שיהוי מצווה בכדי לקיימה מן המובחר - תפילין - קידוש לבנה


1 דקות קריאה
19 Aug

פסק השו"ע או"ח סימן כ"ה סעיף א', כי יקדים האדם להתעטף בטלית ולאחר מיכן יניח התפילין, שמעלין בקודש.

ראה רמ"א שם שהוסיף, שאם התפילין מזומנים בידו, ועדיין אין הטלית מונחת לפניו, יקדים להניח את התפילין, ומשתבוא לפניו הטלית יתעטף בה.

ומבאר המגן אברהם (ומביאו המשנ"ב ס"ק ז'), שלמרות שאם ימתין לטלית יקיים מצווה מן המובחר שמעלין בקודש, מ"מ יש להעדיף את הכלל של "אשהויי מצווה לא משהינן" ו"חביבה מצווה בשעתה" ע"פ מצווה מן המובחר.

וראה במשנ"ב שם ס"ק ד' שאף אם נכנס לחדר שבו התפילין ורוצה להניחם, ובחדר סמוך יש טלית, יקדים גם כאן להניח תפילין מיד ולא יביא קודם את הטלית, כדי שלא יעבור על המצוות (לכמה שניות!).

והנה, הרמ"א בהלכות ראש חודש, שם בסימן תכ"ו סעיף א', פוסק שמחכים לקדש את הלבנה עד מוצ"ש, מפני שמצווה מן המובחר לקדש הלבנה כשהוא מבושם ובגדיו נאים.

ויקשה, מאי שנא:

בין: מצוות קידוש לבנה, דשם פסק הרמ"א שמשהים המצווה עד למוצ"ש כדי לקיימה מן המובחר.

לבין: מצוות הנחת תפילין דשם כאמור פסק הרמ"א להיפך, שאין להשהות המצווה עד שיביאו לפניו הציצית, למרות שאז מקיימה מן המובחר.


סיכומי תשובות שהתקבלו מרבני וחברי פורום מכון חילוקא:


1. רבים חילקו – בסגנונות שונים – שאינו דומה מצווה מן המובחר בקידוש לבנה שההידור לברך במוצאי שבת כ"מבושם ובבגדים נאים" הינו בגוף המצווה ממש , כל בדומה לזה אכן נקטינן שמצווה מן המובחר דוחה "שיהוי מצווה לא משהינן". בשונה מכך השהיית מצוות התפילין עד שטלית תגיע בכדי לצור "מעלין בקודש", אין בה הידור בעצם המצווה אלא עניין ב"סדר הראוי" , בכהאי גוונא "שיהוי מצווה לא אמרינן" גובר על עניין סדר "מעלין בקודש", וכל בדומה לזה.

2. כהמשך לנאמר לעיל, יש שהטעימו, שהלא עצם השהייה וההמתנה הלא פוגמת בכבוד המצווה, ומשכך אין לעשות כן גם אם נרוויח ענין כזה ואחר ש"חיצוני לעצם המצווה" (כרווח "מעלין בקודש") וטעם לפגם יש בהמתנה זו, בשונה מהמתנה בקידוש לבנה למוצאי שבת, שהלא מצוותה-ברכתה גופא משתבחת בכך – ומשכך אין בהמתנה זו גנאי כלל, אדרבה אין כאן אלא כבוד!

3. יש אף שטענו וניסחו שאינו נכון לומר שקביעת הסדר טלית ואח"כ תפילין משום "מעלין בקודש" מהווה "מצווה מהמובחר" שהלא אין זה אלא קביעת "סדר נכון" ותו לא, ולא מהווה "מצווה מובחרת" יותר. ולכן כלל זה של קיום מצווה מן המובחר על חשבון שיהוי מצווה יכון רק כדוגמת קידוש לבנה וכדומה.

דא עקא, שלשון זה ש"מעלין בקודש" מהווה "מצווה מהמובחר" הלא טבעו המשנ"ב גופא שם, יעו"ש.

[4. נעיר בצדו על החילוקים דלעיל, שמא אף "מעלין בקודש" אינו רק "סדר נכון" לקיום המצוות, אלא יסודו בכבוד המצווה העליונה, שסדר זה של "מעלין בקודש" מכבדה, מהדרה ומעצימה יותר! וצ"ע.]

