2 דקות קריאה
06 Mar
06Mar

נערך והוגש ע"י רבני המכון הרה"ג ר' אביעד טרופ ור' דוד גולובנציץ שליט"א

פרשת בשלח – ט"ו בשבט // 

ראה שו"ע חלק או"ח סימן רי"א סעיף א' כללי קדימת ברכות הנהנין: 

א. מי שהיו לפניו שני פירות שברכתם שווה יברך על הפרי שממין שבעה אע"פ  שהשני חביב ממנו. 

לדוגמא, היו לפניו תמר ודובדבן אע"פ שהדובדבן חביב עליו יותר יברך על התמר מפני שהוא ממין שבעה. 

ב. ובהמשך שם בשו"ע סעיף ג' (בשם "יש אומרים", ופסק המשנ"ב שכך העיקר לדינא): מי שהיו לפניו שני פירות שברכותיהם אינן שוות כגון דובדבן שברכתו "העץ" ואננס שברכתו "האדמה" יקדים הדובדבן שברכתו העץ לאננס שברכתו האדמה.  

ג. אולם כפי שפסק בסוף סעיף א', (בשם "יש שאומרים", וגם בזה פסק המשנ"ב שם שכך העיקר לדינא), במקרה זה אם האננס שברכתו האדמה חביב עליו יותר מהדובדבן יקדים לברך עליו תחילה על "האדמה". 

וראה במשנ"ב שם בס"ק י"ח שבכהאי גוונא יקדים האדמה אפילו אם פרי העץ הוא ממין שבעה. כגון שיקדים ה"אדמה" של האננס החביב ל"עץ" של התמר הפחות חביב. 

היוצא מהאמור לכאורה, (-בהצטרפות שלושת ההלכות יחדיו) שמי שיש לפניו שלושה פירות, דובדבן, אננס ותמר והדובדבן חביב עליו יותר מכולם, ולאחריו האננס ולבסוף התמר -אינו יכול לברך עליהם לעולם. 

דממה נפשך, אם נאמר שיברך תחילה על הדובדבן שהוא חביב מכל, הלא ההלכה נוקטת שאם לפניו שתי פירות שברכתם שווה ואחד מין שבעה (דובדבן ותמר), יברך העץ על התמר ממין שבעה, למרות שהדובדבן חביב עליו ביותר. 

ואם נאמר שיברך בתחילה העץ על התמר שהוא ממין שבעה, הרי האננס שברכתו בורא פרי האדמה, חביב עליו יותר ממנו, והרי קי"ל שאם אין ברכותיהם שוות יקדים לברך האננס האדמה החביב עליו למרות שכנגדו, התמר, הוא גם העץ וגם ממין שבעה. 

ואם נאמר שיקדים לברך האדמה על האננס שחביב יותר מהתמר, הרי עתה ניצב הדובדבן למולו שהוא חביב מכל, ודין הוא להקדימו לברכת האננס. ומעתה חוזר חלילה, שהתמר ידחה את הדובדבן שהרי הוא ממין שבעה וברכותיהם שוות... 

ונמצינו עומדים בפני "גלגל החוזר ו"לופ" שאינו נגמר". 

אלא אם נאמר שאחד מהכללים דלעיל מתבטל... 

ואם כן קשה, מאי שנא: 

בין: שלושת כללי הלכות קדימת ברכות הנהנין כנ"ל לעיל: א', ב', ג' שדינם נקוט כך תמיד. 

לבין: המאורע שלפנינו (בהצטרפות ג' הכללים יחדיו), שמשום מה כלל אחד מהם (מהו?...) ודווקא הוא אמור להתבטל.


סיכומי תשובות לשאלת "חילוקא" האחרונה – ע"פ החברים המשיבים: 

1. יש שהשיבו שבמקרה דנן של "גלגל החוזר" יש להעדיף לברך תחילה "העץ" על התמר –ממין שבעה, ויפטר הדובדבן בברכתו כדעלמא בברכותיהם שוות, ואח"כ יברך על האננס "האדמה" למרות שחביב הוא טפי מהתמר. 

