן: 

3. רבים השיבו – בכמה הדגשים וניסוחים – שקובע האמהות הוא "ההתעברות" ולא "הלידה". כעולה מדברי הטור ודעימיה, וכפי הנראה מסברה ישרה (הן העיקר קיים בהתעברות ובהפרייה, ומשך ההריון עד הלידה אינו אלא גדילה והזנת התפתחות הולד בלבד -כאינקובטור, ואף לקביעת "אבהות" אין לנו זולת ההפרייה בלבד, וסברה היא: כקביעת אבהות כך קביעת אמהות. 

ומלבד זה קיימים כמה ראיות לכאורה מסוגיות נוספות בש"ס ובמכילתא שההתעברות קובעת. ואכמ"ל). 

לא זו אף זו, גם ב"מעוברת שנתגיירה" סיבת האמהות היא ההתעברות לא הלידה! (כנראה מתחילה), ובאשר לשאלה הא כיצד, הלא "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי" ופקע היחס "אם – עובר" בגיור?... זה אינו, משום שבין שלושת ה"מתגיירים": האם, עובר א' ועובר ב', לא אמרינן ביניהם דין "כקטן שנולד דמי" (אכן, ביניהם לשאר קורביהם – ודאי אמרינן, אך ביניהם לבין עצמם לא אמרינן). 

וכמדויק דבר זה מפרש"י שם כפי שדייקו הגר"ש רוזובסקי ביבמות צ"ח שם, ואכמ"ל. 

וכל זה אף אם אמרינן ד"עובר לאו ירך אמו" (כעולה מסוגיית הגמ' ביבמות עח ע"ב) . משום שכל גיור הנעשה כ"אחד" ע"פ דעת האם ומעשיה בגופה, הגורר אגבה את עובריה עמה (למרות ישותם העצמית, ולמרות שנחשבים כ"טובלים" בפני עצמם יחד עם טבילת אמם), הרי דין גיור "אחד" להם הכולל 3 פריטים , וכל גיור כהאי גוונא אינו מחיל ביניהם "דין כקטן שנולד דמי", כגיור עם ישראל בהר סיני הנעשה כמקשה אחת לכלל "האומה הישראלית", ומשכך לא הפקיע ביניהם יחס כלשהו. (יודגש שגיור משפחתי בעלמא עדיין אינו נחשב כ"גיור אחד" לעניין זה, ואמרינן ביניהם כ"קטן שנולד דמי"). 

ובאשר לפירש"י "הרי היא כישראלית שילדה בנים" – הכוונה שמאחר והגיור לא הפקיע את יחסם הקודם, הרי ממשיכים את התייחסותם אליה כבכל אם ישראלית שילדה בנים (ולאו למימר ש"הלידה" קובעת אמהות). 

4. בנוסח נוסף יש שאמרו – אף זה בכמה הדגשים וכיוונים העולה לאחד: אכן קובע האמהות אינו הלידה אלא ה"התעברות" , אך התעברות איננה רק עצם "ההפרייה" לבדה, אלא כל משך ההריון הינו כ"הפרייה" נמשכת . כביכול בעוד הפריית האב נמשך רגע אחד, הרי הפריית האם – או הפּרִייה – ממשיכה עד הלידה, משכך כל חלק ממשך העיבור קובע אמהות (ההתעברות ממשיכה). לכן מעוברת שנתגיירה בניה ממשיכים להיות בניה לאחר הגיור – למרות "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי" - משום שהרי ממשיכים להתפתח ולהתעבר ברחמה כתאומים דעלמא, וסיבת האמהות עדיין קיימת. 

בשונה מדינה בלאה, מכיוון ואין דינה "פרי בטנה" של לאה (שהלא נוצרה ברחל), אין כאן המשך אותה "התעברות" ומיוחסת אפוא רק לרחל. 

5. עוד יש שטענו שאכן ההתעברות קובעת את האמהות ולא הלידה, אך שונה מעוברת שנתגיירה, שעל אף דין "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי" שחל בגיורם ואמור להפקיע יחס, למרות כן בכהאי גוונא רואים את אמם הגיורת כ"אם המתעברת" לעניין יחס, היות ומשך העיבור המשוייך לאותה התעברות ממשיך לאחר הגיור, משכך לא פוקע מהם לגמרי "יחסם הקמאי" לאמם הורתם בא בשעה שהמה עוברים המתפתחים ברחם אמם. 

6. רבים אחרים השיבו ההיפך – אף הוא בכמה הדגשים וטעמים – שקובע אמהות הינו ה"לידה" – לא ההתעברות. 

