שבט לוי - מלחמת מצווה - מלחמת מדין


2 דקות קריאה
09 Jul

נערך והוגש ע"י רבני המכון הרה"ג ר' אביעד טרופ ור' דוד גולובנציץ שליט"א

פרשת מטות מסעי - תשפ"א // 

"אֶלֶף לַמַּטֶּה אֶלֶף לַמַּטֶּה לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל תִּשְׁלְחוּ לַצָּבָא:" (במדבר ל"א)  

פוסקים רבים סוברים ששבט לוי פטור אף ממלחמת מצווה, ככיבושי יהושע בן נון (-כיבוש ארץ ישראל והכרתת שבעה עממין), עזרת ישראל מיד צר [כמובן באופן שבו יש מספיק "חיל לוחם" בלעדיהם], ויתכן אף מלחמת עמלק. 

פוסקים אלה מסתמכים על דברי הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל פרק י"ג הלכה י"ב שכותב: 

"ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו, מפני שהובדל לעבוד את ה', לשרתו, ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, לפיכך הובדלו מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל... אלא הם חיל השם שנאמר ברך ה' חילו..." 

לעניין זה ראה גם ברמב"ן וברשב"ם על התורה בתחילת פרשת במדבר שכתבו דשבט לוי פטור ממלחמות יהושע לכיבוש ארץ ישראל וזו הסיבה שלא נמנה במניין "יוצאי הצבא" כשאר ישראל. 

לעניין זה ראה גם שו"ת אור שמח ס' ס"ב, אגרות הראי"ה חלק ג' תת"י, חזון יחזקאל סוף סוטה, עיניים למשפט ב"ב דף ז', הרי"מ טיקוצינסקי התורה והמדינה ה-ו דף מ"ח, משנת יעב"ץ הלכות שמיטה ויובל שם, ציץ אליעזר הלכות מדינה ח"ב פרק ד', יחווה דעת ח"ג ס' ע"ה ועוד. 

והנה, בפרשת מטות כתוב שנצטווה משה ללחום מלחמת ה' במדין ולקחת לוחמים מכל שבטי ישראל, ככתוב: "אֶלֶף לַמַּטֶּה אֶלֶף לַמַּטֶּה לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל תִּשְׁלְחוּ לַצָּבָא". 

ומפרש רש"י במקום, "לכל מטות ישראל לרבות שבט לוי". ומקורו מהספרי כאן. 

אם כן, הרי לן להדיא שנצטוו שבט לוי להשתתף במלחמת מצווה זו ולא נפטרו ממנה. 

וקשה, מאי שנא: 

בין: כלל מלחמות מצווה שלפוסקים רבים -שבט לוי פטור. 

לבין: מלחמת מדין, שכמלחמת מצווה – נצטוו שבט לוי ללחום בה.  


סיכומי תשובות לשאלת "חילוקא" האחרונה – ע"פ החברים המשתתפים: 

1. רבים השיבו – בכמה הדגשים והטעמות ואיחדנום – שיש לחלק בין כלל מלחמות ישראל ששבט לוי פטור בהם, שהינם מלחמות לצרכים כאלו ואחרים "דרכי העולם", בין מלחמת רשות ובין מלחמות מצווה ככבוש הארץ והכרתת שבעה עממין שבה, עזרת ישראל מיד צר ויש אומרים אף מלחמת עמלק [שאף היא לצורך ענייני, כמיגור צר ואויב נצחי – "עמלק לעולם רצועה רעה לישראל" -מדרש רבא במדבר פרשה ט"ז]. 

לעומת זאת מלחמת מדין מטרתה –"לתת נקמת ה' במדין", שהחטיאו את עם ישראל וגרמו נגף גדול בעם, ובשונה שמאר מלחמות הרי זו מלחמה למטרה רוחנית: מיגור מחללי ה' מחטיאי עם קודשו, וביצור חומת הדת, הרי שבט לוי אינו נפטר מהשתתפותו בלוחמה זו, אדרבא כ"חיל השם" נדרש ממנו ביתר שאת -להיחלץ חושים ולעמוד בראש לוחמה זו. 

