"תנאי כפול" - נחלת הארץ - שאר "דיני ממונות"


1 דקות קריאה
20 Jul

במסכת קידושין דף ס"א איתא "רבי מאיר אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי וכו'." 

ממימרא זו ילפינן את כל משפטי התנאים, בין היתר, גם את הדרישה של "תנאי כפול".

לעניין זה ראה רמב"ם פ"ו מהלכות "אישות" דפסק זאת להלכה ובפירוט משפטי התנאים מביא, בין היתר, את הדרישה של "תנאי כפול".

להלכה נפסק כי בהיעדר קיום "משפטי התנאים" בכלל, והדרישה של "תנאי כפול" בפרט, התנאי ייחשב כלא קיים ולפיכך, התנאי ייחשב כבטל והמעשה קיים.

לעניין זה ראה רמב"ם שם בהלכה ה' שפסק: "וכן אם אמר לה אם תתני לי מאתים זוז הרי את מקודשת לי בדינר זה, ואח"כ נתן הדינר בידה, הרי התנאי בטל, מפני שלא כפל תנאו, שהרי לא אמר ואם לא תתני לי לא תהי מקודשת...."

הרמב"ם מביא שם בהלכה י"ד את "דעת מקצת מהגאונים האחרונים" דנוקטים כי הדרישה של "תנאי כפול" הנה ייחודית לדיני גיטין וקידושין וכדומה. אבל בכל הנוגע ל"דיני ממונות" אין כלל דרישה של "תנאי כפול". 

הרמב"ם עצמו מכריע כי אין ראוי לסמוך על דבריהם, משום "שכפילת התנאי עם שאר הארבעה דברים, מתנאי בני גד ובני ראובן למדו אותן חכמים: (במדבר ל"ב) אם יעברו בני גד וכו' ואם לא יעברו, ותנאי זה לא היה לא בגיטין ולא בקידושין. וכזה הורו גדולי הגאונים הראשונים וכן ראוי לעשות."

ויקשה, לשיטת "הגאונים האחרונים" הנ"ל מאי שנא:

בין: הנחלת חלק בני גד ובני ראובן בעבר הירדן המזרחי דלגבי זה אמרינן כי הדרישה של תנאי כפול מעכבת היא את חלות התנאי. 

לבין:  כל דיני ממון דלגביהם אמרינן כי דרישת "תנאי כפול" אין בה כדי לעכב התנאי ואף בלא כפילות התנאי יחול התנאי.


סיכומי תשובות שהתקבלו מרבני וחברי פורום מכון חילוקא:


1. כל מעשי חלויות התורה עיקרם הוא ה"מעשה", וברי שצריך את דעתו למעשה, דבלא זה הוי כמתעסק בעלמא, אך "המעשה" פועל את החלות. לכן בלא דיני תנאים אין יכולת להגביל את החלות מלחול. כי אם עשית מעשה קידושין (ובהכרח התכוונת שייחשב מעשה קידושין – אחרת הוי "מתעסק") - הרי כבר קדשת! ואין יכולת בעיקרון להגביל את תחולת המעשה שתחול רק באופנים כאלו ואחרים כחפצו האישי. כאן נכנס חידוש התורה של "תנאים", שבכוח התנאי להגביל את תחולת המעשה, ומשכך אין כוח התנאי רק באם יתקיימו דיני תנאים – ובהם "הכפלת התנאי" – כי כך חדשה התורה.

בשונה מכך "קניינים", שאין עיקרם ה"מעשה", אדרבה המעשה אינו אלא "ביטוי" או "גילוי מוכיח" גרידא ל"גמירות דעת" הקיימת בין המוכר לקונה, שהיא ורק היא! יוצרת את הקניין.

כלשונו הידוע של חזון איש חו"מ ס' כ"ב בסופו: "כלל גדול יהיה לך בקניינים, דעיקר הקנין הוא שיגמור בליבו להקנות הדבר לחברו וחברו יסמוך עליו בדעתו. ויש דברים שקים להו לחז"ל שבדיבור בעלמא גומר בליבו להקנות לחברו, ויש שאינו גומר בליבו אלא על ידי הקניינים המפורשים מן התורה או מחז"ל, ודוק היטב בזה, והפוך בה דכולה בה, דוק בש"ס ופוסקים ותמצא כן."

