שאלת גשמים - זמן התחלה לעומת זמן סיום


1 דקות קריאה
12 Oct

תנן במסכת תענית פרק ז' בשבעה במרחשוון שואלים על הגשמים "כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת". 

כלומר דאגו חז"ל לא לתקן שאלת גשמים מיד בתחילת זמנה – שמיני עצרת, אלא לאחר ט"ו יום, בכדי שלא יקשה לעולי הרגל השבים לבתיהם במשך ט"ו ימי הליכה עד הגיעם לנהר פרת.

לעומת זאת, לגבי הפסקת שאלת גשמים מוסכם הוא שמפסיקים לשאול בט"ו בניסן.

זאת למרות שכל אותן ט"ו יום שלפני הרגל, החלו עולי הרגל הרחוקים לנדוד מרחק רב בימות הגשמים ירושלימה. 

ולא ראו חז"ל לתקן שיפסיקו לשאול גשמים בא' בניסן, בכדי לא להטריח את אותם עולי הרגל הרחוקים ללכת תחת ממטרי הגשמים.

ויקשה, מאי שנא:

בין: תחילת שאלת גשמים שתקנו חז"ל לאחר את שאילתה ט"ו יום לאחר הרגל, כדי שהרחוקים ישובו לביתם בלא טורח. 

לבין: הפסקת שאלת גשמים שחז"ל לא ראו לנכון להקדים הפסקת שאילתה ט"ו קודם לרגל, כדי שאותם עולי הרגל הרחוקים ילכו בלא טורח.


סיכומי תשובות לשאלה זו – ע"פ החברים הלמדנים המשתתפים במיזם "חילוקא":

