1 דקות קריאה
11 Dec
11Dec

נערך והוגש ע"י רבני המכון הרה"ג ר' אביעד טרופ ור' דוד גולובנציץ שליט"א

פרשת ויצא - תשפ"ב 

"וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ..."  "שתיקן תפילת ערבית" (רש"י שם ע"פ חז"ל) //

איתא במסכת ברכות דף כ"א ע"א שמי שהתחיל תפילת עמידה ונזכר במהלך התפילה שכבר התפלל תפילה זו אינו רשאי להמשיך בתפילתו בתורת נדבה משום שאינו בדין שתפילה חציה תהיה בתורת חובה וחציה השני בתורת נדבה. 

הטעם לכך, כמבואר בתוס' הרא"ש דתפילה דומיא דקורבן וכפי שאין קרבן חלוק חציו חובה וחציו נדבה כך אין תפילה שחציה נדבה וחציה חובה. 

וכך גם פוסק הרמב"ם בפרק י' מהלכות תפילה הלכה ו'. 

יחד עם זאת פוסק הרמב"ם שבנוגע לתפילת ערבית יכול להמשיך ולהתפלל היות ותפילת ערבית במהותה היא תפילת נדבה. 

"...מי שהיה עומד בתפלה ונזכר שכבר התפלל -פוסק ואפילו באמצע ברכה. ואם היתה תפלת ערבית אינו פוסק שלא התפלל אותה מתחילה אלא על דעת שאינה חובה ." 

וראה בראב"ד שם שמשיג עליו שם: "אין כאן נחת רוח". 

וביאר בכס"מ שם שכוונת הראב"ד שהיות וקבלו ישראל להתפלל ערבית בקביעות כחובה לפיכך היא נחשבת כתפילת חובה ואם נזכר תוך כדי תפילתו שכבר התפלל פוסק מתפילה ואינו רשאי להמשיך בה בתורה נדבה. 

ודעת הרמב"ם בפשטות (ראה חיודשי הגר"ח הלוי שם ועוד) שגם כיום שקבעוהו חובה, לא השתנה מעמד התפילה דתפילת נדבה היא בעצם, אלא דהנהיגו וחייבו להתפלל תפילת נדבה זו בקביעות. 

והנה, ראה ברמב"ם פרק א' מתפילה הל' י' שמביא שיטת הגאונים שאסור להתפלל תפילת נדבה בשבתות וימים טובים היות ואין מקריבים בימים אלה קורבנות נדבה. 

"...ויש מן הגאונים מי שהורה שאסור להתפלל תפלת נדבה בשבתות וימים טובים, לפי שאין מקריבין בהן נדבה אלא חובת היום בלבד." אם כן משמע שחושש הרמב"ם לשיטת הגאונים 

ואע"פ כן, פוסק הרמב"ם בפרק ב' מהלכות תפילה הלכה ה' שמתפללים תפילת ערבית של ליל שבת. 

הרי לן בהכרח דסבירא ליה לרמב"ם דחשבינן לה לתפילת ערבית כתפילת חובה

וקשה, לדעת הרמב"ם, מאי שנא: 

בין:  מי שהתחיל להתפלל תפילת ערבית ביום החול ונזכר שכבר התפלל שממשיך בתפילתו בתורת נדבה. זאת מהטעם שגם כיום תפילת ערבית בעצמותה תפילת נדבה היא. 

לבין:  החיוב להתפלל תפילת ערבית של ליל שבת, אע"פ שאין להתפלל תפילת נדבה בשבת.


סיכומי תשובות לשאלת "חילוקא" האחרונה – ע"פ החברים המשיבים: 

1. יודגש שקושיית "חילוקא" דנן לא תקשה לביאור ראשונים אחרים, כתוס' (ברכות ד' ע"ב, כ"ו ע"א ועוד) שביארו שתפילת ערבית רשות, שלמעשה חובה היא ואין לבטלה בחינם, ולא אמרו דהוי "רשות" אלא משום שבשעת טרדה ודחק או מצווה עוברת -רשאי לבטלה, בשונה משחרית ומנחה שאין לבטלם כלל. 

