שאלות #הרה"ג רבי אביעד טרופ שליט"א


בגמ' בקידושין מובא שכל משפטי התנאים ילפינן מתנאי בני גד ובני ראובן, ובין היתר את הדין של תנאי כפול. || הרמב"ם פוסק להלכה בהל' אישות שבהיעדר כפילות התנאי, התנאי בטל.|| בהמשך מביא הרמב"ם מקצת הגאונים הנוקטים שדרישה זו היא רק לגבי גיטין וקידושין ולא ממונות|| ויקשה לשיטתם מאי שנא כל דיני ממונות לבין תנאי דבני גד וראובן עצמם

קרא עוד  
1 דקות קריאה
0 הערות

בקינה מתואר אירועים מרטיטים שבהם היהודים פחדו שמא לא יעמדו בייסורים ובניסיון המר של המרת דת, ובלית ברירה קדמו ואיבדו עצמם לדעת, אף טבחו את ילדיהם במו ידיהם מחשש שלאחר מותם יילקחו למנזרים ויתחנכו על ברכי האמונה הנוצרית: | | בעניין זה מצינו בב"י שמביא מח' ראשונים האם מותר לאדם לאבד עצמו לדעת למען קידוש ד', כאשר ירא כי הגוי יכפהו להמיר את דתו || ומדברי הגמ' שמשבחת את אותם ד' מאות תינוקות שהטביעו עצמם משמע בפשטות שעשו כדין || ויקשה לדעת הראשונים האוסרים

קרא עוד  
1 דקות קריאה
0 הערות

צריך לבאר מה החילוק בין: המדליק אש מול הכותל, ונפל הכותל, ויכול למנוע ההיזק, ופשע ולא מנע, שחייב בנזקי האש מהטעם של "אשו משום ממונו". לבין: הזורק חץ, ופשע כשהסיר את התריס במו ידיו, דפטור מנזקי החץ מהטעם של "כלו לו חציו" ואין מחייבים את הזורק גם מדין "ממונו".

קרא עוד  
1 דקות קריאה
0 הערות

מצינו שהדין מצוות לאו להינות ניתנו שייך רק המצוות דאורייתא ולא בדרבנן. ויקשה בדעת הבעל המאור מה החילוק בין תקיעת שופר דרבנן של ר''ה ותקיעות חצוצרה של ת''צ שפסק דא''א לצאת יד''ח אם מודר הנאה , לבין נטילת לולב של ע''ז והדלקת נר חנוכה בשמן שריפה דפסק שיכול לצאת יד''ח במודר הנאה

קרא עוד  
1 דקות קריאה
0 הערות

מצינו שהדין מצוות לאו להינות ניתנו שייך רק המצוות דאורייתא ולא בדרבנן. ויקשה בדעת הבעל המאור מה החילוק בין תקיעת שופר דרבנן של ר''ה ותקיעות חצוצרה של ת''צ שפסק דא''א לצאת יד''ח אם מודר הנאה , לבין נטילת לולב של ע''ז והדלקת נר חנוכה בשמן שריפה דפסק שיכול לצאת יד''ח במודר הנאה

קרא עוד  
1 דקות קריאה
0 הערות

קשה בדעת העונג יו"ט היכי אמרינן ד"המיעוט ישיג את מעלת המבטל". בציצית מצינו שלא מועיל ביטול ברוב להכשיר, ואילו בסכך לכאורה נפסק בשו"ע שמועיל.

קרא עוד  
1 דקות קריאה
0 הערות

קשה בדעת המשנ"ב מה החילוק בין דין "אמן יתומה" שם אין הכרעה בין השיטות השונות, לבין דין "הפסיק בין ברכה לאכילה" ששם הכריע שהשיעור הוא שלוש תיבות, כשמנגד יש את הדין של "טעה בהשכיבנו והפורש סוכת שלום" שהכריע שהשיעור הוא 4 תיבות

קרא עוד  
1 דקות קריאה
1 הערות

בתפילת עמידה, נפסק כי ניתן לומר ברכה אחת חציה באמירה וחציה בשמיעה. אולם בברכת המזון נפסק כי לא ניתן לצאת בברכה אחת, מברכותיה, חציה באמירה וחציה בשמיעה

קרא עוד  
1 דקות קריאה
0 הערות

מי שאינו מרוכז ו/או "חולם" ו/או מי שמחשבותיו משוטטות, בשעת התפילה, אינו יוצא ידי חובת תפילה ואמרינן כי תפילתו אינה תפילה ודינו כ"מתעסק". אולם מי שאינו מרוכז ו/או "חולם" ו/או מי שמחשבותיו משוטטות בשעת "קריאת שמע", אשר כאמור עניינה קבלת עול מלכות שמים ועול מצוות, דיוצא ידי חובת מצוות קריאת שמע מהטעם שיש לו ידיעה כהה לגבי פועלו

קרא עוד  
1 דקות קריאה
0 הערות

מי שמצוי בבור ומצווה על שומעיו ליתן גט לאשתו, יכולים ליתן הגט לאשתו רק לאחר שיזהו בסימנים כי הנו אדם, היות וחוששים לשדים. אולם בהלכות נוספות הקשורות לכשפים, שדים וכוחות טומאה, כדוגמת חיוב נטילת ידיים ג' פעמים, איסור לעמוד ולהביט בשדה חבירו בעת עומדת בקומותיה ואיסור "זוגות" אין חוששים להם, מהטעם שכולם הבלים, שקרים, כזבים אין בהם ממש.

קרא עוד  
1 דקות קריאה
0 הערות

הנוסע ברכבת, מחוץ לעיר, חייב בתפילת הדרך משהרחיק מהעיר שיעור פרסה - מרחק של ארבעה מילין. וכנ"ל לגבי הרוכב על גבי בהמה וכיוצ"ב להשיג מים לנטילת ידיים לתפילה, שחייב לחזר אחר המים עד שיעור פרסה - מרחק של ארבעה מילין. אולם הנוסע בכרכרה או הגמלא פרחא וכיוצ"ב להשיג מים לנטילת ידיים לפת, חייב ללכת אחרי המים עד שיעור פרסה, שנמדד בזמן נסיעה של 72 דקות.

קרא עוד  
1 דקות קריאה
0 הערות

רוצח בשגגה שהרג את גואל הדם ("רשות") שחייב מיתה כדין רוצח ולא אומרים כי גואל הדם "רודף" הוא. ובבועל ארמית שהרג את הקנאי הבא להורגו שפטור ממיתה כדין ההורג את ה"רודף", למרות שמקיים בזה את דינו כהלכה למשה מסיני ו"משובח וזריז" הוא.

קרא עוד  
1 דקות קריאה
0 הערות