  • רבים השיבו שיש חלק בין תחילת שאלת גשמים שאכן ניתן לאחר בקשה זו לזמן מתאים יותר, בשונה מהפסקת שאלת גשמים, שאין ראוי להתפלל על הפסקת מתן "רוב טובה" כהפסקת ריבוי גשמים בעונתם, וכדברי חוני המעגל בתענית (כ"ג ע"א) "...אמר להם כך מקובלני שאין מתפללין על רוב הטובה".
  • יש שחילקו: כנראה, אם אדם מצויד בלבוש חורפי מתאים, אין בעיה כל כך ללכת בחורף. מן הסתם עולי הרגל בחג סוכות הלכו בהליכתם בביגוד קייצי שאינו מתאים להליכה בגשם, עם הביגוד הזה גם יחזרו, תקנו חז"ל אפוא שלא ירדו בינתיים גשמים עד חזרה לבתיהם.
  • בשונה מהולכי הרגלים בתחילת ניסן, שאף אם אכן ירדו גשמים, הרי מצוידים בהליכתם בלבוש מתאים, ואין קושי בהליכה זו.
  • באופן נוסף: בקיץ הדרכים יבשות ויפות להליכה, ועתה אם אחרי החג ירדו גשמים הרי קיימת הרעה משמעותית באיכות הדרכים ובהליכת עולי הרגלים. בשונה מכך הולכי עולי הרגלים בתחילת ניסן, שאף אם ייפסקו הגשמים בא' בניסן, בלאו הכי הדרכים התקלקלו מגשמי החורף (בוץ, שלוליות וכדו'), כך שגם אם ימשיכו פה ושם לרדת גשמים, אין נפק"מ גדולה באיכות ההליכה.
  • יש שחילקו – בכמה דרכים והדגשים – ב"טבעי החשיבה האנושיים". אדם ירא מהבלתי נודע הרחוק, לכן יש חשש רב יותר, להימנעות עלייה לרגל בחג סוכות, שטבעם של הבריות לחשוש שמא בחזרתם יקרו אירועים לא צפויים טורדניים כגשמים עזים וכדו'. בשונה מעלייה לרגל בחודש ניסן, שעתה האדם רואה את מצב "מזג האויר" הסמוך והנראה, ומקבל על עצמו טורח הליכה בגשמים הצפוי והנראה לעין, ונחה דעתו מכך.
  • ובאופן דומה: אותם שעלו בתשרי לירושלים, כבר נמצאים כאן בירושלים רחוק מביתם, והלא חייבים לחזור לביתם לנהר פרת, בשונה מכך בחודש ניסן, אם צפויים גשמים עתה בסמוך והנראה, הרי הבחירה בידי עולי הרגל הרחוקים אם לעלות אם להישאר בביתם, ואין כל כך מקום לתקנה זו.
  • עוד כייוון שנאמר ע"י רבים בכמה נוסחאות בנוגע ל"טבעי התנהגות אנושיים": ההולכים בתחילת ניסן, מלאי התלהבות ושמחה מקיום מצוות עלייה לרגל והקרבת קרבן פסח העומד לבוא. לא הגשמים ירתיעו אותם!... כבר אמרו בדרך רמז על הפסוק 'בית אלוקים נהלך ברגש' - ברג"ש ראשי תיבות: 'ברד רוח גשם שלג'.  לא כן החוזרים מהעלייה לרגל, שחוזרים בעצם לגפנם ותאנתם שבשדות ולחיים הארציים, בהחלט עלולים לרטון על מצב הגשמים והדרכים!... יתירה מכך עלולים אף לחטוא ב"לתהות על הראשונות"...
  • יתכן שמבחינה חקלאית, דחיית הגשמים בשבועיים (לז' במרחשון), אינה מסבת נזק לצמיחת התבואה כלל וכלל. בעוד שבתחילת ניסן עדיין יש צורך בגשמי החורף לגידול התבואה ושיגשוגה, ואין לעצור גשמים אלו הנצרכים לעונה זו. (יש מהחברים שפקפקו בהנחה זו, וכתבו להוכיח ההיפך מזה מסוגיות הגמ').
  • שלוחי מצווה אינם ניזוקים בהליכתם, אך בחזרתם – אין הבטחה כזו. לכן יש להתחשב טפי בחזרת עולי הרגל לאחר שמיני עצרת שאיננה הליכת מצווה, בשונה מהליכת עולי הרגל ירושלימה בתחילת ניסן.
  • יש שהניחו, שהמציאות היא שנהר פרת עלול להיות מוצף עם תחילת ירידת הגשמים (גשמי יורה החזקים), ויעכב את חזרתם לביתם, בשונה מכך העלייה בחודש ניסן, שהמציאות היא שגשמי המלקוש אינם מציפים בדרך כלל את נהר פרת.
  • נעיר: מסוגיית הגמ' בנדרים מ' ע"ב "אמר שמואל אין המים מטהרים בזוחלים אלא פרת ביומי תשרי בלבד", ומהב"י יור"ד ס' ר"א, אדרבה עולה הפוך! שבחודש תשרי והסמוך לו, נהר פרת נמצא במיעוט רוחבו השנתי, ואט אט הולך ומתרחב, ובחודשי החורף ואף בתחילת האביב והקיץ נהר פרת בשיאו ומוצף הרבה יותר!...