והראש בברכות פרק רביעי אות ב' ורבינו יונה (י"ח ע"א מדפי הרי"ף) ביארו "קיבלו כחובה" דהוי כהתחיבות פרטית, שאם מקבל עליו להתפלל ערבית הרי קיבל עליו תפילה זו כחובה, ויתכן שכבר בשעת תפילת הערבית הראשונה שהחל להתפלל כבר שיווה עליו כחובה לעולם, ויש אומרים דהוי עליו חובה דווקא ביחס לתפילה זו שמתפלל עתה ולא ביחס לתפילות אחרות. ולפי זה מובן שתפילת ערבית של ליל שבת ברגע שמתפלל אותה הרי נהפכת עליו כחובה, ותו לא דמיא לתפילת נדבה. 

ואין קושיית "חילוקא" דנן אלא דווקא לשיטת הרמב"ם בלבד, דמשמע מיניה שתפילת ערבית רשות היא ממש, ובפרט ביסוד התקנה בימי עזרא ובית דינו בשנים הראשונות (אולי מאות שנים) שעדיין לא נהגוה כחובה -דהוי רשות ממש. ולמעשה גם מהתקופה שנהגוה כחובה ואילך, מ"מ בעצמותה הוי כתפילת רשות (כביאור הגר"ח זצ"ל ברמב"ם), ולכן יש להקשות כיצד יכון תפילת ערבית של ליל שבת אשר חכמים תקנוה, הלא תפילת ערבית הוי כתפילת נדבה, ואין להתפלל תפילת נדבה בשבת לשיטת הגאונים כמובא ברמב"ם. 

גם נציין, שאין לבאר ברמב"ם שתפילת ערבית של ליל שבת שונה היא בתקנתה, שתיקנוה שתהיה כחובה בשונה מתפילת ערבית של חול, - כפי שיש פוסקים שנקטו כן – שהרי בדעת הרמב"ם אי אפשר לומר כן, שהרי להדיא כתב שתפילת ערבית של ליל שבת הוי רשות ולא חובה בפרק ג' מתפילה הלכה ז': 

"...ויש לו להתפלל תפלת ערבית של לילי שבת בערב שבת קודם שתשקע החמה, וכן יתפלל ערבית של מוצאי שבת בשבת, לפי שתפלת ערבית רשות אין מדקדקין בזמנה ..." 

2. רבים השיבו בכמה הדגשים והטעמות ואיחדנום לתשובה אחת: 

אמנם תפילת ערבית לדעת הרמב"ם היא "רשות" ממש, מכל מקום יש להבחין ולחלק בין תפילת "רשות" דהוי תפילה בעצם, לבין תפילת "נדבה" שאיננה כזו, דלאו בני חדא בקתא נינהו, ואין לערב ביניהם. 

כלומר, תקנו חז"ל – עזרא ובית דינו – את "תקנת סדר תפילות היום": שחרית מנחה וערבית, אלא שיש בהן תפילות חובה: שחרית ומנחה, ויש תפילת רשות: ערבית, אולם גם תפילת ערבית זו הינה מתקנת סדרי תפילת היום כשחרית ומנחה ולא שונה היא מהם בעצמותה למרות שאיננה "חובה". וכאמור עיקר צורת תקנת התפילה, שיתפלל אדם את כל שלושת התפילות של היום: שחרית מנחה וערבית. ושלושתן עיקר "תפילה בעצם". 

בשונה מתפילת "נדבה" שאינה שייכת למערכת "סדרי התפילות של היום", לא מיניה ולא מקצתיה. אלא כל כולה תפילה חיצונית "נדבה" כדבר נוסף, וכטפלה היא לעיקר תפילה. 

ובפרט מובן ש"תפילות סדרי היום" כנגד תמידים תקנום, וגם ערבית משוייכת ל"תמידים" שהרי כנגד הקטר חלביהם הנעשה בלילה תקנוה. 