וכעין זה במערכת הקניינים של הגר"ש שקופ ס' י"א "דעניין הקניין הוא גמירות דעת של הקונה והמקנה, רק שקבעו שתהא ההוכחה הזאת ע"י מעשה."

והלכך בקניינים בהחלט ניתן להבין שאף בלא חידוש "תנאים" אין תחולת הקניין כי אם רק באותו אופן שגמר בדעתו, וכפי גמירות דעתו ומחשבתו – כך חל הקניין באותם הגבלות וסייגים – לא זולת.

ומכאן פתח להבין את שיטת "הגאונים האחרונים" אשר מביא הרמב"ם: שבקניינים וכדומה אין נדרש "תנאי כפול", דלא מדין "תנאי" הוא, אלא כפי שגמר בדעתו כך תחולת הקניין.

ומה נענה על קושיית הרמב"ם הלא תנאי בני גד וראובן (תנאי כפול!) אף הוא בדיני ממונות – הנחלת הארץ?

התשובה – שכבר רמזה ר' יצחק רביץ לעיל בהתחלה – שונה הנחלת הארץ שאכן לא משה ולא עם ישראל היו ה"מקנה" של ההנחלה. שהרי ארץ ישראל טרם נכבשה ואיננה בבעלותם, ואף ארץ סיחון ועוג למרות שכבר כבשוה, מ"מ הנחלתה – משמים היא ע"פ ה' בגורל וכו', לא בהחלטות ו"גמירות דעת" של "מקנה וקונה".

הרי צורת הנחלתה היתה כ"יצירת חלות", כפי ציווי ה' כיצד לקבוע את חלוקתה והנחלת הארץ. עכ"פ לא "גמירות הדעת" כקניינים יוצרת ומחילת את חלות הקניינים.

ומשכך דינה שווה לשאר חלויות התורה (כגיטין וקידושין) שאם ברצונך להגביל את תחולת המעשה נדרשת "התנאה", כוחו של תנאי יפה רק ע"פ "משפטי התנאים" ובהם "תנאי כפול" כדרישת התורה.

2. בסגנון קצת אחר לפי מה שהעלה שלמה גולובנציץ לעיל אתמול:

יש חלויות שתחולתם "משמים", ולמרות שהאדם מחיל אותם, לא האדם קבע את תחולתם, כקידושין וגיטין וכדומה, כאן "התנאה" היא יציר הלכתי מחודש, שהרי לא אתה ה"בעלים" לקבוע תחולתם וצורתם של קידושין וגיטין וכדומה, רק השמיים קובעים! סלקא דעתך שלא יוכל האדם להגביל כלל את תחולתם, באה התורה וחדשה דיני "תנאים" ואין לך אלא לקבל זאת על כל משפטיהם, ובכללם "תאי כפול".

לא כן "קנייני ממון" ש"הבעלות" תקפה וזכויותיה, נקבעים גם ע"י האדם (כך רצון התורה!) יתירה מכך, האדם אף יכול לחדש מעשה קניין ("סיטומתא"), הכל סובב סביב ההגיון המשפטי שניתן לבני אדם בדיני ממונות. יתכן ואף "זכויות יוצרים" של תוכנות מחשב ויצירות ספרותיות מקבלות תוקף הלכתי בדורנו אחרי שתפיסה האנושית ומשפטה מסכימים שכמוה כ"לקיחת זכויות" ו"גניבה".

מאחר וכל ענייני הקניין סובבים סביב הסכמה והחלטה. היות ולדעת בני אדם מוסכם הוא שיש בהחלט מקום להתנאות, סייגי וחוזי מכירה מותנים – אם כן כך הדבר תופס בדיני תורה לעילא ולעילא, ומשכך אין הדבר כפוף להלכות תנאים ומשפטיהם דעלמא.

3. הרשב'ם שהבאת דודי יתכן שסובר כאותן שיטות שלדינא לא פוסקים כרבי מאיר, דהלכה כרבנן דמעיקר הדין א'צ תנאי כפול, ומשה כפל מחמת הצורך כדאיתא התם בסוגא. ורק לרווחא דמילתא לחומר גיטין וקידושין מחמירים להצריך תנאי כפול, אך בממון א'צ. וכ'כ הרב המגיד שם ועוד.


לע''נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע''ה

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.