  • יש שהביאו משמו של הג"ר משה שפירא, שלא טורח הגשמים הוא הגורם לדחיית שאלת הגשמים לז' חשוון, אלא עצם זה שעולי רגלים מרובים הולכים בדרכים היא היא הנותנת שעדיין לא החלה "עונת הגשמים", ולכן אין ראוי להתחיל לשאול גשמים בזמן זה.
  • אף הביאו רעיון דומה ליסוד זה, כפי שהוכיחו מדברי הש"ך (חו"מ מ"ג ס"ק מ"ז), שכל אותם ט"ו יום שלאחר הרגל נחשבים כ"ימי הרגל עצמו" לגבי כמה עניינים הלכתיים, וזאת עקב חזרת עולי הרגלים הממשיכים בהשראת החג החולף שעדיין חווים אותו. ומשכך נאמר שכל עוד חג הסוכות קיים כאן, אין מקום לשאלת גשמים כבחג הסוכות גופא. מה שלא שייך כן בעלייה לרגל לפני חג הפסח.
  • יש טענו, שאף אם נדחה שאלת גשמים, אין אותם גשמים שאמורים היו לרדת "הלכו לאיבוד", אלא ירדו מכאן ואילך בהמשך החורף וברכתם לא תחדל. משא"כ אם נפסיק שאלת גשמים בטרם עת. מה יהיו על אותם גשמים שאמורים היו לרדת, וכי נפסיק ונפסיד "ברכת השם" חלילה?...
  • יש שטענו ש"שכר פסיעות" יש לעולי הרגל רק בהליכתם ירושלימה, ולכן אף אם מצטערים בהליכתם – שכר רב להם. בשונה בחזרתם לביתם שאין כאן "שכר פסיעות", לכן יש להתחשב בנוחיות הליכתם.
  • יש שכתבו שמציאות הגשמים בא"י היא 5 חודשים: מחשוון עד סוף אדר. החריגה בהם נדירה. לכן אין כ"כ מקום לחשושו לירידת גשמים בתחילת ניסן.
  • יש שחישבו שעולי הרגלים מנהר פרת, הן הליכתם וחזרתם נמשכת כחודש ימים! אם כן בלתי אפשרי שיעלו לרגל הן לפסח והן לשבועות שביניהם 43 יום! ומן הסתם יש ביניהם שיחליטו לעלות לפסח ויש לשבועות, כך שנמצא שלא רבים המה בני נהר פרת בעליית חג הספח, לעומת עולי הרגל מנהר פרת לחג סוכות שמרובים הרבה יותר. ולכן התחשבו יותר בעולי חג הסוכות מאשר עולי חג הפסח.
  • [אם כי הדעת נוטה שעולי הרגל לחג הפסח המה המרובים מכל השנה, הן משבועות והן מסוכות, מחמת מצוות קרבן פסח החשובה עד למאוד, למרות הפטור של "בדרך רחוקה"].
  •  יש שהבחינו, שתפילתו של כהן גדול לפני ולפנים הן היתה סמוך לחג הסוכות ביהכ"פ, ברי שתפילתו זו מתקבלת ונשמעת ביותר, מעבר לשאר תפילות השנה! ושם מתפלל על הגשמים, וגם "שלא תהיה תפילת עוברי דרכים מתקבלת לפניך"! נקל להבין שאם היו שואלים גשמים לעת הזו – מיד ירד הגשם! ולכן התחשבו כאן חכמינו בחזרת עולי הרגלים. בשונה מעולי הרגל של ניסן.
  • יש שחילקו בין "המשכת מצב" ל"שינוי מצב", כידוע נקל יותר להמשיך מצב מאשר לשנותו. לכן תקנו חז"ל רק המשכת מצב בסוף חג הסוכות, כלומר לא להתחיל שאלת גשמים, ולא תקנו לשנות מצב בתחילת ניסן, להפסיק לשאול על הגשמים.
  • יש שהביאו את דברי התוס' בתענית ד' ע"ב, שההמתנה בשאלת גשמים אינה מחמת טרחת ההליכה גרידא, אלא משום שעיכוב זה יכול לגרום להפסד ניכר בפירותיהם השטוחים בחמה, ויתקלקלו מחמת עיכובי הדרך והגשמים.
  • יש טענו, שעיקר החשש הוא על הרושם והעלייה הרוחנית של עולי הרגלים, - עם מה ישובו לביתם?... אם ירדו גשמים בחזרתם ויחושו כה נדכאים ואומללים, הלא הפסידו את כל תעצומות שלהבת רוחניותם ששאבו בבית המקדש והשיגו בעמל כה רב. היו לא תהיה כן! לכן דאגו להם בחזרתם. משא"כ עולי רגל של תחילת ניסן, הלא יחזרו לביתם בהליכה נוחה ונעימה, אין כל חשש לדעיכת רוחניותם ושפעת קדושתם, - כאן א"צ לתקן.

לע"נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע"ה

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.