2 דקות קריאה
06 Mar
06Mar

נערך והוגש ע"י רבני המכון הרה"ג ר' אביעד טרופ ור' דוד גולובנציץ שליט"א

פרשת ויקהל – פרשת שקלים -  תשפ"ב 

"זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ..." //

קי"ל דמדאורייתא קטן לאו בר הקנאה הוא אלא רק מדרבנן  כדי חייו. 

ולקנות הוא יכול [מדאורייתא] משהגיע לעונת הפעוטות [בדעת אחרת מקנה]. 

כדאיתא בסוכה מ"ב ע"א, שלא יקנה אדם את לולבו לקטן בטרם יצא ידי חובה, שאחרת הקטן יזכה ולא יוכל להקנות לו בחזרה ואביו לא יוכל לצאת ידי מצוות לולב. 

וכך גם נפסק ברמב"ם הלכות מכירה פרק כ"ט הל' א': 

"שלשה אין מקחן מקח ואין ממכרן ממכר דין תורה, החרש השוטה והקטן, אבל חכמים תקנו שיהיה החרש והקטן נושא ונותן ומעשיו קיימין משום כדי חייו." 

בדומה לכך תנן במסכת נידה דף מ"ה ע"ב שקטן אינו יכול להקדיש. 

והנה, תנן במסכת שקלים פרק א' משנה ה' שקטן אע"פ שפטור ממצוות מחצית השקל מ"מ קטן שנתן מחצית השקל מקבלים ממנו. 

"אף על פי שאמרו, אין ממשכנין נשים ועבדים וקטנים, אם שקלו מקבלין מידן" 

ובראשונים נחלקו באיזה "קטן" עסקינן. 

לשיטת ספר החינוך במצווה ק"ח מיירי בגדול פחות מגיל עשרים [שאין חיוב מחצית השקל רק על בני כ' ומעלה]. 

לעומת זאת לדעת הרמב"ם בהלכות שקלים פרק א' הלכה ז' מיירי בקטן ממש [שחיוב מחצית השקל מגיל י"ג ומעלה]. 

וכן היא דעת הרמב"ן בפירושו עה"ת שמות פרק ל' פס' י"ב. 

ועל פניו הכרח הוא בדעת הרמב"ם והרמב"ן שבכוחו של קטן להקדיש מחצית השקל ללשכה. 

שאל"כ בלתי אפשרי לקבל ממנו מחצית השקל היות ויש איסור לערב מעות חולין במעות הלשכה. 

וקשה, לדעת הרמב"ם והרמב"ן ודעימיה, מאי שנא: 

בין: קנין והקדש בעלמא שאין יכולת לקטן להקנות ולהקדיש. 

לבין: "מחצית השקל" הניתן להקדש דחזינן לכאורה שבכוח הקטן להקדיש. 


סיכומי תשובות לשאלת "חילוקא" האחרונה – ע"פ החברים המשיבים: 

1. כעין קושיית דנן הקשה שער המלך פרק א' משקלים הלכה א': 

"...תו ק"ל מהא דתנן במשנה ה', אע"פ שאמרו אין ממשכנין נשים ועבדים וקטנים, אם שקלו מקבלים מידם, ופירש הרע"ב (לשם) [שם], ובלבד שימסרום לצבור לגמרי, כי היכי דלא ליהוי קרבן צבור קרב משל יחיד, יע"ש, והשתא קשה, דכיון דקי"ל דקטן אינו מקנה לאחרים דבר תורה עד שיגדיל ויביא שתי שערות, כמבואר פרק כ"ט מהלכות מכירה [ה"א], אם כן היכי מהני בהו מסירה לצבור, סוף סוף מדאורייתא נמצא קרבן צבור קרב משל יחיד, ובהדיא כתב רבינו ז"ל פ"ח מהלכות לולב [הלכה י'] דאין נותנין אותו לקטן, שהקטן קונה ואינו מקנה לאחרים דבר תורה, ונמצא שאם החזירו לו אינו מוחזר, ע"ש, וא"כ ה"נ דכוותא, אע"ג דמתקנת חכמים נמצא קרבן צבור קרב משל צבור, מ"מ כיון דמדאורייתא לאו בר הקנאה הוא, נמצא דבר תורה קרב משל יחיד, ולא מהני, דומיא דלולב..." 

