"תמימות בעינן" – תפילת ערבית וקידוש מבעוד יום - תוספת יו"ט


2 דקות קריאה
18 May
18May

נערך והוגש ע"י רבני המכון הרה"ג ר' אביעד טרופ ור' דוד גולובנציץ שליט"א

חג השבועות - תשפ"א (פרשת במדבר) 

ראה ט"ז אורח חיים ס' תצ"ד "סדר תפילת חג השבועות" דפסק "מאחרין להתפלל ערבית בכניסת החג כדי שיהיו ימי הספירה תמימות" 

דהיינו, בעינן ארבעים ותשעה ימי ספירה שלמים ותמימים כאשר רק בסיומם נכנס חג השבועות. 

ולפיכך יש להתפלל ערבית של חג רק לאחר צאת הכוכבים - שאל"כ קיים חיסרון ב"תמימות" של ימי הספירה. 

כעין זה כתב גם המג"א שם בס"ק א' "בליל שבועות אין מקדשין על הכוס עד צאת הכוכבים דכתיב תמימות תהיינה ". 

והנה, הלכתא היא דחייב אדם לקבל על עצמו תוספת שבת ותוספת יום טוב מבעוד יום (מלפני השקיעה), 

ורבים מהפוסקים סוברים דתוספת שבת ויום טוב היא חיוב דאורייתא. 

לעניין זה ראה גם בשו"ע או"ח ס' רס"א סע' ב' מג"א ס"ק ח' ומשנ"ב שם ס"ק י"ט. 

וראה גם במשנ"ב ס"ק כ"ב שם דכתב "לא סגי בתוספת כלשהי (לפני השקיעה) אלא שצריך קצת יותר". 

ומקבלת התוספת חלים עליו איסורי שבת ויום טוב וקדושתם. 

וברי כי חיוב זה של "תוספת יום טוב" חל גם לגבי חג השבועות, כשאר ימים טובים - למרות דין ה"תמימות" של ימי הספירה. (גם המג"א והט"ז משמע שסוברים שיש לקבל תוספת יום טוב בחג השבועות כשאר ימים טובים, אחרת היו מציינים זאת).   

וקשה, מאי שנא: 

בין: תפילת ערבית וקידוש חג השבועות, שיש לאחרם אחרי צאת הכוכבים, אחרת פוגם הוא ב"תמימות" ימי הספירה. 

לבין: תוספת יום טוב של חג השבועות, שחייב לקבלה מבעוד יום, ואין זה פוגם את "תמימות" ימי הספירה.


סיכומי תשובות לשאלת "חילוקא" האחרונה – ע"פ החברים המשיבים: 

1. רבים השיבו – בכמה הטעמות ונוסחאות ואיחדנום – שבעוד תפילת ליל יום טוב וקידוש מקבעים את תחולת יום טוב ממש, ומשכך פוגמים בתמימות, ולכן אין לעשותם טרום צאת הכוכבים, לא כן הדבר לגבי תוספת יום טוב שאינה בחפצא דיום ממש, אלא הוי דין שתוחלתו על ה"גברא" בלבד לקבל על עצמו ניהוג שבת ויום טוב, בעוד היום גופא כדקאי קאי, שעדיין לא נכנס היום הבא. ולכן אין כל מניעה בכך שמקבל עצמו בערב חג השבועות תוספת יום טוב ואין כל פגם ב"תמימות". 

2. דא עקא, דהנה העירו החברים מדברי הט"ז בס' תרס"ח ס"ק א' שהביא את חידושו של המהרש"ל שבשמיני עצרת יזהר לא לעשות קידוש לפני צאת הכוכבים, משום שאם יקדש בתוספת יום טוב, בעוד היום גדול, הרי מחד יזכיר בקידוש "את יום השמיני חג העצרת הזה" ומאידך יברך "על ישיבת סוכה" שהרי במציאות עדיין הושענא רבה הוא ומחויב מדאורייתא בסוכה, והוא תרתי דסתרי, שאם מצווה על סוכה -בהכרח אינו שמיני עצרת, ואם שמיני עצרת הוא -הרי אינו מחויב בסוכה. 