5. יש שאמרו דאכן בעלמא נשהה מצווה בכדי לקיימה מן המובחר, כמו בברכת הלבנה, ברם, שונה הדבר בתפילין, דהלא מצוותה כל רגע ורגע, וכל משך הנחתה מקיים מצווה נוספת, על כן כשמזדמן לו להניח תפילין וחפץ להניחם, אין להשהות קיום מצוותה של עכשיו, למרות שעתה אין לו טלית, שהלא אין זו מצווה שמקיימה "פעם אחת" ונתקיימה מצוותה, אלא מצווה נמשכת, ומפסיד כביכול את זמן קיום המצווה של עכשיו, שכביכול לא יחזור.

6. יש שהשיבו ששונה מצוות ברכת הלבנה שקביעת זמנה כלכתחילה במוצאי שבת הינה קביעה בעיקר "זמן קיומה" , ומשכך אין כאן כלל "שיהוי מצווה" שהלא זהו עיקר זמנה לכתחילה ביסוד תקנה זו.

ואכן מקור הלכה זו במסכת סופרים (פרק כ' הלכה א'), הלא חזינן שחז"ל שתקנוה הם הם שתקנו ביסוד תקנתם שיברכוה כעיקר מצוותה במוצאי שבת בדווקא, ורק כאין ברירה יברכוה בימי חול אחרים.

7. יש שחילקו ששונה ברכת לבנה דהוי "ברכת הילול ושבח" , ומשכך ההידור בה "נאה ומבושם" מעצים ומגדיל את השבח וזו הן מטרת מצוותה , ראוי אפוא להשהות ברכתה להגדיל "שבחה". בשונה ממצוות אחרות שאף אם כבוד ושבח יהיה למצווה בשהייתה, אין הדבר מצדיק שהייתה.

8. יתכן – בדומה לזה – שברכת לבנה הוי "כמקבל פני שכינה" כידוע, ועניין בעצם יש בה להיות "נאה ומבושם", אף במחיר "השהיית המצווה", שהרי כמה הכנות (הגורמות שהייה) עושים – כדרכו של עולם – לקבל פני מלך כראוי! יתכן אפוא ואין מקום לדמות זאת כלל למקרים אחרים (נפק"מ להידורים ועניינים אחרים בגוף המצווה, שיתכן ובאמת לא יצדיקו "שיהוי מצווה").

8. עוד נוסיף על הנאמר לעיל, דהלא חזינן במג"א שעניין נשגב טמון בברכתה במוצאי שבת בדווקא ("ומבושם ונאה" יתכן וטעם עמוק ונסתר בו), שהרי הביא בשם המגיד (ספר מגיד מישרים?) שאם מצליח לקדשה במוצאי שבת ידע שיצליח באותו חודש , ואם לא – אף מחמת אונס כמכוסה בעבים – לא יינחל הצלחה בחודש זה! אף סיים שם "ודוק ותשכח"!

9. עוד יש שהטעימו והעירו, שיתכן ו"שיהוי מצווה" שייך רק מהרגע שהמצווה לפניו ואף בא עתה לקיימה , אלא שמשהה קיומה מסיבה כזו ואחרת, (כתפילין, שהלא בא עתה להניחם, ונמנע להניחם עד שהטלית תגיע), אך כאשר הגיע זמן קיום המצווה אך אינו בא עתה לקיימה, כמו במאחר לבוא לביהכנ"ס, אין כאן "שיהוי מצווה" כלל (אלא רק חיסרון ב"זריזין מקדימין למצוות"). ומשכך נאמר שכשמכוון לברך ברכת הלבנה במוצאי שבת, אין כלל "שיהוי מצווה", שהרי לא בא עתה לקיימה , וחפץ לקיימה מאוחר יותר, (כאדם ש"לא ממהר" לבוא לביהכנ"ס ולהניח תפילין, ומתיר לעצמו לשתות קודם וכדו'). וכל כהאי גוונא אם בוחר וחפץ לקיימה מאוחר יותר בכדי להרוויח הידור והשבחה כברכת הלבנה במוצאי שבת - אדרבא ואדרבא! (ואף לא פוגם ב"זריזין מקדימין" שהרי לא מתעצל אלא בא להרוויח הידור מצוותה).

לע"נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע"ה

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.