וכעין זה הקשו קצה"ח ס' רל"ה ס"ק ד', נתיבות רל"ה ס"ק י"ג, תוס' רעק"א על משנה שקלים פרק א' מש' ה', תפארת ישראל שקלים שם, מנחת חינוך מצווה ק"ה ועוד. 

2. רבים השיבו דנימא דמהני מדין "ביטול ברוב", כלומר, לו יהא דאין בכוח קטן להקדיש ולהקנות, כך שנמצא שמחצית השקל של הקטנים נשארה בבעלותם ומעורבת בכספי שקלי הקודש, מ"מ מהני מסירתם, משום שבטלה היא במיעוטה ברוב שקלי ההקדש וחל בה דין "ביטול ברוב" כך שלא נחשב שקיים כאן כספי חולין של יחידים. 

אלא שיש לתמוה על זה, שהרי מטבע הוי דבר חשוב ואינו בטל ברוב, וגם ממון לא בטיל ברוב, ולבר מהכי הלא אין מבטלין איסור לכתחילה, וכיצד מקבלים מהקטנים את שקליהם על מנת לבטלם?.... 

אמנם בכלליות כוונו בדבריהם אלו לתירצו של שער המלך בשקלים פרק א' הלכה א', דאכן אין בכוח קטן להקנות [מדין תורה] ולהקדיש, ומ"מ מהני מסירתם לציבור, משום שאף אם הקנאתו זו אינה אלא מדרבנן, מדין תורה בטל מטבעו ברוב שאר מטבעות הקדש. ועל אף שדבר חשוב כמטבע אינו בטל, מ"מ כל זה אינו אלא מדרבנן, אך מדאורייתא כל מילי בטל ברוב, וכאן חכמים לא העמידו דבריהם ומהני. 

כדכתב שער המלך שם: 

"...והנראה ליישב דהכא שאני, דמן התורה אפילו בלא מסירה לצבור מהני, ואין כאן חשש דנמצא קרבן צבור קרב משל יחיד, משום דכיון דרובן של שקלים מבני חיובא נינהו, בטלים הם ברוב, אלא משום דמטבע חשיב ולא בטיל הוא דבעינן שימסרם לצבור, וכבר ידוע מ"ש הרשב"א בתורת הבית, דכל הדברים שאין להן ביטול הוא דוקא מדרבנן, דמן התורה הכל בטל ברוב, חוץ מאיסור ניכר, ומ"ש התוספות בסוף מעילה [כ"א ע"ב ד"ה פרוטה] דמטבע חשיב ולא בטל מדאורייתא, הם דברים תמוהים, וכבר עמד בזה הרב מל"מ פ"ז דהלכות מעילה דין ו', ואם כן כיון דאין איסורו אלא מדרבנן, אמרינן בהו דמהני מסירה לצבור אע"   ג דאין הקנאתו אלא מדרבנן, דאתי תקנתא דרבנן ומפיק איסור דרבנן, משא"כ בההוא דלולב, דלא אתי דרבנן ומפיק דאורייתא, כן נ"ל נכון וברור." 

3. דא עקא, דהא קי"ל דאין מבטלין איסור לכתחילה, וכיצד כאן מקבלים אנו את שקלי הקטנים על סמך שנבטלם לכתחילה בשאר שקלי הקודש?... 

וכבר הקשה כן שו"ת בית אפרים (חו"מ ס' ה') על דברי שער המלך, שאף הדגיש שיש הסוברים ש"אין מבטלים איסור לכתחילה" תקפו מדאורייתא, כך שא"א ליישב שכאן חכמים לא העמידו דבריהם. 