והשיב עליו הט"ז שאם קיבל עליו תוספת יום טוב דשמיני עצרת שוב אינו מחויב בסוכה כלל, למרות שהיום גדול (אלא שמחמת ספיקא דיומא דחוץ לארץ צריך לשבת בסוכה בלא ברכה כמנהגם בשמיני עצרת). וכלשונו שם: "...דלמה גזר תענית בחינם משעת כניסת שמיני עצרת שהוא מבעוד יום, והוא הכרח, דתוספת מחול על הקודש הוא דאורייתא... דודאי מי שמוסיף מחול על הקודש הוא עושה ע"פ צווי תורתינו, כבר חלף והלך ממנו חובת היום מה שהיה עליו קודם זה, והוה כמו בלילה ומחר ממש ... דהפה הקדוש יתעלה ב"ה שצוה עליו מצוה סוכה ביום ההוא, הוא הפה הקדוש שהתיר לו אחר שקיבל עליו שמיני עצרת ..." 

הרי לן להדיא בדברי הט"ז דאין דין תוספת שבת ויום טוב על הגברא בלבד, אלא לכאורה התוספת באמת מקדימה וקובעת תחולתו של יום טוב ממש, עד כדי כך שבטל מצוות ישיבת סוכה מכאן ואילך. 

והדרא קושיא לדוכתיה מדוע בערב חג השבועות בקבלתו תוספת יום טוב לא קיימת אותה בעיה של פוגם ב"תמימות", כפי שפסקו במקדש ומתפלל תפילת יום טוב. 

3. שמא נאמר שבוודאי אין כוונת הט"ז שתוספת יום טוב עוקרת את התאריך הקודם ממש. אלא כל כוונתו כלשונו שם שע"י התוספת "כבר חלף והלך ממנו חובת היום מה שהיה עליו קודם", כלומר שאמנם התאריך לא משתנה ממש אלא רק שפקעו ממנו מצוות היום הקודם ("חלף הלך לו חובת היום הקודם") וחלו עליו מצוות היום הבא, ובאמת אין זה אלא דין על ה"גברא" בלבד, ואינו כלל בחפצא של "היום". 

הלא תראה מיהא שאיסורי היום הקודם לא התבטלו כלל וכלל. דפשיטא למשל דשביעי של פסח שחל ביום ששי, הצמוד לאחריו שבת, וקיבל תוספת שבת בעוד היום גדול, אטו מותר לו לאכול חמץ עתה כשהשמש מעליו בשמים?!... פשיטא דלכו"ע אסור לו חמץ בכרת גמור –למרות ה"תוספת", משום שבמציאות יומו הנוכחי משויך לתאריך פסח, ויש איסור כרת עד הלילה לא לאכול חמץ. למרות שיכול מאידך להקדים על עצמו תחולת שבת [שמקומה לאחר שביעי של פסח]. וכל חידוש הט"ז אינו אלא שמצוות העשה כישיבת סוכה וכדומה מתבטלות אם החיל תוספת של יום טוב הבא -שמיני עצרת, משום שאכן תחולת התוספת אינה אלא "אקרקפתא דגברא" בלבד, ולא חלה בעצמותו של היום ממש. 

ודברי הט"ז  "והוי כמו לילה ומחר ממש" בהכרח כוונתו לסבר את האוזן, אבל בוודאי לא אמר את דינו רק לגבי מצוות העשה המחויבות ולא לגבי ביטול האיסורים. ושפיר יש לקיים את החילוק הנאמר לעיל ב1. 

4. יש שחילקו בין שני חלקי תוספת שבת ויום טוב, יש קבלת איסורי מלאכה, ויש קבלת קדושת היום ממש -ובשל כך יכול אף לקדש בתוספת יום טוב. יתכן וכל פגם ה"תמימות" אינו אלא לגבי "קבלת קדושת יום טוב" דחג השבועות, שאחרי שקבעתו כ"חג השבועות" -קבעתו כ"יום החמישים", ופגמת משכך בתמימות מ"ט ימי הספירה שקודם לו. לא כן הדבר לגבי תוספת איסורי מלאכה שאין זו אלא הימנעות מעשיית מלאכה בלבד, וגדרה ויסודה בפשטות להוסיף מחול על הקודש בכדי לא לבוא לידי מלאכת חילול שבת וחג, ואין בכך קבלת עיצמו של יום וקדושתו ממש. 

ונימא לפי זה שאכן בערב חג השבעות יקבל על עצמו תוספת רק לגבי איסורי מלאכה בלבד –וסגי בהכי לקיום מצוות תוספת יום טוב, ולא יזכיר שמקבל על עצמו תוספת קדושת יום טוב ממש. 

