שוגג ומזיד בדינא דגרמי


26 Jan

שוגג ומזיד בדינא דגרמי


בשו"ע (חו"מ סימן א סעיף ד') לאחר שהובא שדנים בזמן הזה דינא דגרמי, כתב

הרמ"א שעדים שהעידו עדות שקר, והוציאו ממון על פי עדות זו, ושוב הוזמו, 

ולא ניתן להוציא הממון חזרה כגון שזה שקיבל את הממון הלך למדינת הים, 

העדים חייבים לשלם לזה ששילם, מדינא דגרמי. (ראה שם בביאור הגר"א שטעם לפסק הרמ"א הוא מדינא דגרמי ולא מכאשר זמם, וכן נפסק ברמ"א חו"מ סי' כ"ט סעיף ב', וראה שם בנו"כ שיש סוברים שדינא דגרמי הוא מדינא ולא מקנסא)


והנה במסכת בבא קמא מובא (ק'.)  וכן נפסק ברמב"ם (פ"ו הלכות סנהדרין ה"א)

שדיין שדן דיני ממונות וטעה, ואי אפשר להחזיר את הדיון, כגון שהלך זה, 

שנטל הממון שלא כדין, למדינת הים - פטור הדיין מלשלם לזה שהפסידו, 

מהטעם שלא נתכוון להזיק, אע"פ שגרם לנזק.


וקשה מה החילוק:

בין עד המעיד שקר דאמרינן שחייב מדינא דגרמי.

לבין דיין שטעה בדין שפטור על נזקיו, אפילו שגם זה גרמי, ומטעם שרק טעה

ולא התכוין להזיק.

והרי כלל נקוט הוא בידינו לפיו אדם מועד לעולם בין בשוגג ובין במזיד, ובכל

גוונא חייב.


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.