וכן קשה דהא קי"ל דממון בעלים אינו בטל, והוכיחו הפוסקים שהוא דין דאורייתא. וכבר הקשו כן על דברי שער המלך הנ"ל האבני מילואים ס' כ"ח ס"ק ל"ג, ומנחת חינוך מצווה ק"ה אות א', יעו"ש. 

ויש שיישבו קושיא זו, באמרם שממון בעלים אינו בטל ברוב, דווקא אם הוי ממון שיש לו תובעין, ולא בממון שרצון הבעלים להסתלק מהן, וכל שכן אם רצונם לצרפם עם שאר רוב הממון הקיים כאן, והוי כממון שאין לו תובעין ובטל ברוב. אמנם אין בזה בכדי ליישב את הקושיא הראשונה מ"אין מבטלין איסור לכתחילה". 

יש שהביאו משמיה דהגר"י זילברשטיין שליט"א ליישב שכל הכלל שאין מבטלין איסור לכתחילה נאמר דווקא ב"איסורים" כמאכלות אסורות וכדומה, אך ב"מצוות" כדברים הפסולים למצווה לבטלם ברוב דברים הכשרים למצווה, אין בכך מניעה של מבטל איסור לכתחילה, כדמצינו בסוכה ט' ע"ב "שחבטן" -שמותר לבטל מיעוט סכך פסול ברוב סכך כשר, וכביאור הט"ז בהלכה זו. והכא נמי יהיה מותר לבטל ממון של קטן החפץ בקיום מצווה של מחצית השקל ברוב ממון של מחצית השקל של ישראל בכדי לצרפו לקיום מצווה זו. 

וכן יש מקמאי דסברו (המרדכי והאגודה) דלא אמרינן אין מבטלים איסור לכתחילה במקום שאין מפיק הנאה מזה זולת הנאת מצווה בלבד. 

עוד יש מהחברים שטענו שכאן יתכן ולא שייך עניין "אין מבטלין איסור לכתחילה", משום שעד שהממון לא הגיע לתוך קופת שקלי התרומה אין כאן מצב איסורי כלל, ואחרי שכבר הגיע כבר חל כאן ביטול ברוב. [ולא דמיא לביטול חלב בבשר וכדומה דהתם דא גופא האיסור ההתערבות ביניהם]. ויש לעיין בזה. 

4. אלא שיש להקשות על זה מסוגיא ערוכה, מנחות כ"א ע"ב: 

"אמר רבי יהודה העיד בן בוכרי ביבנה כל כהן ששוקל אינו חוטא... ולבן בוכרי כיון דלכתחילה לא מיחייב לאיתויי כי מייתי נמי חוטא הוא, דקא מעייל חולין לעזרה. דמייתי ומסר להון לציבור." 

כלומר חזינן התם שהכהן השוקל את שקלו אם אינו מחויב בהא, הרי נתינתו אינה מצטרפת להיות "תרומת מחצית השקל" אלא כהקדש יחיד, ומשכך קרבן התמיד שיקנה ממחציות השקל פתיך ביה ממון יחיד והוי כ"מביא חולין בעזרה". וע"ז עונה הגמ' שבאמת מכוון בנתינתו למסרו לציבור יפה יפה. 

ואי נימא דאמרינן בכגון דא "ביטול ברוב" כדברי שער המלך, אם כן מדוע נחשב דמייתי חולין בעזרה, הלא ממונו בטל ברוב, ומצורף להיות כמחצית השקל מעליא מעתה, כתרומת מחצית השקל של הקטנים הבטלים ברוב?... וצ"ע. 