ובאשר לדברי הטור שדינה מיוחסת לרחל ולא ללאה, אינו משום ה"התעברות", אלא משום שהעתקת העוברים מרחם זו לרחם זו – כמוה כלידה גופא, שהלא "יצאו מהרחם" באותה שעה, נמצא שכבר נולדה דינה לרחל – ומיוחסת כבר אליה, בטרם נכנסה שוב לרחם לאה להמשך גדילתה. (כמובן כל זה מתוך הנחה שמציאות ה"נס" היה "יציאה פיזית" מרחם זה לרחם זולתה. אך אם הנס היה ש"נעתקו מכאן והופיעו שם" בלא "לצאת" לאוויר העולם – צ"ע האם ייחשב כ"לידה"). 

7. יש שצדדו ששניהם יחדיו – הן ההתעברות והן הלידה – בכוחם לקבוע אמהות. ולכן מעוברת שנתגיירה ממשיך יחוסם לאמם למרות שהגיור הפקיע יחס זה מכוח ההתעברות, מ"מ באה הלידה אחריה וקיבעה בשנית יחס זה. בשונה מכך דינה המיוחסת לרחל ולא ללאה, היות ולאחר שכבר דינה מיוחסת לרחל כבת לאם, שוב לא שייך לייחסה ללאה שאין שתי אמהות בוולד אחד. וגובר יחוס ההתעברות ליחוס הלידה משום שקדם לו, 

8. ובנוסח נוסף: על אף שהן ההתעברות והן הלידה כל אחת מהן קובע אמהות, מ"מ צריך דווקא שהלידה תהיה ב"פרי בטנה" כוולדה הטבעי שהתעבר ממנה, אחרת לא חשיב כ"לידה אימהית" כלל.

9. יש שטענו שאכן הן התעברות והן הלידה קובעים אמהות. ברם שונה דינה שא"א לייחסה ללאה שילדתה, היות וחדר לתוך רחמה כ"מעשה ניסים" , משכך אין להשית ממאורע "המשדד מערכות הטבע" עניין ייחוסי, שכן כל תורת הייחס עניינו "שייכות וקישור" , ומה ל"שייכות וקישור" אפוא, אם הדבר ארע מחוץ למערכת הטבעית-החושית השייכת והנתפסת?!... לשיטתם זו, טפי שייך לדון ולראות עדיין ב"אם פונדקאית" בימינו כיחס אמהות, למרות שלא נחשב כ"פרי בטנה" המקורי, משום שעדיין משוייך למערכת מציאות הגשמית הטבעית. 

10. יש שרצו לחלק בין המקרים ע"י העמדת "אוקימתא" ב"שלבי הריון" שונים ונפרדים. כלומר התרחשות "החלפת העוברים" ארעה בעוד העובר היה כבר בן ארבעים יום ומעלה, לעומת התרחשות הגיור ב"מעוברת שנתגיירה" שארעה טרם מלאות ארבעים יום. וזאת משום שבטרם מלאות מ' יום נחשב העובר כ"מיא בעלמא", ולכן א"א לראות בו ייחס כלל, שאינו עובר. רק לאחר מ' יום חל בו דין "עובר" וייחס, ורק כעת מתייחס לאמו. 

ואשר על כן קובע ההתעברות הינו אכן ההתעברות ולא הלידה. אך הזמן הקובע אינו רגע ההפרייה כי אם מלאות ארבעים יום ליצירת הוולד. 

יש שפוסקים שנקטו כן (ואף משמע בקובה"ע כעין זה). 

11. ברם צ"ע, הלא מה דנקטינן שקובע האמהות הינו ההתעברות, אין להסס ולפקפק לכאורה, שמציאות סיבת היחס מונח בעצמות ההפרייה ביום היצירה הראשון, הרבה טרם מלאות ארבעים יום. זאת משום שאף קובע האבהות ברי שהינו בוודאי "ההפרייה" (ואין עוד). והלא הוולד באותה שעה אינו בן ארבעים יום, ולעיתים סיבת שייכותו וזיקתו לאב טרם התהוות כלשהי (כנתעברי באמבטי)... והלא חזינן דבדא גופא נקבע סיבת אבהותו מאז! ואם נתגייר האב טרום ארבעים יום ליצירה, פשיטא היא שלמרות כן לא יחשב אבי הוולד ביום הארבעים!... הוי אומר אם ההתעברות היא היא המייחסת, סיבת יחוס האימהות כהאבהות! ואין מקום להגבילה ללאחר מ' יום, שהרי אבהות תוכיח! שאף שאין כאן עדיין "עובר", מ"מ סיבת האבהות קיימת לוולד העתידי שמתפתח כאן משעה ראשונה, והכא נמי דכוותא לגבי "יחוס האמהות". ואכתי אמור להיפקע ייחס אמהות זה בגיור, גם אם ארע קודם מ' יום, כמו ייחוס אבהות גופא.


לע''נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע''ה

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.