וטעמו של דבר, למרות שאנו פוסקים שבברכותיהם אינם שוות חביב קודם למין שבעה, ואם כן האננס היה צריך לקדום לתמר, מ"מ כאן בבעיית "גלגל החוזר" –מין שבעה מכריע. 

ובפרט שדעת האליה רבה שלעולם מין שבעה קודם לחביב, בין בברכותיהם שוות ובין בברכותיהם אינם שוות, ובנוסף יש את דעת הבה"ג שלעולם ברכת "העץ" קודם ל"אדמה", ואפילו האדמה חביב טפי. 

וכוונו בזה לפסקם של רבים, ובהם: הגר"י קנייבסקי (כמובא בשלמי תודה להג"ר ב"צ פלמן, ברכות ס' כ"ה), מלבושי מרדכי (ס' ז' סע' י"ז והערה ט"ו), וכן דעת הגר"ש וואזנר (קובץ מבית לוי, חלק ט"ו עמוד ע"ה אות ו') ועוד. 

2. ויש שהוסיפו על הסברה דלעיל, שברגע שמברך על התמר ברכת "העץ", הדובדבן שלפניו אינו רק בגדר "נפטר" בברכת "העץ" של התמר, שהרי הדובדבן מונח לפניו ממש, ונחשב באמת שברכת העץ חלה ישירות גם על הדובדבן, למרות שלא אוחז אותו ביד אלא את התמר. 

אם כן "מרוויח" בברכת העץ שעשה לא רק את "מעלת מין שבעה" של התמר, אלא גם את "מעלת החביבות היתירה" של הדובדבן. לכן פשוט שברכת העץ הזו קודמת לברכת האדמה של האננס הפחות חביב, שגם אינו ממין שבעה וגם אינו ממין העץ. 

וכוונו החברים בזה לסברת בעל ה"קהילות יעקב" הגר"י קנייבסקי, כמופיע בספר "שלמי תודה" כנ"ל 1. 

3. יש שהשיבו, היות ודעת הרמב"ם – כפי שהובא בשו"ע שם סעיף ב' – שלעולם יש להקדים את החביב ואפילו על מין שבעה, וכל זה בין בברכותיהם שוות ובין בברכותיהם אינם שוות. על כן במקרה דנן, יש לברך על החביב ביותר, והוא הדובדבן, למרות שברגיל כאשר הדובדבן החביב ניצב למול התמר שאינו חביב עליו, יש לברך על התמר ממין שבעה. 

אף הטעימו והדגישו החברים שאין זה רק מדין "פשרה" – כלומר, חוסר ברירה מפאת האילוץ של "גלגל החוזר" הנקלע לכאן, – אלא שבאמת כך ראוי להיות מעיקר הדין במקרה דנן. 

וזאת משום שהביאור הלכה (בסע' א' שם ד"ה "יש אומרים") מכריע שבאין ברכותיהם שוות יש לנהוג כדעת היש אומרים בשו"ע שם (ס' רי"א) בסע' א': 

"...ואם אין ברכותיהם שוות אפילו יש בהן ממין שבעה כגון צנון וזית איזה מהם שירצה יקדים ואפילו אינו חביב, ויש אומרים שגם בזה צריך להקדים החביב ..." 