2. כהמשך לדברים: 

הן ראינו פעמים נוספות ששבט לוי מצטרף לחיל הלוחם, ויתירה מכך אף ראינו ששבט לוי מהווה החלוץ והראש בלוחמה זו [ולעיתים המה הלוחמים הבלעדיים ]: 

א. מלחמת החשמונאים ביוונים, שמנהיגי הלוחמה ועיקריה היו דווקא הכהנים החשמונאים שקראו תיגר ביוונים. לוחמה זו התעוררה בעיקרה מהשמד הרוחני שכפו והנהיגו היוונים ומשתפי פעולתם המתייוונים -בעם ישראל. 

ב. מלחמת בני לוי בסוף ארבעים שנה, אחרי מות אהרן כמוזכר ברש"י (דברים פרק י' ועוד) ע"פ חז"ל, שרדפו הלווים אחרי המורדים הבורחים ממחנה ישראל שמטרתם לשוב מצריימה ולברוח מכלל ישראל. 

ג. מלחמת פילגש בגבעה, שכלל ישראל לחמו נגד שבט בנימין בדבר מעשה "פלגש בגבעה" שסרבו להסגירם. גם שם משמעות הפסוקים (ספר שופטים פרק כ' ואילך) שכל שבטי ישראל השתתפו בלוחמה זו -לרבות שבט לוי לכאורה. ועיין עוד בנודע ביהודה תניינא יור"ד ס' קמ"ו. 

המכנה המשותף בכולם, שלא היה זה כמלחמה דעלמא על צרכים כאלו ואחרים, אלא בעיקרה מלחמה על ענייני הרוח, נגד קלקולים רוחניים וביצור חומת הדת, וכן למחות על חילול השם. כאן אדרבה -שבט לוי כ"חיל השם" הינו חוד החנית, ואמור להתייצב בראש הלוחמים ואינו נפטר בכך. והוי כדין "מלחמת מדין" שאף שבט לוי נמנה בהן. 

הדבר יובן לאור דברי הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל הנ"ל, ששבט לוי -אי השתתפותו במלחמות ישראל אינו דין "פטור" כשאר חוזרים מערכי מלחמה (ארש אשה ונשא אשה וכו'), אלא כלשונו הזהב של הרמב"ם ש"חיל השם" המה ו"לגיונו של מלך", כדכתיב "ברך ה" חילו", וככזה, תפקידו ומטרתו בהגנת עם ישראל ומלחמותיו לא פחות ואף יותר מכל שבטי ישראל  – החותר להגן ואף ללחום על רוחניות העם: תורתו, מצוותיו וקדושתו. ובאמת אין בו דין "פטור גיוס" כלל וכלל [ולכן לא הביאו הרמב"ם בכלל פטורי הגיוס בפרק ז' ממלכים כארש אשה וכדומה, אלא ציינו במקום אחר -בסוף הלכות שמיטה ויובל], משום שזהו "גיוסו" – שלמעשה לא פוסק אף לרגע – בעת מלחמה כבעת שלום! 

ולכן כשהמלחמה היא פיזית כנגד חילול השם וקלקולים רוחניים -הרי הוא הוא כ"לגיונו של מלך" ראש וראשון בעורכי מלחמה זו!... 

זאת ועוד, כל כיהונו של שבט לוי נובע מכך שכשכלל ישראל חטאו בחטא העגל באופן כזה ואחר (ע"ז בפועל ואי מחאה בחוטאים), הנה בקריאת משה רבנו "מי לה' אלי" (שמות פרק ל"ב) התייצבו מידית כל שבט לוי להגן על האמונה בה', ולכלות כפירה וחילול השם מתוך כלל ישראל. 

הנה כי כן, מלחמת קודש זה – הראשונה שבהן - היא היא שגרמה להיותם "חיל ה'" ו"לגיונו של מלך", בשעה קשה זו, ששאר השבטים הססו להצטרף מידית לימין משה במלחמתו זה. 

3. יש שהשיבו ע"פ מדרש רבא שם בפרשת מטות, שנלקחו  3000 מכל שבט שחלקם עסקו בתפילה, כך שיתכן ותפקיד הלווים לא היה "לוחמה בפועל" אלא לעסוק בתפילה באותה עת להצלחת הלוחמה. [ויתכן אף בשירה, כמובא בדברי הימים שבמלחמת אסא פצחו הלווים בשיר ואז החלה מפלת האויב]. 