וכוונו החברים לדברי ההפלאה בספרו "פנים יפות" פרשת אמור יעו"ש. 

5. עוד הביאו החברים את דברי שו"ע הרב ס' רס"א קונטרס אחרון ס"ק ג', שהעלה שיש 2 חלויות של "תוספת שבת ויום טוב": א- ע"י קבלת "תוספת" ב- ע"י תפילת ערבית. כל עוד מקבל עליו תוספת ועדיין לא התפלל ערבית, הרי תוספת זו אינה אלא לאיסורי מלאכה בלבד, אך ברגע שמתפלל ערבית הרי חל עליו קדושת היום ממש. 

ומובן לפ"ז שאין בעיה לקבל תוספת יום טוב דשבועות, משום שאינה מחילה את קדושת היום ממש, ולכן אין בזה פגם ב"תמימות". לעומת זאת ברגע שמתפלל ערבית של יום טוב, חלה עליו תוספת יום טוב גמורה כעיצומו של יום, ובהך הוי פגם ב"תמימות". 

6. עוד ניתן לומר, שכל בעיית פגם ה"תמימות" רק באותם דברים שמזכיר במפורש "חג השבועות" כקידוש ותפילת יום טוב. והואיל ובתורה כתוב שחג השבעות תחולתו לאחר מ"ט ימי הספירה הרי הוא כ"תרתי דסתרי" להדיא לספירה. אך בתוספת אינו מזכיר ומציין את "חג השבועות" אלא רק מקבל על עצמו "תוספת יום טוב ", ומכיוון שלא מזכיר בדבריו ממש "חג השבועות" אין בכך בעיה. 

7. זאת ועוד, יש אומרים שתוספת זו צריך לקבלה בפה ממש –ואז יש מקום להקשות כן. אך אם נאמר שסגי בקבלה בלב כפוסקים רבים, הרי אינו פוגם בתמימות כלל, משום שכל הפגם רק בעשותו מעשים הנראים כסתירה לתמימות כ"קידוש" ו"תפילת יום טוב", אך תוספת שאינה אלא המנעות מעשיית מלאכה, הלא בהעדר עשייה אין ניראות של "פגם בתמימות" כלל וכלל. 

8. יש מחברי "חילוקא" שהטעימו ש"תוספת" שבת יום טוב במהותה מהווה מיזוג בין יום החול המציאותי שעדיין קיים, בא בשעה שחלים עליו קדושת היום הבא, ומשכך אין כלל סתירה בין תוספת חג השבועות שחל עליו עתה, לבין זה שעדיין היום שעומד בו באמת הינו "יום המ"ט לספירת העומר", משום שזהו הרי כל מהותו ועניינו של "תוספת יום טוב", ואדרבה יכולים שניהם לדור בכפיפה אחת יחדיו ואין כלל סתירה ביניהם! 

וכלשונם וניסוחם: 

"תוספת שבת אינה נוגסת ביום הקודם משום שאין המדובר בתוספת זמן ליום השבת במובן המציאותי הפיזי שלו המוגדר על ידי סיבוב כדו״א ושקיעת החמה, אלא תוספת זו מוסיפה על זמן ויום שבת המתקיים מעבר ליום הפיזי, דהיינו יום שבת כמושג של זמן של קדושה ומעין עולם הבא, ואת הזמן המושגי הזה מושך עליו המקבל תוספת שבת שיחול גם על "יום החול", כאשר במקביל וללא סתירה מתקיים היום הפיזי – יום החול – במישור שונה ביחד עמו, הלא תראה שתוספת שבת חייבת להיות דווקא בזמן המוגדר כחול. כך, שיום האחרון לספירת העומר אשר הינו יום במובן הרגיל אשר מוגדר לפי שקיעת השמש ממשיך להתקיים במקביל, ואין בתוספת השבת בכדי לגרוע ממנו ומשלמותו-תמימותו. אולם תפילת ערבית וקידוש מוקדמים הינם נגיסה ביום הקיים מקום בו נעשים על ידי האדם פעולות אשר מקבעות את יום השבת עצמו במימד הפיזי שלו ככזה שכבר החל, ומשום כך יש בהן כדי לגרוע מהיום הקודם עצמו ובכך נוצר החיסרון של תמימות. 

ובכך גם יכול להיות מובן איך בכלל ניתן לשנות יום אשר מוגדר באופן אובייקטיבי התלוי בגרמי השמים, וכן איך ניתן להוסיף על השבת לפני שהיא התחילה." 

