שליח לדבר עבירה בשוגג


30 May


שאלה 1 - בדין  שליח לדבר עבירה בשוגג


בפרק מרובה (עט.) מביאה המשנה תנאי בחיובו של הגנב בתשלומי כפל ובתשלומי ארבע וחמשה, והוא, שאין הגנב מתחייב בהם אלא כשעשה בשעת הגניבה "מעשה קנין", היינו מעשה שהיה מועיל לקנות את הגניבה אילו היה בא לקנותה מהבעלים מרצונם, כגון "משיכה" או "הגבהה".

ודנה המשנה לגבי תשלומי הגניבה בגנב שלא עשה את מעשה הגניבה בעצמו אלא ע"י אדם אחר. ולפי שיטת רש"י שם, מדובר באופן שהגנב שלח אדם לחצר הבעלים, ואמר לו קח את הבהמה משם ותשמור לי אותה. 

הדין הוא שבמקרה שהשומר הגביה את הבהמה, או שהוציא אותה מרשות הבעלים – שעשה בה משיכה, מכיון שההגבהה והמשיכה הם מעשה קנין, אע"פ שלא גנב בעצמו, הרי השומר נחשב כ"שלוחו" לגניבה זו, ומתחייב הגנב על מעשיו של השומר. 

ומקשים התוס' (ד"ה נתנו) שהרי "אין שליח לדבר עבירה", והשולח את חבירו לגנוב עבורו אין המשלח מתחייב, אלא השליח, וכיצד מתחייב הגנב על מעשי השומר. ותירצו שהכלל "אין שליח לדבר עבירה" נאמר דווקא במקום שהשליח יודע מהעבירה, אבל כאן שהשומר סבור שהבהמה היא של הגנב, יש שליחות לדבר עבירה והמעשה מתייחס למשלח – הגנב.

וקשה על דברי התוס' מגמ' בפרק המניח (לב:) לגבי שליח בית דין שהוסיף למי שנתחייב מלקות, מכה אחת יותר ממה שאמרו בית דין שהוא יכול לסבול, ומת הנלקה מחמתה, הדין הוא שהשליח בית דין גולה כדין הורג בשוגג.

ומעמידה הגמרא שמדובר שהדיין עצמו טעה במנין, וכיון שהשליח היה לו למנות בעצמו ולא לסמוך על מנינו של הדיין, אינו נחשב כאנוס אלא כשוגג.

וקשה מדוע השליח גולה, הרי הוא סה"כ שליח, ובית דין הוא המשלח, אלא י"ל שכיון ש"אין שליח לדבר עבירה", והוספת מכה אחת יותר נחשבת עבירה, לכן המעשה מתייחס לשליח בית דין ולא למשלחים – הבית דין. 

ומכאן מוכח שאומרים "אין שליח לדבר עבירה" גם באופן שהשליח לא ידע, כמו כאן שהדיין טעה בספירת המלקות ולא השליח.


וקשה מה החילוק בין:

 שליח בית דין שאומרים "אין שליח לדבר עבירה" גם אם השליח לא יודע, 

לבין שומר שנשלח לגנוב חפץ, שכיון שלא ידע מהגניבה נחשב שלוחו של הגנב, ולא אמרינן "אין שליח לדבר עבירה?



הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.