5. רבים השיבו, דיש לומר דלמרות שקטן אין כוחו להקנות מדאורייתא, מדרבנן מיהא קניינו קניין בהגיעו לעונת הפעוטות, ועל אף שתקנו לו חכמים שיוכל להקנות משום "כדי חייו", מ"מ איתא בפוסקים שכל זה הוא רק "טעם התקנה", אך אחרי שתקנו מצי הקטן להקנות בכל אנפי אפילו שלא כדי חייו כדעת הרמב"ן, וכמשמעות השו"ע חו"מ רל"ה סעיף א', יעו' בסמ"ע שם ס"ק א'. 

[ואף להני מקמאי כרבינו האי (יעוי' בטור כאן), דסברו שמצי להקנות רק ל"כדי חייו" ותו לא, מ"מ תקנו לו חכמים כאן יכולת הקנאה בכדי שיוכל להשתתף בנתינת מחצית השקל לקרבנות ציבור שצורך חשוב, נשגב ונצרך הוא, ואף כתיב ביה "לכפר על נפשותיכם" ולא גרע מצרכי חייו, ולמרות שקטנים לאו בני כפרה נינהו, מ"מ עניינה גדול ונשגב וכדאיתא בחז"ל]. 

ואכן אין בכוח הקטן להחיל הקדש [אף לא מדרבנן], מ"מ ע"י זה שמוסר לציבור יפה יפה, כדכתב הברטנורא בשקלים כאן פרק א' משנה ה: "מקבלים מידם - ובתנאי שימסרם לצבור לגמרי, כי היכי דלא להוי קרבן צבור קרב משל יחיד." מעתה יכולים הגזברים כשלוחי ציבור להקדיש ממון זה שניתנו ע"י הקטנים, ולצרפם למעות מחצית השקל של כלל ישראל. 

וכמובן נצטרך לנקוט לפי זה שקנין דרבנן מהני לדאורייתא, אחרת אין בכוח הגזברים להקדיש ממונם זה שתחולותו תהיה מדאורייתא ויועיל להצטרף לקנין קרבנות ציבור עם שאר שקלי ישראל. 

וכוונו החברים בזה לישובו של קצות החושן סימן רלה ס"ק ד: 

"וכן נראה מוכח מהא דתנן שקלים (פ' א משנה ה) אע"פ שאמרו אין ממשכנין נשים ועבדים וקטנים אם שקלו מקבלין מידם. וכתב ברטנורה ובתנאי שיסרם לצבור לגמרי, כי היכי דלא ליהוי קרבן צבור קרב משל יחיד ע"ש. והיכי מצי קטנים מסרי לצבור יפה, הא פעוטות אין מתנתן אלא מדברי סופרים, והרי מן התורה אין כאן מתנה לצבור, ונמצא קרבן צבור קרב משל יחיד, אלא ע"כ כיון דמדרבנן הוי קנין -מהני נמי לדאורייתא..." 

וכן הוא בתוס' רעק"א במשנה שקלים פרק א' משנה ה'. 

6. דא עקא דהא פוסקים רבים סברו שקניין דרבנן לא מהני לדאורייתא, יעוי' טור ושו"ע אבן העזר ס' כ"ח סע' י"ג ובפוסקים שם, ומה מהני שימסרוהו הקטנים לציבור יפה יפה, הא מדאוריתא נשאר ממונו של קטן, ואין הגזבר יכול להקדישו?... וכבר הקשה כן מנחת חינוך מצווה ק"ה אות א' יעו"ש. 

7. אלא שניתן לומר דבאמת הקטן כוחו להקנות רק מדרבנן בלבד, אולם כאן תקנו חכמים שאחרי הקנאתו זו יהיה "הפקר בית הפקר", כך שיוכלו הגזברים לזכות בתרומות הקטנים לצרכי ציבור ולהקדישם עם שאר שקלי ישראל. 

ואכן כך יישב נתיבות המשפט ס' רל"ה ס"ק י"ג, ותפארת ישראל במשנה התם (שקלים פרק א' משנה ה) קושיא דנן. 