9. יש שהציעו שיתכן ואין כוונת המג"א והט"ז שלא יעשה קידוש ותפילת ליל שבועות בתוספת כי אז נמצא ש"פוגם בתמימות", וכביכול יש יכולת לפגום בתמימות, אלא ההיפך אין כלל יכולת לפגום בתמימות, ואין כוונתם אלא לומר שאל יקדש ויתפלל בתוספת -כי לו יועיל לו (ולא משום שפוגם בתמימות!), שאם יעשה כן -לא יצא ידי חובת תפילת ליל יום טוב וקידוש, זאת משום דילפינן מ"תמימות" דזמן קיום מצוות החג רק כשתמו ימי ספירת העומר ולא לפני כן, כלומר דווקא ביום החמישים ממש ולא בתוספת שלו. 

בדומה למה דמצינו באכילת כזית מצה של ליל פסח (וכן קידוש וכל מצוות הלילה), שבתוספת ליל פסח לא מהני לקיום המצווה (למרות שתוספת מועילה גם לקידוש ותפילה בעלמא), כנפסק בשו"ע ס' תע"ב סע' א', וכדברי התוס' ריש ערבי פסחים דגזה"כ הוא שאכילת כזית מצה בעינן בלילה ממש כדכתיב "בערב תאכלו מצות" ומהתם ילפינן דלא יוצא ידי חובת קיום מצווה זו בתוספת. 

וגם כאן ילפינן מ"תמימות" שצריך דווקא את מלאות התמימות של כל ימי הספירה, כלומר את "יום החמישים" למצוות החג -"והקרבתם מנחה חדשה לה", והכא נמי שאר מצוות החג -כתפילת ליל יום טוב וקידוש, דילפינן דלא מהני לקיימם ב"תוספת" כי אם בלילה ממש ביום החמישים

ברם, בוודאי יש מצווה של קבלת תוספת יום טוב בחג השבועות כבשאר ימים טובים, משום שלא קיים עניין של "פגם בתמימות" ולא על זה סובבים דברי המג"א והט"ז בדבריהם כאמור. 

ואכן מעיון בדברי הפרי מגדים במשבצות שם משמע דהבין את דברי הט"ז והמג"א על דרך זו, כאומרו שם דדמיא לילפותא של "בערב תאכלו מצות" דאין לקיים מצוות כזית מצה אלא בליל פסח ממש ולא בתוספת. יעו"ש. 

אף הביאו החברים את דברי העמק דבר פרשת אמור, ועוד אחרונים רבים (כר' יעקב קמינצקי בספרו אמת ליעקב פרשת אמור) דכתבו על דרך זו. אלא שהם נקטו ילפותא אחרת לכך דלא ילפינן לה מ"תמימות" אלא מ"בעצם היום" אשר נכתב בחג השבועות, דמהך ילפינן דאין לקיים את מצוות היום אלא בעיצומו ממש ולא בתוספת שלו. יעו"ש. 

10. הנה יש שהעירו שאין מקום לקושיא זו כלל בדברי הט"ז והמג"א, משום שיתכן שהמה באמת סוברים שגם אין לקבל תוספת יום טוב בחג השבועות -משם האי טעמא גופא ד"תמימות בעינן", כשם כנקטו כן לגבי קידוש ותפילת ליל יום טוב מבעוד יום. 

ברם הדבר דחוק ביותר, שהרי אם כך סברו -היו צריכים לכתוב זאת במפורש, משום שהוא חידוש טפי מאיחור תפילת ערבית וקידוש, דהרי בעלמא איכא חיוב תוספת שבת ויום טוב, וכעת בחג השבועות בטל מצוות תוספת זו מכל וכל –וכי לא יזכירוהו?... 

זאת ועוד, הלא תוספת שבת יום טוב לפוסקים רבים הוו דאורייתא, וכן פסק להדיא המג"א (ס' רס"א ס"ק ח') והט"ז (תרס"ח ס"ק א'). ומאידך חידושם זה שמחמת "תמימות" הנדרש יש לאחר תפילת ערבית וקידוש לאחרי צאת הכוכבים –סברה זו אין מוזכרת לא בש"ס ואף לא בראשונים. תמוה אפוא לומר שמכוח סברה חדשה יבואו לעקור חיוב דאורייתא של תוספת יום טוב...


לע''נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע''ה 



הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.