וכדברי הרמב"ם שם (פרק א' מתפילה הלכה ד'-ח') 

"וכיון שראה עזרא ובית דינו כך, עמדו ותקנו להם שמנה עשרה ברכות על הסדר... וכן תקנו שיהא מנין התפלות כמנין הקרבנות, שתי תפלות בכל יום כנגד שני תמידין... ותפלה שהיא כנגד תמיד של בקר היא הנקראת תפלת השחר, ותפלה שכנגד תמיד של בין הערבים היא הנקראת תפלת מנחה... וכן התקינו שיהא אדם מתפלל תפלה אחת בלילה, שהרי איברי תמיד של בין הערבים מתעכלין והולכין כל הלילה שנאמר היא העולה וגו'. כענין שנאמר ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי. ואין תפלת ערבית חובה כתפלת שחרית ומנחה... נמצאו התפלות בכל יום שלש, ערבית ושחרית ומנחה, ובשבתות ובמועדים ובראשי חדשים ארבע..." 

והואיל ותפילת ערבית מ"סדרי תפילות היום", לכן בפרטיה ודיניה אינה נחשבת כ"נדבה" כלעניין לחדש בה דבר הנדרש דווקא בתפילת נדבה. וכן לגבי זה שרשאי להתפלל ערבית בליל שבת, בשונה מ"נדבה" שאסור. שהרי אף היא מסדרי תפילת היום -ומקומה ב"סדר תפילות היום" ראוי לא פחות בשבת. 

אולם, לגבי אדם שנזכר באמצע תפילת ערבית שכבר התפלל -שרשאי להמשיך תפילתו בתורת נדבה, בשונה מהנזכר באמצע שחרית ומנחה שאינו רשאי להמשיך תפילתו בתורת נדבה, משום שסוף סוף תפילת ערבית אינה נחשבת תפילת "חובה" שאין לצרפה לתפילת נדבה, אלא "רשות" היא, ומחמת כן שייך לצרפה לתפילת נדבה [למרות שאינה "נדבה" ממש, אך עכ"פ גם איננה חובה אלא רשות]. 

3. ויש שהטעימו את הנאמר לעיל כך: 

דדמיא תפילות לקרבן תמיד, כמונח ביסוד תקנת חז"ל, וכפי שקרבן תמיד שחרית ובין הערביים, עצם הקרבתם (זריקת דמם) מעכבת, לכן תפילת שחרית ומנחה חיוב גמור יש בהם והוי תפילות חובה. 

לעומת זאת הקטר חלבים ואברים של קרבן התמיד – שנקטר והולך עד סוף הלילה, מצווה יש בו אך אינו מעכב את ההקרבה, ולכן אף תפילת ערבית תקנוה שתהיה רשות ולא חובה [למרות שמצוות עשה גמורה יש בהקטרת החלבים, ואסור לא להקטירם, מ"מ דרגת חיובו פחות מעצם ההקרבה, שהרי הקטרת האימורים אינו מעכב את עצם הקרבת הקרבן. ולכן גם תפילת ערבית דרגת חיובה – נחית חד דרגא – דהוי "רשות" ולא חובה כשחרית ומנחה]. 

והנה מכיוון והקטר חלבים נמשכת הקרבתם גם בליל שבת [ועל אף שאסור להניח אברי תמיד של ערב שבת על אש המזבח בשבת, מ"מ אותם שהונחו לפני שבת נמשכת הקטרתם על המזבח כל ליל שבת. ובנוסף, מהדרינן פוקעין מהמזבח בשבת] באותה מידה תיקנו גם תפילת ערבית של ליל שבת למרות שאיננה חובה. 

וראה עוד בחידושי המאירי למסכת שבת דף כ ע"א  שכתב: "אברים ופדרים של תמידין ומוספין הקרבים בשבת מקטירין אותן בשבת עצמו ואע"פ שזמנן כל הלילה, אין ממתינין אותן מפני שמצוה בזמנה עדיף והוא שאמרו במסכת יומא: בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי תמידין ומוספין זמנן כל הלילה ואעפ"כ קרבין בשבת ויש מי שפרשה באברים ופדרים של ערב שבת שנקטרים בשבת וכגון שיפקעו מבעוד יום וכמו שאמרו במסכת יומא שאם משלה בהן האור מותר ואיפשר שעל זו פירשו גדולי הצרפתים להתיר הקטרן כל הלילה" עכ"ל. 

לע''נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע''ה


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.