8. עוד הציעו החברים, דהא קי"ל שקטן למרות שאינו יכול להקדיש כלל וכלל, מ"מ בהגיעו לגיל י"ב "מופלא הסמוך לאיש" -כוחו עמו להחיל הקדשות, אם מבין בדבר יודע לשם מי הקדיש, ונימא לפי זה שכל מה שמקבלים מהקטנים מחצית השקל מיירי רק בקטנים שהגיעו לגיל י"ב. 

ודוחק, שסתמות המשנה "קטנים – מקבלים מידם" משמע דלא מיירי דווקא בבני י"ב ומעלה,, וכן כל הני מקמאי כרמב"ם ורמב"ן, אשר פרשו דמירי בקטנים ממש פחות מגיל י"ג [שסברו שמגיל י"ג כל אחד חייב במחצית השקל ולא רק מבני כ' ומעלה], סתמו דבריהם ולא הדגישו דמיירי דווקא בקטנים שהגיעו לגיל י"ב בלבד. 

ולבר מהכי מחלוקת בגמ' האם "מופלא הסמוך לאיש" הוי דאורייתא או דרבנן [ר"י ור"ל סברו דאורייתא, וואילו רב כהנא דסבר דרבנן] אמנם להלכה פסקינן דהוי דאורייתא (ע' רמב"ם פרק י"א מנדרים הל' ד'), ברם מה יענה על משנה זו רב כהנא דסבר דהוי דרבנן?... 

9. עוד יש שהביאו משמיה דהגר"ח קניבסקי שליט"א (ספר "שקל הקודש"), שלמרות שלקטן אין כוח הקנאה והקדש מה"ת, מ"מ אפוטרופוס דידיה יכול להקנות לאחרים את ממונו לצורכו ואף להקדיש לצרכו כל היכא דהוי "עניין חינוכי", והלכך אביו יכול לתת מחצית השקל של הבן מממונו של בן דלא גרע מאפוטרופוס, וכן שאר אפוטרופוס של קטן. 

ויש לעיין מעתה, שמא גם אם הקטן פונה לגזבר (ולא לאביו) שיקח ממנו את תרומתו למחצית השקל, שמא יכול הגזבר להיות לו באותה שעה כעין אפוטרופוס להקנאה והקדש זה, שכך ראוי ויאה לו לקטן להיעשות עבורו ולצרכו מדין חינוך. 

10. עוד יש טענו - בכמה הדגשים והטעמות ואיחדנום - שלעולם נתינת מחצית השקל כל מצוותה אינה אלא נתינה בעלמא לשם מחצית השקל, ואין כאן תחולת הקדש ע"י הנותן, אלא ההקדש מתהווה ע"י הגזברים שמקדישם הכל לגבוה. וכל דא גם קטן שייכי בהכי לתת לשם מחצית השקל. 

אמנם זה אינו, דהא סוגיות ערוכות בש"ס להדיא שהנותן מחצית השקל הוי הקדש מיד בנתינתו, וזאת עוד טרם הגיע לידי הגזברים. יעו' ב"מ פרק הזהב נ"ח ע"א, דכעולה מהסוגיא התם השליח שנוטל את מחציות השקל של אנשי העיר מעיקר הדין אין לו שבועת השומרים, דאין חיובי שומר בממון הקדש, וכל זה אף בטרם הגיעו מחציות השקל של אנשי העיר לידי גזברי הקדש. 

עוד יש שטענו, דאף אי נימא דנהיה "הקדש" מיד, מ"מ שונה הוא מהקדש דעלמא שתחולתו מכוח המקדיש "אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט", אלא באמת כאן רק נותן "לשם מחצית השקל" בלבד, אלא שדין תורה הוא להיעשות הקדש, וזה שייך אף בקטנים שאין כאן פעולת ההקנאה. ודבריהם צ"ע. 

לע''נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע''ה


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.