4. עוד אמרו: כנשמע מהכתוב, מלחמה זו הוטלה על משה רבנו מנהיג העם [שאף הוא משבט לוי], ולקח אלף מכל שבט שיהיו שליחיו בלוחמה זו, ואם כך בוודאי שבני לוי – שבטו של משה רבנו – נחלצים חושים בראש מלחמה זו השייכת בעיקר למשה רבנו. 

5. עוד יש שהשיבו, על אף שיש פטור גורף על שבט לוי לצאת למלחמה, מ"מ כאן היה גזרת הכתוב מפורשת להוציא גם את שבט לוי מטעם כמוס [וכעין זה במהר"ל גור אריה כאן]. ואין ללמוד מכך לשאר מלחמות ישראל ששבט לוי יהיה מחויב בהן, משום דילפינן ממלחמת כיבוש הארץ והכרתת שבעת עממין -ששבט לוי פטור היה בה, כדחזינן שלא נמנו במניין יוצאי הצבא במדבר, ומהתם ילפינן כל המלחמות הן מצווה והן רשות. 

6. עוד השיבו: מטרת מלחמה זו להיות כפרה על חטאי בני ישראל בבנות מואב ועל חטא בעל פעור הכרוך בכך. ולכן נלקחו אלף למטה מכל שבט ושבט לכפר על חטאי השבט. יתכן אפוא שאף משבט לוי היו אי אלו שחטאו בבנות מואב. ולכן גם הם נטלו חלק במלחמה זו כתיקון לחטאי השבט. 

7. חברי "חילוקא" הביאו דברי המהר"ל בגור אריה כאן, שביאר ששבט לוי נלקחו למלחמה להיות נושאי הארון, וכפי שעושים גם בשאר מלחמות. 

[אלא שלא מובן לכאורה מדוע היה נצרך אלף לוויים לכך]. 

עוד מובן מדברי המהר"ל בגור אריה כאן, שנצטרכו אלף למטה גם משבט לוי -כשאר ישראל, שיתכן ובזכות כלל ישראל יהיו נוצחים במלחמה, על אף מיעוט חיל הלוחם (י"ב אלף בסך הכל]. 

וכלשון המהר"ל: "שאלו האלפים כולם צדיקים וכשרים היו (רש"י פסוק ג), ולפיכך ציוה שילכו גם כן מן שבט לוי, שבזכות כל השבטים ינצחו במלחמה." 

8. יש שהציעו שיתכן וכל פטור שבט לוי במלחמות ישראל, רק באותן מלחמות השייכות ומקושרות לענייני ארץ ישראל, ככיבושה והכרתת שבעה עממין מארץ ישראל, ואף כיבוש ארצות הסמוכות לארץ ישראל כדין מלחמת רשות. וכן עזרת ישראל היושבים בארץ ישראל מיד צר. ואף מלחמת עמלק כרוכה בישיבה בארץ כדמשמע ברמב"ם, שאחרי שהמלך יושב על כסאו בארץ ישראל, מוטל עליו להכרית זרעו של עמלק. 

ברם מלחמת מדין אינה קשורה לחלוטין לענייני ארץ ישראל, אלא מלחמה מיוחדת היא "חוץ ארץ ישראלית""נקמת השם במדין" – כל כהאי גוונא אף שבט לוי נמנה בה ואינו נפטר הימנה. 

9. דברי סיום -המשך דברי הרמב"ם סוף הלכות שמיטה ויובל (פרק י"ג הל' י"ג): 

"ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו, להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלקים, ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קדש קדשים, ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים, ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו -כמו שזכה לכהנים ללוים. הרי דוד ע"ה אומר ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי." 

10. יש שהציעו, שכל יסוד הפטור הגורף של שבט לוי מהשתתפות במלחמות ישראל, משום ששבט לוי נצרך לעבודת הקודש , ואינו בדין להפריעם במלחמות וקרבות -הן של רשות והן של מצווה. 

ברם, כל זה דווקא בסדרי מלחמות בעלמא שממושכות הן, ואין אתה יודע קיצם וקצבתם, ולכן מהוות מפריע ומעכב בעבודתם הקדושה: לנצח על מלאכת בית השם. 

אולם, מלחמת מדין שכעין "מלחמת בזק" היא שקצרה, וכך ידעו מראש, -לא שייך פטור זה. שאין השתתפותם במלחמה זו מגרעת כי הוא זה בעבודת הקודש, ההיפך!


לע''נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע''ה

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.