וסובר המשנ"ב שיש לפוסק כדעת ה"יש אומרים", משום שכך דעת ראשונים רבים, ואף הרמב"ם כך פוסק שחביב קודם, אלא שדעת הרמב"ם לפסוק שחביב קודם לעולם אף בברכותיהם שוות [למרות שהחביב פחות הוא ממין שבעה], וכפי שהביאו השו"ע בסעיף ב' שם: "ולהרמב"ם אם היה מין אחד חביב לו יותר, בין שברכותיהם שוות, בין שאינם שוות, בין שיש בהם ממין שבעה, בין שאין בהם ממין שבעה, -מקדים החביב לו אז באותה שעה." ולגבי "ברכותיהם שוות" אין אנו פוסקים כרמב"ם, ובכל זאת סובר הביאור הלכה שדעת הרמב"ם מצטרפת מיהא להכריע לגבי "אין ברכתיהם שוות" שכך תהיה ההלכה שחביב קודם למין שבעה, למרות דבעלמא אין אנו פוסקים כמותו שחביב קודם למין שבעה לגבי "ברכותיהם שוות". 

ברם, שונה כאן, שמדובר במקרה "משולש" – דובדבן, אננס ותמר, וכך חביבותם – כאן קיים בנוסף מרכיב ספקי לגבי "ברכותיהם שוות" – התמר למול הדובדבן – אם כן אינך יכול "לתפוס את החבל בשני קצוותיו", לפסוק בו זמנית כרמב"ם (בברכותיהם אינם שוות) ודלא כרמב"ם (בברכותיהם שוות) בחדא מחתא, ואין אפוא יכולת לצרף את דעת הרמב"ם להכריע רק אם כאן תקבלו לגמרי, והלא במקרה דנן יסבור הרמב"ם שיברך על החביב מכל -והוא הדובדבן, לכן הדעת המכרעת כאן היא כרמב"ם [שהרי רק מחמתו מוכרע להעדיף את החביב בברכותיהם אינם שווים], ואשר על כן -כאן יברך על החביב מכל -הוא הדובדבן, כפסק הרמב"ם הכולל. 

יש מהחברים שהראו שכך כתב בספר "וזאת הברכה" שזאת דעתו של "אחד מגדולי הדור" (כמדומה שכוונתו לגרי"ש אלישיב), בהערותיו שם "בירור הלכה" פרק מ"ז. 

4. יש מהחברים שטענו שאם אכן "גלגל החוזר" לפנינו, וכל צד דוחה צד אחר, אם כן מצב שקול לפניך ופשיטא שכל צד שיבחר לעשות –מהני לכתחילה כך לעשות. 

ובדומה לפסק השו"ע שכתב בסעיף א' שם לגבי "ברכותיהם אינם שוות" בדעה הראשונה: 

"ואם אין ברכותיהם שוות אפילו יש בהן ממין שבעה כגון צנון וזית, איזה מהם שירצה יקדים ואפילו אינו חביב ". 

וזאת לא רק משום "שאחרת מה יעשה" מפאת בעיית "גלגל החוזר" הקיימת כאן, אלא משום שכך הוא עיקר הדין, שאם כל צד דוחה בעדיפותו את הצד האחר, המצב יוצר באמת "שוויון גמור" בסברת עדיפותם, וברי שבמצב של "שקולים" דין הוא שיברך על מי מביניהם שרק יחפוץ. 

5. ברם, בעוד שכל התשובות עד עתה נקטו שאכן בשאלה זו קיימת בעיית "גלגל החוזר" אלא שיש להעדיף הכרעה כזו או אחרת כפיתרון לבעיה. הנה על פניו נראה -שלא היא! אין כאן באמת "גלגל החוזר" כלל וכלל, ואין זאת אלא כדבר הנדמה ל"גלגל החוזר" למראית העין בלבד, ותו לא מידי. 

ונימא,  שעל פי כל דין, במקרה דנן, יברך ראשית "האדמה" על האננס שחביב יותר מהתמר, ואח"כ יברך "העץ" על התמר –ממין שבעה, והדובדבן יפטר בברכת התמר. וזאת למרות שהדובדבן חביב יותר מכל. 

וכל זאת, משום שאם נתבונן בדבר, נראה בעליל, שבנדון דנן ניצבות לפנינו שתי שאלות שונות -שהתקבצו כאן ל"פונדק אחד": 

א.         לפנינו שני פירות בלבד – תמר ודובדבן (החביב) – שברכתם בורא פרי העץ, על מי מביניהם יבצע ברכת "העץ"?... 

ב.         לפנינו אננס שברכתו "האדמה" ובנוסף אותו פרי מסוים מבין שני הפירות –שהדין קובע שעליו יברכו בפועל ברכת "העץ" (וטרם ידענו מיהו), על מי מבין שניהם (האדמה והעץ) יברך ראשון ומי אחרון?... 

"ועתה תחזה", שהשאלה הראשונה אינה תלויה בזולתה כלל, וצריכה להישאל בפני עצמה, בלא להכניס אליה את "גורם האננס", שהרי ה"אננס" אינו פועל ומשנה בשאלה זו כלל, שהלא השאלה היא בין אותם שתי פירות שברכתם "העץ" – התמר והודבדבן – את מי מביניהם צריך לתפוס בידו ולבצע עליו ברכת העץ ויפטור את רעהו בברכתו. והאננס כ"אדמה" אינו בכלל שאלה זו. 

הדין אפוא ברור וידוע, שעל התמר יברך "העץ" ולא על הדובדבן, למרות חביבותו היתירה, משום שבברכותיהם שוות הדין הוא שיברך על מין שבעה ולא על החביב יותר. אם כן כבר הוכרע שעל התמר יברך "העץ" ולא על הדובדבן, ויצא הדובדבן מהדיון מכל וכל, שעליו –לא מברכים ברכה אלא רק ייאכל בלבד. 

כעת ניצבת השאלה הנוספת לפנינו: על מי מבינהם יברך ראשון, על פרי העץ או האדמה, כאן ניצב האננס ולמולו התמר בלבד -ולא הדובדבן, שהרי כבר הוכרע שאת הדובדבן רק אוכלים אך לא בו עושים ברכה, ואין עדיפותו משפעת כלל, ומשכך, בשאלה זו פשיטא שההלכה תנקוט שיברך ראשית על האננס החביב יותר מהתמר, למרות שהתמר ממין שבעה, כדין ברכותיהם אינם שוות, שחביב "אדמה" קודם למין שבעה "העץ". 

ואין מעלת חביבות הדובדבן עוצרת את הדין, ויוצרת "גלגל החוזר" (שהדובדבן יקדום לאננס שחביבותו גדולה יותר), שהרי על הדובדבן כבר הוכרע הדין שלא עליו יברכו ברכת העץ, ומה לנו לחביבותו, פשיטא ואינו צריך לפנים, שחביב שאין מברכים עליו (אלא רק אוכלים אותו), אינו נכנס לשאלת הקדימה "מי יקדום למי בברכה העץ או האדמה", שבין כך עליו לא מברכים. 

וזאת ועוד, אף אם ישאל השואל: מי יימר שיש לפתור את השאולת בסדר זה דווקא, אולי ניצבים לנו שתי השאלות בו זמנית, ואין להקדים ולהכריע שאלה אחת בהקדם אלא "בו זמנית" ויחזור "גלגל החוזר"?... 

דא בדותא היא, שאף אם ננסח את הכל כשאלה אחת בו זמנית "כוללנית" –כך יש להציבה: 

לפנינו שלושה פירות: דובדבן אננס ותמר – וכך סדר חשיבותם, על מי מביניהם יברך ראשון, על האננס שברכתו האדמה, או על הפרי שברכתו העץ (התמר או הדובדבן) שההלכה מורה שבו יש לבצע ברכת העץ בפועל?... 

ומשכך ברי, שראשית יש להחליט בהקדם מי מבין שני הפירות הדין מורה שבו יש לבצע בפועל ברכת העץ. 

והעירו החברים שכך גם נכתב בספר "וזאת הברכה" בהערותיו בסוף הספר בעניין "שאלת גלגל החוזר". 

לע''נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע''ה


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.